המקרה של לוטם סיבוני, הצעירה שקיבלה חיסון נגד פפילומה, התמוטטה ונותרה משותקת, הדאיג רבים מאתנו. הורים, גורמים בשירותי הבריאות, מדענים ואנשי חינוך טוענים כי מדובר במקרה חריג ונדיר, וייתכן שהמקור למה שקרה הוא כלל לא החיסון. אך הנושא לא נדם מאז והרשת מוצפת בדעות בעד ונגד החיסון, מותירה את הציבור בישראל בסימן שאלה גדול לגבי מה שבאמת נכון לעשות. ובכל זאת, אסור לשכוח כי החיסון הזה מוריד את הסיכון לחלות בסרטן צוואר הרחם, מחלה קשה מאוד, ב-70-90 אחוז.
>> ומנגד: "החיסון נגד נגיף הפפילומה בטוח לחלוטין"
הסיפורים שהגיעו לידי המערכת שלנו בימים האחרונים הטילו צל כבד על הנושא. "חיסון הגרדסיל זה הדבר היחיד בחיי שאני מצטערת שעשיתי", אומרת ל', והיא לא היחידה.
לפני 5 שנים רופא הנשים של מורן (שם בדוי) 29, עודד אותה לקבל את החיסון – על אף שהייתה במערכת יחסים ממוסדת. "הוא אמר שתמיד מומלץ לעשות את החיסון, שאין לזה תופעות לוואי מלבד אודם וכאב במקום הזריקה, שהוא יגן עליי לכל החיים, ושלא אצטרך לעשות בעתיד משטחי פאפ. אני בחורה שמאוד מאמינה בחיסונים, וקיבלתי כל חיסון שהייתי צריכה לקבל", היא מספרת. "החיסון עדיין לא היה אז בסל התרופות, ושילמתי עליו באופן פרטי באזור ה-1,000 שקל".
אחרי המנה הראשונה של החיסון מורן החלה לחוש חולשה קיצונית, "לא יכולתי לקום מהמיטה, סבלתי מכאבי ראש משתקים ששום משכך כאבים לא עובד עליהם, כאבי בטן עזים שלא נמצאו להם הסברים - רק בגסטרוסקופיה נמצא שיש לי אולקוס, אבל לא מצאו את החיידק שגורם לו". מורן, שהייתה עד אז בחורה בריאה, מתפקדת ובכושר מאוד גבוה, לא הבינה מה מקור כל הכאבים והחולשה הקיצונית שפגעו בתפקוד שלה. לא היא ולא רופא המשפחה שלה העלו על דעתם באותה תקופה, שהמקור לכל תחלואיה הוא חיסון הגרדסיל.
אבל זו רק הייתה ההתחלה. ההידרדרות הקשה החלה אחרי נטילת המנה האחרונה של החיסון. "הייתי חולה כל הזמן והתחילו להופיע אצלי תופעות נוירולוגיות קשות: זרמים בשוקיים, נימול באגן ובגב התחתון. לא הרגשתי את הישבן כשישבתי עליו והעור שרף לי כמו אחרי כוויה למרות שלא הופיע על העור שום סימן". כשהגיעה לרופא המשפחה שלה הוא אמר לה שיש לה פגיעה מוחית רצינית, ושלח אותה בדחיפות לבית החולים, אליו הגיעה באמבולנס עם חום גבוה, קשיי נשימה, פרכוסים, רעידות וקפיצות של הגפיים וחוסר תחושה מהמותן ומטה. בבית החולים אובחנה לה מחלה נוירולוגית קשה, והרופאים הודיעו לבן זוגה שייתכן שמורן לא תשרוד את זה.
מורן עברה במשך מספר חודשים טיפולים קשים במהלכם הוחלף הדם בגופה מספר פעמים והיא קיבלה הרבה מאוד סטרואידים. "כשסיימו איתי, הייתי כמעט משותקת, לא יכולתי ללכת ולא להחזיק עט, חובר לי קטטר כי לא שלטתי בסוגרים. בבית החולים, רופא אחד אמר לי כי הכאב והסבל שאני עוברת נגרם בעקבות חיסון הגרדסיל".
