אבולה באוגנדה
בשבוע שעבר הכריזה אוגנדה על התפרצות אבולה בשטחה, לאחר שאיש צוות רפואי, אח במקצועו, מת מאבולה בבית חולים בבירה קמפלה. החולה פיתח תסמיני מחלה דמויי שפעת בערך ב-20 בינואר. לאחר שניסה לקבל טיפול אצל מרפא מסורתי ובכמה מרפאות, החל לפתח את הדימום האופייני למחלה, ומת ב-29 בינואר. מבדיקות שלאחר המוות עולה כי הוא נדבק באבולה מנגיף סודן, המסוכן מבין נגיפי האבולה, שהתפרצויות עבר שלו הובילו לשיעורי תמותה שבין 41 אחוז ל-70 אחוז. עד כה ידוע על כמה עשרות אנשים שהוא בא עמם במגע מאז נדבק, בהם בני משפחה ועובדי מערכת הבריאות שטיפלו בו. עדיין לא ידוע ממי או ממה הוא נדבק. העובדה שמקרה אפס הגיח בעיר הבירה העמוסה מדאיגה מאוד, מאחר שמדובר במחלה שבדרך כלל מתחילה באזורים כפריים.
הכתבה פורסמה במקור באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי
מחלת אבולה היא קדחת דימומית נגיפית, מדבקת מאוד במגע עם נוזלי גוף של החולה, גם לאחר מותו. היא מתחילה עם תסמיני מחלה כלליים, ואז הולכת ומחמירה עם תסמינים רבים שהמוכר מבינהם הוא דימום מכל מקום אפשרי בגוף. נגד מחלת אבולה יש אמנם כבר חיסונים, אבל טרם אושרו לשימוש חיסונים שמיועדים נגד הנגיף המסוים הזה. המחלה דוגרת בגוף הנדבק בין יומיים לשלושה שבועות, כך שרק עוד כמה ימים יהיה אפשר לדעת את היקף ההתפרצות.
בינתיים מנצלים באוגנדה את ההתפרצות המסוכנת כדי לערוך ניסוי בחיסון מותאם לנגיף זה שיכלול מתן כ-2000 מנות חיסון. אם הניסוי יצליח הוא יציל חיים גם בהתפרצות זו, ובוודאי בהתפרצויות הבאות. מחלת האבולה היא מחלה זואונוטית שהמאחסנים הטבעיים שלה הם עטלפים, כך שאי אפשר כיום למגר אותה כליל, אלא רק לדכא התפרצויות בקרב בני אדם.
קדחות מדממות
מטנזניה הסמוכה לאוגנדה אין חדש לגבי ההתפרצות הטרייה של קדחת מרבורג. המחלה דומה לאבולה, גם בתסמינים וגם באופן ההדבקה, ואף נחשבת גרועה ממנה מבחינת שיעור המוות.
בהודו מת חולה בקדחת קרים-קונגו, קדחת דימומית נוספת שמזכירה את האבולה והמרבורג. למרבה המזל היא לא מדבקת באותה מידה ולעיתים רחוקות מאוד עוברת ישירות בין בני אדם. המחלה תוקפת בדרך כלל בעלי חיים ומועברת לבני אדם באמצעות קרציות, או במגע עם דם של בעלי חיים חולים, למשל בשחיטה. עיקר הסכנה היא לאנשים העובדים במשק חי, והאדם שמת מהמחלה אכן עבד עם בעלי חיים. עד כה לא נראו תסמינים של המחלה אצל בני משפחתו. הרשויות באזור החלו לפעול להדברת הקרציות.
חצבת באמריקה הצפונית
בטקסס שבארצות הברית אובחנו לפחות ארבעה חולים בחצבת, בד בבד עם צניחת שיעורי ההתחסנות במדינה. שניים מהחולים בגיל בית ספר, ושניים בוגרים, ולפי הדיווח ארבעתם לא חוסנו. חצבת היא המחלה הנגיפית המדבקת ביותר הידועה לאדם, והנגיף יכול לשרוד כשעתיים באוויר בחללים סגורים ולהדביק גם הרבה אחרי שהחולה עצמו עזב את המקום. החיסון נגדה הוא חלק מחיסוני השגרה, ושתי מנות ממנו מגינות כמעט על כל מי שמקבלים אותו. הוא כל כך יעיל עד שהוא מעלים את המחלה באזורים שבהם כל מי שיכול גם מתחסן. כששיעור המתחסנים צונח, זו אחת המחלות שחוזרות הכי מהר עקב קצב ההדבקה הגבוה.
גם בקנדה התגלו חולי חצבת לאחרונה, וילדים רבים נחשפו למחלה בשני בתי חולים. אצל ילדים שמערכת החיסון שלהם מדוכאת עקב מחלות אחרות או טיפולים בהן, או שמצבם הרפואי מונע מהם לקבל חיסון בנגיף חי-מוחלש, חשיפה לחצבת מסוכנת במיוחד. מקרים אלה מראים עד כמה חשוב שילדים בריאים יקבלו את החיסון. כך הם מגנים גם על עצמם וגם על חבריהם לכיתה או לשכונה. בארץ מקבלים את חיסון החצבת בגיל שנה ובכיתה א'.
שחפת בארה"ב
בארצות הברית התגלה מקרה נדיר של שחפת, בתיכון בעיירה קלמזו שבמדינת מישיגן. חקירה אפידמיולוגית מיפתה את מעגל החשיפה כדי להחליט למי לתת טיפול מונע נגד המחלה. מחלת השחפת נגרמת על ידי חיידק ובדרך כלל משפיעה על הריאות, אך יכולה לפגוע גם באברים אחרים. בעבר המחלה הייתה אחד מגורמי המוות המובילים בעולם. היום אפשר בדרך כלל לטפל בה באנטיביוטיקה, אך מדובר בטיפול ארוך שחשוב להמשיך בו עד סופו כדי למנוע התפתחות של חיידקים עמידים לטיפול. יש גם חיסון נגד שחפת שיעילותו חלקית בלבד. הוא ניתן בעבר בישראל, אך שכיחות המחלה ירדה עד כדי כך שהוא הוצא מתוכנית החיסונים לפני לא מעט שנים. במדינות עם תפוצה גבוהה יותר של המחלה, החיסון עדיין ניתן כחלק מחיסוני השגרה.