בפברואר 1942 בגטו ורשה, מחליט ראש מחלקת הבריאות בגטו ורשה, ד"ר ישראל מליקובסקי, לתעד את הרעב היומיומי בגטו. מדובר למעשה במחקר רעב מחתרתי שביצעו טובי הרופאים והמדענים בגטו, שמנה אז כמעט חצי מיליון יהודים ועוד כמאה וחמישים אלף פליטים. תופעת הרעב גרמה לכך שחמשת אלפים בני אדם מתו מדי חודש מרעב או מסיבוכי רעב. המחקר בוצע על ידי 28 רופאים יהודים והתבצע על אוכלוסיית מחקר של 140 יהודים, חציים מבוגרים וחציים ילדים שחיו בגטו.
מציאות של הרעבה עד מוות שאף פעם לא נחקרה
"חייבים להבין שהרופאים שביצעו את המחקר עשו זאת תוך סיכון חייהם", מסבירה ד"ר מרים עופר, מרצה בכירה בתוכנית ללימודי שואה במכללה האקדמית גליל מערבי, חוקרת רפואה, תחלואה וילדות בשואה ומחברת הספר "חלוק לבן בגטו" וחברת ועדת עיתון הרפואה LANCET לרפואה, נאציזם ושואה. עובדות היסטוריות, יישום לימינו והוראה לעתיד, "עד כמה שאני יודעת, מדובר באחד המחקרים הכי חלוציים וייחודיים לאורך ההיסטוריה, מאחר ובוצע לאורך זמן ממושך ובעוצמת רעב הגדולה ביותר. החוקרים עצמם התייחסו לשני אירועים – הרעב באפריקה ומצב הרעב לאחר מלחמת העולם הראשונה. הם למעשה כינו את התופעה 'מחלת הרעב', זו הייתה מציאות של הרעבה עד מוות שאף פעם נחקרה.
"במחקר הם בדקו השפעות על מערכות בגוף ותופעות לוואי בעקבות 'מחלת הרעב'. המסקנות העלו שורה של פגיעות בקרב ילדים ומבוגרים. בין הפגיעות ניתן למנות בקרב מבוגרים עלייה דרמטית במתן הטלת שתן וצימאון תמידי, חוסר רצון לבצע פעולות, תחושות קור, דופק איטי, אגרסיביות ועם נטייה לעילפון. כמו כן, פגיעה במערכת העיכול, דלקות בעיניים ומבוגרים נראו זקנים מכפי גילם. בקרב ילדים זיהו החוקרים אפאטיות, שינויים התנהגותיים, איבוד הומור ועצבנות, פגיעה בהתפתחות קוגנטיבית, עיכוב בגדילה, חום גוף נמוך, פגיעה בשלד ובמערכת החיסונית.
"החוקרים זיהו שלושה שלבים בהתדרדרות כתוצאה ממחלת הרעב: דלדול שומן, דעיכה והזדקנות והתהוות בצקת סופנת. בנוסף, התגלו שינוים בחילוף חומרים והעור, שינויים בעיניים ובחלל הפה, הריאות ומערכת הנשימה, מחזור הדם, חומציות הקיבה וכיס המרה. למעשה, הבן אדם הולך ומשתנה, הולך ונעלם. הם היו גם חלוצים בהצעה איך לשקם את חולי הרעב, אלפי אנשים מצאו את מותם בגלל שיקום לא נכון, בתקופות הסמוכות לשחרור. אכילה לא מבוקרת לאחר רעב ממושך גורמת לעליה מהירה במטבוליזם שהלב אינו עומד זה ועלולה לגרום לאי ספיקת לב ולמוות".
כשאת רואה את התמונות של החטופים שחוזרים בבתת-משקל ולאחר הרעבה קיצונית, מה דעתך?
"המשפחות אומרות שהם ירדו בשלוש מידות והעיניים לא מטעות, אנחנו מבינים שהיה רעב, ירידת המשקל נראית דרמטית ביותר. במובן הזה היא מעוררת אסוציאציה לאותו מחקר רעב והשלכות הרעב והתחלואה המיידית והמאוחרת על כל חלקי הגוף. קשה לא לחשוב ולהיזכר שבתולדות עמנו היה סבל של רעב, עד שרופאים סיכנו את חייהם ורצו להשאיר לנו מסר – ידע מדעי על מה באמת ם חקרו ושנבין איזה סבל עברו. זה משליך עלינו עכשיו - כל אלה שממשיכים לשבת בשבי ולא קיבלו תזונה מספקת בדרגות שונות של רעב- כל יום נוסף יש לו השלכות רפואיות שלא ניתן לערער עליהן. כל מי שלא נרתם לשחרורם- שותף להתפתחות התחלואה, שעלולה גם להגיע למוות"