היום, 5 שנים אחרי, מורן עדיין נאלצת להגיע לטיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעסוק. בגלל ההיעדרויות הארוכות היא פוטרה מעבודתה. היא נעזרת בקביים כדי ללכת, וסובלת מחוסר יכולת לשלוט בסוגרים. שיתוק חלקי של הקיבה גורם לה בחילות במהלך היום, והיא סובלת מבעיה קשה בראייה. מצבה הבריאותי פגע קשות בה ובבן זוגה גם ברובד הכלכלי. מורן, שהייתה בפתחה של קריירה מבטיחה, לא יכלה להתקבל לאף מקום עבודה, ובן זוגה נאלץ לוותר על קידום משמעותי בקריירה שלו. "זה לא קל. בוודאי לא לבחורה בגילי, שיש פתאום יש לה כמעט 100 אחוז נכות. כואב לי שאולי לא אוכל להרות ולהיות אימא, אבל אני משתדלת להיות אופטימית, ולהסתכל קדימה", אומרת מורן, "מה שהכי מקומם אותי זה שרופא הנשים לא החתים אותי על הסכמה מדעת. אף אחד גם לא מסביר מה בדיוק יש בחיסון - האם יש בו אלומיניום? וגם לא מסבירים על תופעות הלוואי החמורות שיכולות לקרות. אני כבר נפגעתי, ואם אדם רוצה להסתכן בלקיחת החיסון הוא צריך לדעת מה זה אומר, לא ייתכן שיתנו את זה לילדים בבית הספר מבלי להזהיר אותם ואת הוריהם".
"אם הייתי לוקחת את המנה השנייה – לא הייתי שורדת את זה"
"לקחתי את החיסון נגד הפפילומה כי כל החברות שלי לקחו אותו. הייתי אז בת 25 וזה נראה לי הגיוני. גם הקמפיין הוביל אותי לזה – למה לא לקחת חיסון נגד סרטן צוואר הרחם אם יש?", מספרת ל', בת 25. אבל שלושה ימים לאחר שקיבלה את המנה הראשונה, היא יצאה לבר עם חברות והרגישה שכאב עצום מתפשט בגבה. "חשבתי שזה בגלל שישבנו עם כיסאות ללא משענת ועברנו שולחן. אבל גם זה לא עזר, הכאב התגבר והתגבר עד שנאלצתי לחזור הביתה. נכנסתי מיד למיטה וכשקמתי לא הבנתי מה קורה לי - לא הצלחתי להזיז את המפרקים, כאב לי הצוואר כאילו מוטל עליו לחץ גדול, לא יכולתי אפילו לבלוע את הרוק, לשתות או לאכול, ובעיקר לא הצלחתי לעמוד על הרגליים".
איך טיפלת בזה?
"הלכתי לרופא ולא מצאו לי כלום, לא הבינו מאיפה זה. חזרתי הביתה אבל משככי הכאבים לא עזרו לי. ביקרתי בבית החולים בערך כל 3 ימים. כבר מאותו הרגע חשבתי שזה בגלל החיסון – כי לא הייתה שום סיבה אחרת. אבל אף אחד לא האמין לי. רופא אחד במיון אפילו אמר לי: "את חייבת לקחת את שאר המנות של החיסון, חייבת. זה חיסון נורא חשוב". והוא לא היה הרופא היחיד שעודד אותי לזה.
הסיוט של ל' נמשך 3 חודשים. "נשארתי במיטה ולא יכולתי לצאת ממנה. לא הייתי ישנה בלילות, בקושי אכלתי, נכנסתי לדיכאון. ברגע אחד החיים שלי השתנו וכל הגוף כאב לי. אחרי שלושה חודשים של סבל מצאו לי כדורים שעזרו לי "לחיות עם זה בשלום". זה היה סיוט וזו הייתה התקופה הכי קשה שהייתה לי בחיים, ההורים שלי לא ידעו מה לעשות עם עצמם".
