עסקת החטופים יצאה אמש (ראשון) לדרך ומדינה שלמה המתינה בדריכות מול מסכי הטלוויזיה מהרגע שבו הופיעו על המסך שלוש החטופות – רומי גונן (24), אמילי דמארי (28) ודורון שטיינברכר (31) – בתיעוד המעבר מידיהם של מרצחי החמאס לצלב האדום, ועד לאיחוד המרגש עם משפחותיהן, 471 ימים לאחר שנחטפו בשבת השחורה ב-7 באוקטובר. פניה של ישראל מופנות כעת לשחרור הבא שצפוי להתרחש ביום שבת הקרוב. בסך הכל צפויים להשתחרר בפעימה הראשונה של העסקה 33 חטופים.
שלוש השבות תועדו עומדות על שתי הרגליים, אף ששהו זמן כה רב בשבי. למרבה המזל, אף אחת מהן לא נזקקה לטיפול רפואי מיידי. עם זאת, מי שטיפל בשבים בעסקאות קודמות יודע כי מאחורי האדרנלין וההתרגשות מהחזרה הביתה, צפויים עוד אתגרים רבים, רפואיים ונפשיים, וכן שיקום ארוך.
בשעות הערב המאוחרות נחתו השלוש במרכז הרפואי שיבא (תל השומר), שם הן צפויות לעבור בימים הקרובים בדיקות שונות. השבות מלוות על ידי צוותים רב תחומיים, רפואיים ופסיכו-סוציאליים. בהצהרה לתקשורת מבית החולים, מסר המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, ד"ר ספי מנדלוביץ', כי "זה אירוע מורכב רגשית ורפואית. אנחנו עושים כל שניתן כדי להעניק להן מעטפת מדויקת ושלמה". מנהלת בית החולים, ד"ר יעל פרנקל-ניר הוסיפה כי "מצבן מאפשר להתמקד בדבר החשוב, שזה האיחוד עם משפחותיהן, ולדחות את ההתעמקות בנושאים הרפואיים בכמה שעות".
אף שלא נזקקו לטיפול רפואי מיידי, מי שטיפל בשבים בפעמים הקודמות, יודע כי מאחורי האדרנלין הראשוני וההתרגשות, מסתתרים עוד אתגרים רבים, רפואיים ונפשיים.
כאמור, יותר משנה חלפה מאז עסקת החטופים הראשונה בסוף חודש נובמבר 2023, במסגרתה שוחררו משבי החמאס כ-80 ישראלים, ישראלי נוסף בעל אזרחות רוסית, ו-24 חטופים בעלי אזרחות זרה. 8 ישראלים נוספים שוחררו במבצעי חילוץ של כוחות הביטחון. מבין החטופים ששוחררו או חולצו, 26 אושפזו במרכז הרפואי שניידר - 19 ילדים ו-7 נשים בגיל 34–78. במחקר שנערך על ידי מומחי בית החולים, ופורסם באוגוסט האחרון בכתב העת המדעי הבין-לאומי Acta Paediatrica, תוארו ממצאים מטרידים באשר למצבם הרפואי של השבים לאחר כ-50 ימים בשבי החמאס, בין השאר הם סבלו מחיידקים וזיהומים, אובדן משקל וטראומה פסיכולוגית.
"יש הבדל אדיר בין 50 ימים ל-471 ימים, וברור שמבחינה בריאותית אנחנו מדברים בעסקה הזו על אירוע אחר"
"יש הבדל אדיר בין 50 ימים ל-471 ימים, וברור שמבחינה בריאותית אנחנו מדברים בעסקה הזו על אירוע אחר, ואנחנו לא באמת יודעים למה לצפות", אומרת ד"ר יעל מוזר-גלזברג, מנהלת יחידת מושתלי כבד במרכז שניידר, רופאה בכירה במחלקת השבים, ומי שלקחה חלק בכתיבת המחקר. "אנחנו לא יודעים איך הם הוחזקו בשבי. ראינו קשיים ומורכבויות בקרב שבים שהוחזקו בעזה כ- 50 ימים, ושובר את לבי לחשוב באיזה מצב הם עלולים להיות אחרי יותר משנה ושלושה חודשים. אני ממש חוששת ממה שאנחנו עומדים לראות".
לדבריה, בעסקה הקודמת טיפל המרכז הרפואי בילדים ואמהות שסבלו מירידה במשקל גופם, של בין 10 ל-15 אחוזים. "אמהות ירדו במשקל יותר, כי הן נתנו לילדים שלהן את האוכל. אלה ממש תיאורים שמזכירים סיפורי שואה, וזה לא מרפה מהמחשבות, והפעם אנחנו במקום אחר. אנחנו מבינים שככל שהתנאים הקשים של החטופים נמשכו, ואף החמירו במהלך השנה האחרונה, כך גם אנחנו צפויים לראות מצבים רפואיים קשים עוד יותר, בכל רובד, גופני ונפשי".
