רופאי עיניים וביניהם פרופסורים בכירים, לא זיהו מחלת עיניים ידועה ומסוכנת במשך ארבע שנים רצופות, מה שהוביל לעיוורון המטופלת. טענה חמורה זו ניצבת במרכז תביעה שהגישו עורכי הדין רפאל אלמוג ורותם ציוני, נגד קופת חולים כללית בשם ירדנה (שם בדוי) אישה כבת 44.
על פי התביעה, ירדנה, רואת חשבון מצליחה, אובחנה בילדותה כסובלת מקרטוקונוס, מחלה הפוגעת בקרנית. למרות זאת, במשך שנים היא תפקדה היטב וחיה ללא מגבלה משמעותית. רק בהמשך חייה החלו להופיע תסמינים מטרידים: עיניים אדומות וכואבות, לחץ בעיניים ושיבושי ראייה.
לפני מספר שנים היא פנתה למרפאה פרטית, שם התעורר החשד כי היא סובלת מאובאיטיס – מחלה דלקתית מסוכנת העלולה לגרום לעיוורון, המאופיינת בצמיחת כלי דם פראית בקרבת הרשתית ובפגיעה באובאה (ענביה) – שכבה בעין התיכונה העשירה בכלי דם. בעקבות האבחנה הראשונית, הופנתה ירדנה למחלקת אובאיטיס בבית החולים קפלן, המופעל על ידי קופת חולים כללית. לפי הנטען, הרופאים במקום לא הפנו אותה ל-OCT – בדיקת מיפוי קרקעית העין, המאפשרת לאתר בעיות ברשתית ולהציל את הראייה.
לטענת עו"ד אלמוג וציוני, רופאי הקופה הבהירו לה כי "אין הרבה מה לעשות" והסתפקו במשחות ובסטרואידים, ללא הפנייה לבדיקות מעמיקות נוספות. כך, על פי הנטען, במשך כארבע שנים חזרה ירדנה לבדיקות חוזרות ונשנות, הן בקופה, והן באופן אצל מומחים פרטיים, אולם אף אחד מהמומחים לא אבחן את מחלתה ולא הפנה אותה לטיפול הולם. בחלוף הזמן, ראייתה בעין שמאל הידרדרה עד שירדנה לא יכלה לראות באמצעותה כלל ובהמשך נפגעה גם עינה הימנית.
רק כאשר הייתה קרובה לאיבוד ראייה מוחלט גם בעין ימין, פנתה ירדנה לייעוץ פרטי אצל מומחה למחלות עיניים, והאחרון אבחן את מצבה והחל לטפל בה באמצעות זריקות. אלא שלפי המתואר בתביעה, האבחון המדויק נעשה באיחור, והנזק לעיניים בשלב הזה כבר היה בלתי הפיך. גם הזריקות הנוספות שניתנו לירדנה במטרה לעצור את התדרדרות ראייתה לא הצליחו למנוע עיוורונה המוחלט בשתי עיניה.
"מחלה הניתנת לעצירה – אם מזהים אותה בזמן"
לתביעה צורפה חוות דעת של פרופ' יצחק בן סירה, מומחה למחלות עיניים, שהגדיר את טיפול רופאי כללית כ"רשלני ביותר". לדבריו, "חוסר העדכניות הרפואית מנע זיהוי של מחלה ישנה-חדשה שהתגלתה בעשור האחרון, הידועה בשם PDS (Pachychoroid Disease Spectrum)". עוד ציין כי מדובר במספר מחלות רשתית בדרגות חומרה שונות, אשר פוגעות גם בצעירים וידועות בהשפעתן על שתי העיניים.
פרופ' בן סירה ציין כי הרופאים שטיפלו בירדנה, ובהם מומחים ופרופסורים, לא ציינו כלל את שם המחלה ברשומות הרפואיות, אף שזו הייתה מוכרת היטב באותן שנים. המומחה הדגיש כי הטיפול הראוי במחלה זו, בדומה לאובאיטיס, כולל הזרקות תרופה לעין המופעלת באמצעות זרמים של אור. טיפול זה ניתן לצד מעקב צמוד בבדיקות הדמיה. לדבריו, "צמיחת כלי דם מתחת לרשתית ניתנת לעצירה אם מזהים אותה בזמן ומבצעים את הפעולות הנכונות".
לפי המומחה, לו הייתה ירדנה זוכה לטיפול הולם בעינה השמאלית, מצבה היה מתייצב. כמו כן, בעת מעקב סדיר ומתן זריקות, הרופאים היו מזהים גם את התפרצות המחלה בעין ימין הרבה לפני שנפגעה ראייתה. ואולם, מאחר שלא אובחנה המחלה עד שלב מאוחר, הטיפול שניתן בסופו של דבר היה "מעט מדי ומאוחר מדי".
עו"ד אלמוג וציוני מדגישים כי עד להתדרדרות ראייתה הייתה ירדנה אישה בריאה, עצמאית ופעילה, טיפלה בארבעת ילדיה במסירות ועבדה כרואת חשבון מוערכת. כיום, היא נאלצת להתמודד עם עיוורון מלא בשתי עיניה, הפסיקה לעבוד, והפכה תלויה לחלוטין בסיוע הזולת.
בתביעה, שהוגשה לאחרונה, מבקשים עורכי הדין מבית משפט השלום בתל אביב, שיורה לקופת חולים כללית לפצותה בסכום המרבי שבסמכותו (עד 2.5 מיליון שקלים). טרם הוגש כתב הגנה.
קפלן וקופ"ח כללית: "כתב התביעה התקבל והוא יענה במישרין בבית המשפט".