אחרי 3 חודשים שלא יצאה מהמיטה, ל' מצאה מישהו שיכול לעזור לה. "הגעתי לנוירולוג שנתן לי כדור מאוד חזק נגד כאבים, כזה שמרפה את השרירים – וזה בעצם הדבר היחיד שעזר לי. עד היום אני לוקחת את הכדור הזה, ניסיתי להפסיק פעם אחת אבל אז, 5 ימים אחרי, פשוט לא הצלחתי לתפקד והייתי חייבת לחזור לכדורים. כנראה שזה ילווה אותי כל חיי. הנוירולוג אמר לי שהתגובה שלי לחיסון הייתה כל כך חמורה שאם הייתי לוקחת את המשך החיסונים, השני והשלישי – כנראה שהיום לא הייתי בחיים. האירוניה היא שחצי שנה אחרי החיסון עשיתי בדיקת פאפ ויצא שהמשטח לא תקין.
>> החיסון לא יכול לגרום לשיתוק באותו יום"
"אני יצאתי עם נזק יחסית מזערי אך נוראי לא פחות - אני נוטלת כדורים שלצערי ילוו אותי כל החיים, אני עדיין סובלת מכאבים, ואין ספק שהמצב הבריאותי שלי הוא לא מה שהיה לפני שלוש שנים. עם זאת, אני חיה ונושמת ובאמצעות הכדורים חיה חיים נורמטיביים. בכל מקרה, אם רק היו מסבירים לי לפני שתופעות לוואי כאלה יכולות לקרות, הייתי שוקלת בעצמי אם להתחסן. אף אחד לא אמר לי כלום – אמרו שאולי תהיה רק נפיחות ביד וזהו. שום תופעה אחרת".
"הבנתי שחייבים לעצור את זה"
בתכנית עובדה ששודרה לפני כ-4 שנים, נחשף כי לוביסטים, המייצגים את חברות התרופות, השתמשו בעורמה בחברי כנסת כמו הח"כית לשעבר רונית תירוש, על מנת שתקדם את חיסון הגרדסיל נגד וירוס הפפילומה, ובמילים אחרות, על מנת שתקדם את האינטרסים של יצרני התרופות. ד"ר דיאנה פלשר, רופאה פנימית ומומחית לבריאות האישה מדגישה את חוסר השקיפות בנושא: "מיום הכנסת החיסון לסל הבריאות, בולט חוסר השקיפות וחוסר היסודיות של המעקב אחרי מקבלות החיסון. יש נשים שנפגעו מהחיסון בארץ, ועד היום לא פורסם עליהן שום מידע לציבור או לרופאים. המקרה של לוטם סיבוני הוא דוגמה לאי דיווח לציבור הרופאים ולחוסר שקיפות בתהליך הבדיקה והסקת המסקנות של משרד הבריאות".
לדברי ד"ר פלשר, ליצרני התרופות יש השפעת יתר על מערכת הבריאות בישראל, כמו גם באירופה ובארה"ב. לטענתה, בארה"ב הם מממנים שני שליש מהמחקרים וכך יכולים לעוות את התוצאות לטובת המוצר שלהם. בנוסף, בתי חולים והחוקרים שלהם תלויים ביצרנים למענקי מחקר ולא מעיזים לבקר את השיטה".