לטענת הד"ר, ניתן להעריך כי השבים יתמודדו עם מגוון רחב של מצבים רפואיים מורכבים. "בהיבט התזונתי אנחנו צפויים לראות גם ירידה במשקל, וגם ירידה במסת שומן ומסת שריר, וכן מחסור חמור בוויטמינים, בין היתר ויטמין D שחיוני לבריאות העצם, ויטמין A שמסייע לשמור על בריאות העיניים, וויטמין B12 שקשור למערכת העצבים". ד"ר מוזר גלזברג מדגישה כי כדי להתגבר על מחסורים אלה והבעיות שנגרמות כתוצאה מכך, נדרש שיקום ארוך. "בחלק מהמקרים מדובר בפגיעות בלתי הפיכות, כך למשל עיוורון לילה כתוצאה ממחסור בוויטמין A".
מלבד מחסור תזונתי, הד"ר מציינת כי תנאי ההיגיינה הירודים בעזה, והעובדה שחלק מהחטופים כלל לא זכו למקלחת ראויה בתקופת שהותם בשבי, עלולים להוביל גם כן למצבים חמורים של זיהומים עוריים, וגם זיהומים משניים של פצעים פתוחים שלא עברו חיטוי מתאים בכל אותה תקופה. היא מוסיפה כי השבים עלולים לסבול גם מזיהומים שייתכן שחדרו למחזור הדם, וכן מזיהומים בשיניים, ובמערכת העיכול המתבטאים במחלות שלשולים והקאות. "צריך להבין שהמצב בעזה כיום הוא כמו של מדינת עולם שלישי".
ד"ר מוזר-גלזברג מתארת את חזרתם של החטופים בעסקה הקודמת. לדבריה חלקם סבלו מכיני ראש באופן חמור, מצב שדרש טיפולים בתרופות ואף את גזירת השיער. "הם הגיעו אחרי 50 ימים, מוצפים בכיני ראש, כינים גדולות שממש הלכו עליהם, והיה ברור שזה משהו שנמשך ימים רבים. בעקבות זאת הם גם סבלו מגרד קשה. בסופו של יום דבר מוביל לדבר – הכינים הביאו לגרד, הגרד הוביל לפצעים פתוחים, הפצעים הזדהמו בתנאים הירודים, והמחסור בוויטמינים רק הקשה את יכולת הריפוי של הפצעים, זה מעגל שלא נגמר".
בהיבט הנפשי, אומרת הד"ר, קשה לדמיין את מצב השבים לאחר שעברו חודשים כה רבים של גיהינום ופחד. "אני חושבת שכולנו מדמיינים בראשנו את אותו התסריט ברמה הנפשית, וזה אירוע סבוך וקשה. עם זאת, אני מקווה כי כמו בטראומות היסטוריות קדומות של העם שלנו, נפש האדם חזקה מספיק ותהיה מסוגלת להתגבר על כך".
"זו זכות מאוד גדולה לטפל בשבים, ולהיות חלק מהמשימה הלאומית הזו", מדגישה הד"ר. "בתפקידי בשגרה אני מנהלת את יחידת השתלות הכבד בשניידר, ויוצא לי מדי יום לבשר למשפחות דברים קשים, על חולי, על תמותה, או ללוות חולים במצבים רפואיים קשים. אני מודה שמעולם בחיי לא חשבתי שאיאלץ להתמודד עם דבר כזה. עד רגע האמת לא הבנתי כמה זה קשה, וגם בשבועות שחלפו מאז, ואחרי שכולם השתחררו מבית החולים, זה לא הניח לי, המוח לא הפסיק לחשוב על זה. זו תקופה קשה רגשית לכל הצוותים הרפואיים שטיפלו בשבים, ולמעשה כולנו עדיין בעיבוד של החוויות האלה וממשיכים לדבר עליהן". היא מוסיפה כי כלל הצוותים קיבלו תמיכה וטופלו לאחר מכן. "זה משהו שחובה לעשות, וברור לי שגם הצוותים שיטפלו בשבים בעסקה הנוכחית יעברו טיפול לאחר מכן, ועיבוד של האירועים".
ד"ר מוזר-גלזברג מסכמת ואומרת כי כולה תקווה שצוותי המרכז הרפואי שניידר לילדים יתבקשו, גם הפעם, לטפל ולקבל שבים - בני משפחת ביבס. "אני חשה שמשימתנו לא הושלמה עד שנראה את כפיר ואריאל. אני מחכה להם, מחכה שיקראו לי. משעות הבוקר אתמול אני מחכה לטלפון כמו בעסקה הקודמת. אני מחבקת את המשפחות ומייחלת שיקבלו את כל החטופים בחזרה הביתה חיים".