ולרי ספירידונוב, מהנדס מחשבים בן 30 נולד עם תסמונת ורדינג-הופמן, מחלה תורשתית נדירה הפוגעת במערכת העצבים ומובילה לניוון שרירים. מה שקורה פיזית הוא שהראש שלו ממשיך לגדול ולהתפתח בזמן שגופו נותר מנוון. לפני שהוא ימות ממחלתו, הוא מקווה לקבל גוף חדש, הכל תלוי בהצלחת הניתוח המסובך ביותר, ניתוח להשתלת ראשו על גוף אחר.
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
השתלת הראש הראשונה נעשתה כבר לפני 40 שנה על קופים, וניסיונות נוספים נעשו מאוחר יותר גם על עכברים בסין. ד"ר קנאברו, רופא איטלקי וממציא השיטה להשתלת ראש, טוען כל הטכניקות הנדרשות לניתוח מסוג זה כבר קיימות. עם זאת, קהילת הרופאים מבקרת אותו חריפות על כך שהוא מתכוון לבצע את הניתוח הזה, שנחשב לבלתי אפשרי.
"אין לטענות האלה כל ביסוס מדעי. תיאורטית, הקשיים הטכניים הכרוכים בניתוח מסוג זה הם אדירים," אומר ד"ר עידו שטראוס, מומחה לנוירוכירורגיה, היחידה לנוירוכירורגיה תפקודית, המערך הנוירוכירורגי, מרכז הרפואי איכילוב. "גם אם ניתן יהיה להתגבר על חלקם ולחבר את כלי הדם המספקים דם למוח ואת חוליות עמוד השדרה הצווארי, הטכנולוגיה הדרושה על מנת לחבר את מערכת העצבים אינה קיימת ואף אינה נראית באופק כך שנכון לעכשיו הפרוצדורה הזאת היא בלתי אפשרית, ומדובר במדע בדיוני."
מהלך הניתוח כורך את ניתוק הראש מגופו של החולה ומגופו של התורם, וחיבור ראשו של החולה לגוף התורם על ידי "רכיב הקסם" של ד"ר קנאברו- חומר דמוי דבק שנקרא פוליאתילן גליקול, שלדבריו יכול לחבר בין שני חלקי עמוד השדרה. את כלי הדם ושאר החלקים הד"ר מתכוון לחבר בתפירה, ולאחריה המטופל יוכנס לתרדמת של ארבעה שבועות בזמן שהגוף יחלים.
מדע או בדיה?
הביקורת הבולטת כלפיו מצד עולם הרפואה היא שמדובר בהפשטת יתר של תהליך מאוד מסובך, והתעלמות מהקשיים הכרוכים בניתוח כזה. בינתיים הניתוח לא יוצא לפועל בשל קושי לגייס צוות רפואי גדול מספיק. ומה יש למנותח העתידי לומר בנושא? "המדע מתפתח בעזרת אלה שמעזים לעשות דברים שאינם עולים על הדעת. הסכמתי לעבור את הניתוח למרות כל הביקורת משום שאני מעוניין לקדם את המדע."
אך אנשי המדע לא משתכנעים בקלות כמוהו. "אינני סבור שתאריך יעד בשנים הקרובות הוא ריאלי," מוסיף ד"ר שטראוס, "וקרוב לוודאי שבמידה וניתוח כזה אכן יתקיים החולה לא ישרוד או שיישאר במצב של נכות נוירולוגית קשה מאוד."
>> קמים מהשינה בגלל רעש בלתי מוסבר? הכל בראש שלכם