ד"ר פלשר לא תמיד הייתה בצד שהצליח לראות את התמונה הרחבה. בראשית ימיו של החיסון בארץ, היא חקרה באינטרנט אודות החיסון ולא מצאה הסתייגויות, ויתרה מזה, היא הניחה שאם משרד הבריאות מכניס אותו לסל, החיסון בוקר ביסודיות. לכן היא המליצה עליו למטופלותיה, עד שהבינה במה מדובר. "כמה חודשים אח"כ גיליתי אי התאמה בין ההמלצות בארה"ב להמלצות בישראל ומשם זה התגלגל. חשכו עיניי כשראיתי שאין מספיק מחקרים על הבטיחות של החיסון, ומיד הפסקתי להמליץ למטופלות שלי לקחת אותו. נזכרתי במקרה של מטופלת שלי עם כשל שחלתי בגיל 20, לאחר בדיקת התיק גיליתי שבשנה שקדמה להפסקת הווסת היא השלימה את סדרת חיסוני הגרדסיל. הסתבר לי שלא נבדקה כלל השפעת החיסון על מערכת הרבייה. איך יתכן שניתן חיסון חדש לבנות בגיל ההתבגרות ואין מעקב אחר השפעה על הוסת והפוריות שלהן? אז הבנתי שחייבים לעצור את זה".
"אין שום גוף שמרכז את הנתונים על תופעות הלוואי הקשות מרחבי העולם", אומרת ד"ר פלשר. "אנחנו יודעים שיש פגיעות נוירולוגיות: החיסון גורם לדלקות בעמוד השדרה ובלב. כולם מקרים שתוארו בספרות הרפואית, ולא ה-FDA ולא משרד הבריאות שלנו מתייחסים למקרים האלה".
הכוח בידי חברות התרופות
ומה לגבי מתן החיסון בבתי הספר? גם על זה, ד"ר פלשר מתקוממת. "האם וירוס הפפילומה גורם למגיפה שמסכנת את התלמידות? כל המהות של חיסונים בבתי הספר נובעים בשל החשש מהידבקות. אך נערה לא תידבק בווירוס הפפילומה מחברה שיושבת לידה. בטקסס ניסו אפילו לחייב את התלמידים וקבעו שנערה אשר לא מסכימה לקבל את החיסון לא יכולה להגיע לבית ספר. אך זמן קצר אח"כ נחשף בתקשורת שהפוליטיקאי שדחף את הרעיון היה מקורב ונתמך של חברת התרופות. קמה צעקה גדולה, והם ירדו מזה. זו רק דוגמא שמבטאת את הכוח של היצרנים לדחוף את החיסון".
עוד ב-mako בריאות:
>> מתאפקים לפיפי: האם השלפוחית שלכם בסכנת התפוצצות?
>> בחנו את עצמכם: מה אתם באמת יודעים על הגוף שלכם?
>> בנות חזקות זו לא מילה גסה: המטפסות המובילות בישראל
לדעתה של ד"ר פלשר, את החיסון נגד וירוס הפפילומה צריך להוציא מתוכנית בתי הספר. "התוכנית נבעה מלחץ של חברות התרופות, כי יודעים שככה תהיה היענות גדולה ופחות שאלות. זה לא ראוי ונגד כל החוקים של הסכמה מדעת. נותנים לבנות חיסון חדש ושנוי במחלוקת. הורים מתלוננים אצלי שהם לא קיבלו מידע על זה, ורופאי המשפחה לא מיודעים על קבלת החיסון. הורים צריכים לקום על הרגליים האחוריות שלהם, ולא לתת לזה לקרות".
"צריך להקים ועדה מקצועית בלתי תלויה, בה מומחים, שאין להם שום קשר עם חברת התרופות יבדקו את מקרי הפגיעות בישראל ותבחן את הקשר בין המקרים לבין החיסון. באתר של משרד הבריאות צריך להיות דו"ח קבוע ושקוף על דיווחים על פגיעות. חלק מרופאי המשפחה לא יודעים בכלל היכן לדווח על תופעות לוואי של תרופות וחיסונים, ומשרד הבריאות לא דואג להדריך אותם כיצד לדווח".
לדעתה של ד"ר פלשר, תפקיד משרד הבריאות כרגולטור הוא להגן על הציבור. ומתפקידו היה להוציא חוברת מפורטת על החיסון הזה. "מטעים בנות ונשים רבות לחשוב שהחיסון נותן הגנה לכל החיים, ושאין יותר צורך לבצע בדיקות פאפ. אך נשים צריכות להמשיך לבצע בדיקות פאפ, בין אם היא קיבלה את החיסון ובין אם לא. נדיר שאישה שתקפיד על הבדיקות תחלה בסרטן צוואר הרחם".
