גלולות למניעת היריון לנשים נמצאות בשימוש כבר משנות השישים. מנגנון הפעילות שלהן מבוסס על הפעילות ההורמונלית של מערכת הרבייה הנשית: הורמונים שמופרשים במהלך המחזור החודשי מביאים מדי חודש להבשלה של ביצית חדשה באחת השחלות, ולשחרורה לחצוצרה בתהליך הביוץ כדי לאפשר הפריה. הגלולות משבשות את המתכונת הטבעית של פעולת ההורמונים ומונעות את הביוץ. אך השימוש בגלולה אינו נטול בעיות: ההתערבות בתפקוד ההורמונלי התקין משפיעה על מצב הרוח וכרוכה בתופעות לוואי רבות. כמו כן השימוש בה מאוד לא מומלץ לנשים שנמצאות בקבוצות סיכון למחלות מסוימות, כמו סרטן שד הורמונלי. נכון להיום אין בשוק אמצעי מניעה תרופתי לגברים, והדרך ההפיכה הנפוצה והיעילה ביותר הפתוחה בפני גבר שלא מעוניין בהורות לא מתוכננת היא להשתמש בקונדומים.
הכתבה פורסמה במקור באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי
בשנות השישים, כשהגלולות למניעת היריון יצאו לראשונה לשוק, ההגבלות החוקיות על ניסויים קליניים לא היו מחמירות כמו היום. כיום מקשים מאוד על אישור טיפולים תרופתיים שעלולים לגרום לתופעות לוואי, ולכן תרופות הורמונליות רבות שפותחו עם השנים במטרה לייצר אמצעי מניעה יעיל לגברים נדחו בסופו של דבר. ברגע שנמצא שהן פגעו במצב הרוח או בחשק המיני, הן פשוט לא יכלו לצאת לשוק. הנהלים המחמירים שנהוגים כיום באישור תרופות חדשות מגינים על הציבור, אך גם מונעים פיתוח תרופות חדשות מועילות בגלל תופעות לוואי לא חמורות, כמו אלה שנשים רבות מתמודדות איתן בשלום מזה כשישים שנה.
לא לנשים בלבד
אחת הדרכים לצמצם מאוד את הסיכון לתופעות לוואי בפיתוח אמצעי מניעה, היא להשיג את השינוי הרצוי בצורה לא הורמונלית, שלא תשבש את התפקוד ההורמונלי התקין. זה מה שעשו חוקרים ממכללת ביילור לרפואה בטקסס, במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת Science. המחקר מתמקד בחלבון מסוים מקבוצת אנזימים בשם קינאז, שמעורב בתהליך ייצור הזרע. אנזימי קינאז הם חלבונים שמפעילים תהליכים בגוף על ידי זִרחון – הוספת קבוצת זרחה (פוספט) לחלבונים אחרים. יחד עם קבוצת הזרחה עוברת אנרגיה שמאפשרת לתהליכים להתרחש. החלבון שהחוקרים מצאו, שנקרא STK33, מצוי בעיקר באשכים ואחראי על הבנייה התקינה של תאי זרע. בהיעדר החלבון, או כשהוא פגום, ייצור תאי הזרע אצל זכרים אנושיים משתבש ונוצרת עקרות. אותו תהליך קורה גם אצל עכברים ויונקים נוספים.
החוקרים בחנו מאגרי נתונים של מיליארדי מולקולות בחיפוש אחרי כאלה שיכולות לשבש את פעילות החלבון הזה. הם מצאו שני חומרים שבלטו במיוחד בהשגת היעד, אך כשנתנו אותם לעכברים המולקולות פורקו במהירות בכבד של המכרסמים, בלי שהספיקו למלא את תפקידן.
על כן בחרו החוקרים אחד מהחומרים הללו ושינו את המבנה המולקולרי שלו כדי לשפר את העמידות שלו בסביבה התוך-גופית. שינוי נוסף שעשו כלל מעין שיוף של קצות המולקולה כדי לשפר את ההתאמה שלה למולקולת החלבון, ממש כמו שני חלקי פאזל. ואכן הפעם החומר הצליח לפגוע בפוריות של העכברים בלי תופעות לוואי משמעותיות, ובצורה הפיכה וזמנית – העכברים חזרו להיות פוריים כשלושה שבועות אחרי תום הטיפול.
מהבחינה הזאת, השפעת הגלולה הזכרית הזאת למניעת היריון שונה מאד מזאת של גלולות ההורמונים של הנשים: נשים שמפסיקות לקחת גלולות למניעת היריון באופן יומיומי אמורות לחזור להיות פוריות כמעט מיד, בלי צורך ב"תקופת התאוששות" של כמה שבועות. יכול להיות שבהמשך המחקר, החוקרים ימצאו מינון מדויק שיאפשר למנוע היריון בזמן נטילת התרופה, וגם לחזור לפוריות מלאה זמן קצר אחרי הפסקת השימוש בה.
לדברי החוקר מרטין מצוק (Matzuk), שהוביל את המחקר, בשנים הקרובות הוא ועמיתיו מתכוונים לבדוק על קופים את השפעת החומר שמצאו, וחומרים פוטנציאליים נוספים, כדי לקבוע את יעילותם כאמצעי מניעה הפיכים לגברים. לפני שיהיה אפשר לשווק את החומר כגלולה למניעת היריון דרושים עוד ניסויים קליניים רבים, שיראו את היעילות והבטיחות בשימוש בו. אבל זו בהחלט אבן דרך בפיתוח העתיד של אמצעי מניעה נגד היריון.