זלזול בתלונותיה של מורן (שם בדוי) במהלך הריונה מצד רופאי קופ"ח מכבי, וחוסר טיפול הולם בבי"ח סורוקה הובילו ללידה מוקדמת ולמות העובר: כך נטען בתביעה שהגישו לאחרונה עורכי הדין רפאל אלמוג וספי קלו-יוגב בשם הוריה, נגד הקופה ובית החולים.
על פי הנטען, כבר במהלך הריונה הראשון אושפזה מורן מספר פעמים בסורוקה, בשל חשש לירידת מים ודימומים חוזרים. בבדיקות אובחן צוואר רחם מקוצר – מצב שעלול לגרום ללידה מוקדמת ולהפלה. אף שהתינוק נולד בריא, הרופאים לא ציינו בתיקה הרפואי הנחיות לבירור רלוונטי, ולא הפנו אותה לבדיקות לשלילת התופעה המסוכנת בהריונות הבאים.
עוד נטען בתביעה כי גם כשמורן התבשרה על הריונה השני, רופאי מכבי התעלמו מההיסטוריה המיילדותית שלה וממצב צוואר הרחם שלה במהלכו. לדברי עורכי הדין אלמוג וקלו-יוגב, כיוון שהיא עצמה הבינה את חומרת מצבה, היא התריעה שוב ושוב על החשש מלידה מוקדמת עוד במהלך בדיקות ההיריון שעברה. אולם, לפי הנטען בתביעה, חששותיה ותלונותיה נדחו מצד רופאי הקופה, והם אף דרשו ממנה להפסיק להגיע למרפאה, בטענה שמצבה תקין ואינו דורש התערבות.
במהלך השבוע ה-19 להריונה, חשה מורן לפתע בבעיטות חריגות של העובר. אולם בעקבות היחס העוין שחשה מצד רופאי הקופה בהקשר לתלונותיה הקודמות, הפעם החליטה לפנות לבדיקה באופן פרטי אצל פרופ' אלי מיימון.
רגלי העובר בצבצו מחוץ לרחם
הבדיקה הפרטית שביצעה הצביעה על צוואר רחם פתוח בשני סנטימטרים, ועל קרומי שק היריון בולטים. בשלב זה רגלי העובר כבר ממש בצבצו מחוץ לרחם. לנוכח מצבה, מורן הופנתה בדחיפות לאשפוז במחלקת היולדות בסורוקה.
על פי הנטען בתביעה, הצוות הרפואי בסורוקה הופתע ממצבה ושאל מדוע הרופאים לא דאגו לתפירת צוואר הרחם לאחר ההיריון הראשון, ולא סיפקו הנחיות לגבי שמירת הריון בהריונות הבאים. למרות זאת, כך נטען, גם הם לא ביצעו תפירה של צוואר הרחם בשלב זה.
לדברי עורכי הדין אלמוג וקלו-יוגב, אף שמורן התחננה שהריונה יופסק, בקשותיה נדחו, משום שלעובר עדיין היה דופק, ולפי החוק בישראל לא ניתן לבצע הפלה בשלב זה. כתוצאה מכך, כך נטען, היא נאלצה לשהות 24 שעות בסורוקה, כששק השיליה ובו העובר מחוץ לגופה, ולהמתין למותו.
על פי התביעה, בעקבות בדיקה ידנית שעברה, כ-24 שעות לאחר אשפוזה, חלה הידרדרות במצבה, ומורן חוותה ירידת מים ודימום מסיבי. היא הוכנסה לניתוח דחוף, במהלכו הוצא העובר, אך כצפוי - הוא לא שרד.
לאחר הניתוח, שוחררה מורן לביתה. בסיכום הרפואי הודגש כי חשוב לבצע תפר צווארי בהיריון הבא. לדברי עורכי הדין אלמוג וקלו-יוגב, המלצה זו, שצוינה בסיכום הרפואי, מדגישה את רשלנותו של הצוות הרפואי. לדבריהם, המלצה כזו הייתה נדרשת כבר בהריון הראשון או לכל הפחות בתחילת ההיריון השני.
עורכי הדין טוענים כי מורן המשיכה לסבול מדימומים גם לאחר הלידה ומצבה הנפשי הידרדר. "אם לא די בכך, בעקבות האירועים המתוארים לעיל, מצבה הנפשי הידרדר בצורה משמעותית. הטראומה והסבל הרב שעברה אינה מאפשרים לה לשוב למסלול החיים הרגיל והיא נותרה עם פגיעה משמעותית בתפקוד האישי, המשפחתי והחברתי וכן עם פגיעה תעסוקתית נרחבת", ציינו.
חוות דעת של מומחה מטעם התביעה: טיפול ואבחון נכונים היו מונעים את המצב ומאפשרים לידה תקינה
לתביעה צורפה חוות דעת של ד"ר אליעזר הורנשטיין, מומחה בגינקולוגיה ומיילדות. לדבריו, רופאי מכבי לא שקלו את האפשרות שמדובר באי-ספיקת צוואר הרחם. כתוצאה מכך, מורן לא הופנתה לתפירה מוקדמת או לייעוץ רפואי בנושא. לדבריו, טיפול מתאים בהיריון הראשון והמלצה לתפירת צוואר הרחם בהיריון הבא המקובל כצעד מניעתי ללידה מוקדמת כפי שנהוג בקרב נשים עם אי-ספיקה צווארית, או לפחות בירור מצב הרחם לפני הריונות נוספים, היו מאפשרים אבחון וטיפול נכונים במצב זה. במילים פשוטות: לו הרחם היה נתפר ומורן הייתה זוכה לייעוץ הולם לנוכח הריונה הבעייתי הראשון, ההיריון השני היה צפוי לעבור בשלום.
לדברי עורכי הדין רפאל אלמוג וספי קלו-יוגב, התובעת הקפידה לבצע את כל הבדיקות הנדרשות והייתה במעקב היריון סדיר. אף שהתריעה על חשש מאי-ספיקת צוואר, הטיפול בה היה רשלני והוביל למות העובר. הם מוסיפים כי הנזק שנגרם למשפחה בשל אובדן העובר הוא בלתי ניתן לתיאור. "טיפול נכון היה מציל את העובר ומאפשר לו חיים בריאים. המחשבה על כך מלווה את התובעים וגורמת לנזק נפשי עמוק ובלתי הפיך", ציינו.
בתביעה שהוגשה בימים אלה לבית משפט השלום בתל אביב, מתבקש בית המשפט מקופת חולים מכבי ובית החולים סורוקה, לפצות את התובעים על כל נזקיהם, בסכום המקסימלי שבסמכותו (עד 2.5 מיליון שקלים). טרם הוגש כתב הגנה.
סורוקה: "כתב התביעה התקבל בימים אלה, ואנו לומדים אותו. נגיב כמקובל כחלק מההליך המשפטי".
מכבי: "כתב התביעה הגיע לאחרונה למכבי. גורמי המקצוע ילמדו אותו ויגיבו כמקובל בבית המשפט".