"בכל פעם שאני אמורה לחסן את הילדים, אני בחרדה"
אביגיל (שם בדוי, בת 45) אחות במרכז הארץ, מספרת על תחושותיה האמביוולנטיות לגבי החיסון של גרדסיל.
איזה מידע משרד הבריאות ביקש ממך להעביר לילדים המתחסנים?
"ניתנה לנו הנחייה שכאשר אנו נכנסות לכיתות, עלינו לתת הסבר על חשיבות החיסון לבריאות הילדים, אך האמת היא שאני לא מנסה לשכנע אותם ולא את ההורים. באסיפות הורים אני מדברת איתם על הנגיף, ועל כך שהוא יכול לגרום ליבלות באברי מין נשיים וגבריים. אני מעדכנת אותם שלפי הנחיית משרד הבריאות מומלץ לחסן, אך מדגישה שזה ניתן לשיקול דעתם, מפנה אותם לקרוא באינטרנט, לקבל מידע, ולהתייעץ עם רופאים. לשקול, להחכים ורק אז להחליט. אם ההורה לא מביא לי אישור אני כמובן לא מחסנת".
האם נאמר לך שעלייך לעודד להתחסן?
"כמובן. אך יש לי תחושה אמביוולנטית בנושא. במשרד הבריאות אומרים לי שאני אמורה להסביר על חשיבות החיסון ולעודד אותם להתחסן, אך משהו פנימי עוצר אותי. אני מאמינה שההורים נאורים ויכולים לבדוק ולקבל מידע רחב יותר, ההחלטה בסופו של דבר היא של ההורה ולא שלי".
מהן תופעות הלוואי שעודכנת לגביהן ממשרד הבריאות?
"בדף תופעות לוואי שקיבלתי ממשרד הבריאות, מצוינות תופעות קלות אשר חולפות תוך זמן קצר וקורות לאחוז קטן ממקבלי החיסון: תופעות מקומיות של אודם, כאבים מקומיים, נפיחות באזור ההזרקה. תופעות לוואי כלליות שקורות מיום קבלת החיסון ועד 15 יום לאחר קבלתו: חום, כאבי ראש ושרירים, כאבי פרקים וכן בחילות, שלשולים והקאות – מצוין כי אלו מקרים חריגים. בנוסף, מצוין כי ההערכה היא שהחיסון אפקטיבי למשך 10-15 שנים. לא קיבלתי מידע על תופעות לוואי חריגות אחרות, ואין ציון לגבי מקרים חריגים. בטופס שיש לנו מצוין שבמקרה של תגובה חריגה יש ליידע את אחות בית הספר ולפנות לרופא המשפחה. בכל מקרה אני מחסנת כבר שנה שלישית ולא ראיתי שום מקרה חריג".
כמה אחוזים מהילדים מתחסנים?
"בקרב אוכלוסייה ממעמד סוציו אקונומי גבוה יש אחוז גבוה שלא מתחסן. גם האוכלוסייה החרדית למשל, הם ממש אנטי החיסון, ואומרים כי אין שום סיבה שהילדים יקבלו אותו. ולגבי השאר? מתוך קבוצה של 60 ילדים זה מתפלג לחצי שמחסנים וחצי שלא", אומרת אביגיל, "אני חייבת להודות שבכל פעם שאני אמורה לחסן נגד וירוס הפפילומה, אני נכנסת ללחץ, שלא יקרה לילד משהו. בעוד ארבעה חודשים אני צריכה לתת את המנה השנייה ואני ממש בחרדה. בכל פעם שאימא מסרבת לחסן את הילד או הילדה, יורדת לי אבן מהלב. אני לא בעד החיסון, ואני חושבת שזה מיותר. היום כבר בגיל צעיר ילדים פעילים מינית אבל צריך להיכנס לכיתות ולתת הסברה על אמצעי הגנה, ודווקא את זה לא עושים מספיק".
"המחנכת אמרה שלא ניכנס לפאניקה בגלל לוטם סיבוני"
שיר בביוף (14) תלמידה בכיתה ח' מתל אביב קיבלה את המנה הראשונה של החיסון באוקטובר האחרון.
איך הציגו לכם את החיסון?
"המחנכת אמרה לנו שיש חיסון נגד פפילומה, שזה סרטן בצוואר הרחם, והאחות אמרה שגם הבנים צריכים לעשות. האמת היא, שלא הסבירו יותר מדי, לא אמרו לכמה זמן החיסון מגן, ומה תופעות הלוואי. המחנכת אמרה לנו שלא ניכנס לפאניקה בעקבות מה שקרה עם לוטם סיבוני, כי זה מקרה מאוד נדיר".
מה הייתה הפרוצדורה של החיסון?
"היינו צריכים להביא פנקס חיסונים ושההורים יחתמו שהם מאשרים. חלק מההורים ביררו באינטרנט מה זה ויותר מחצי מהכיתה לא עשתה את החיסון. ההורים שלי לא ביררו כי אחותי עברה את החיסון וזה היה בסדר. חלק לא בררו כי הם סמכו על כך שאם נותנים בבית ספר זה בטיחותי, וחלק אחר שבררו ראו שהרוב לא נפגעים אז החליטו לשלוח את הילדים לעשות את החיסון".
ומי שלא התחסן?
"הביא אישור מההורים, ולא חיסנו אותו".
האם קישרו את החיסון לפעילות מינית כלשהי?
"לא אמרו שזה קשור לפעילות מינית".
דיברו אתכם על תופעות לוואי?
"האחות אמרה שזה יכול לגרום לכאב ראש קצת אחרי וזה הכול".
האם את וחברותייך הרגשתן משהו אחרי החיסון?
את תקבלי גם את המנה השנייה של החיסון?
"כן, זה חשוב, גם אם זה לסבול ליום אחד".
תגובת משרד הבריאות:
חיסון זה איננו שונה מחיסון רגיל, לכן איננו מפרסמים דיווחים שוטפים אלא אם יש ממצא חריג. לא דווחו תופעות לוואי של החיסון מעבר לידוע בעולם. ישנם מספר מחקרים שבוצעו בעולם שכללו השוואה של אנשים שחוסנו וכאלו שלא חוסנו. מחקר גדול שסקר את הנושא בוצע באירופה. כותרת המחקר: סקירה המצביעה על כך שאין קשר עובדתי בין החיסון לתופעות של התעלפויות, כאב כרוני. במצב רגיל (בלי קשר לחיסון), צפוי בבנות בגיל 10-19, 150 מקרים למיליון של התעלפויות ו-150 למיליון מקרים של כאב כרוני. בישראל, בנות כיתה ח' יש למעלה מ-50,000 כך שצפויים 7-8 מקרים מכל תופעה גם בלי חיסון. בנוסף, ישנם מחקרים שבדקו קשר למחלות אוטו-אימוניות ומחלות אחרות באוכלוסיות גדולות ולא מצאו קשר. בנוסף, נבדקו נתונים בקופות החולים בארץ ולא נמצא כל הבדל.
ניתן להעביר דיווחים לאתר לדיווח ועדות לוואי של אגף הרוקחות במשרד הבריאות. כמו כן, היות שהחיסון ניתן ב-2 או 3 מנות (בשנה שעברה), הרי שלפני מתן המנה הבאה מבררת האחות באופן פעיל אם היו תופעות מהחיסון הראשון. להלן מספר דוגמאות לחומרי הסברה בנושא הנמצאים באתר האינטרנט של משרד הבריאות:
חומר רקע על החיסון כולל פירוט תופעות הלוואי האפשריות
מצגת שנמצאת באתר וגם משמשת להדרכה
קישור למכתב של פרופ' איתמר גרוטו, ראש שרותי בריאות הציבור המופיע באתר, בו נמצאות גם תשובות לשאלות