את הכתבה הראשונה עם קבוצת המרואיינים הבאה פרסמנו בסוף חודש פברואר. אז, הקורונה כבר נתנה את אותותיה בעולם, אך בארץ האסטרונאוטים במדים הלבנים דיווחו על חולה קורונה בודד בישראל. כן, ההוא מהפיראט האדום שהכניס מדינה שלמה לחרדה קיומית מתמשכת. בשיחה הראשונה שלנו עם גיא כהן, מנהל עמוד הפייסבוק "וירוס קורונה – עדכונים ודיווחים מהשטח", הוא בדיוק חזר מקניות ענק בסופר השכונתי. "קנינו מזון בקופסאות שימורים, בקבוקי מים מינרליים, חומרי ניקוי, נייר טואלט. המון מוצרים שלא מתקלקלים", דיווח לנו אז בהיסטריה. היום, כמעט ארבעה חודשים מאז הקנייה ההיא – המוצרים עדיין מונחים על המדף בצורתם המקורית. "תשמעי, הבנו שגם אם יהיה עוד סגר – עדיין יתאפשר לקנות מזון", מוסיף דורון סגל כאילו צוחק על הימים ההם, "מהגל הראשון הבנתי שההיסטריה של אגירת המון הייתה שגויה. לא צריך להתחרפן", הוא ממשיך. "מה שחסר – קונים".
באופן כללי, השיחה העדכנית עם קבוצת ההיפוכונדרים נשמעת הרבה יותר רגועה מבעבר. דווקא בימים האחרונים, כשמספר החולים נושק ל-300, גם אלה שהכי פחדו כשהיו חולים בודדים בעולם – מרשים לעצמם לנוח. ואפילו, כן, כן - לבקר במסעדה. "השבוע הלכתי למסעדה לראשונה אחרי שלושה חודשים", מתגאה כהן. "ישבנו, אשתי ואני, בשולחן מרוחק, החוויה הייתה נחמדה, אבל היא עדיין רחוקה מלהיות כמו פעם".
גיא, אז אפשר להגיד שהחרדה עברה?
"היא לא עברה, אבל לעומת הגל הראשון אני הרבה יותר נינוח. אני חושב שזה בגלל שיש הרבה יותר מידע על המחלה ואני גם יותר שומר על עצמי. אני שם מסכה כל הזמן ודואג לא להתקרב לאנשים יותר מדי. אבל באופן כללי הכל יותר רגוע".
גם סגל, בדומה לכהן, מתאר חוויה דומה, אך מסביר אותה בצורה שונה. "החודשים האלה שעברנו היו כל כך קשים מבחינה נפשית שהם לקחו לי את הכוחות להתמודד עם הפחד מהקורונה".
וואלה!
"יש לי ילד בן שנה והיינו איתו 24/7. לא עזבנו אותו רגע ובמקביל עבדתי מהבית. הגעתי למצב שכל יום שלי נראה אותו דבר. אוכל, עבודה ועם הילד. זו מלחמת התשה אמיתית. יש פחד, אבל אין כוחות להתמודד איתו".
מדובר בתופעה מעניינת, שאני מודה, אפילו אותי היא פוגשת לא מעט בימים האחרונים. אם בתחילתו של הגל הראשון נכנסתי אל חנויות הבגדים עם מסכה, כפפות ואלכוג'ל בכיסים, היום, למרות שאני מודעת למצב הקיים ומתעדכנת מדי שעה במספר החולים, אני מרשה לעצמי להסתובב בלי בושה בין בתי הקפה למכוני הכושר שבעירי. יכול להיות שסגל צודק, וגם לי פשוט כבר נמאס לציית לחוקים, אבל רגע, אחכה עם זה. יכול להיות שהשאננות הזאת עוד תעלה לי ביוקר.
"לעומת הגל הראשון אני הרבה יותר נינוח. אני חושב שזה בגלל שיש הרבה יותר מידע על המחלה ואני גם יותר שומר על עצמי. אני שם מסכה כל הזמן ודואג לא להתקרב לאנשים יותר מדי. אבל באופן כללי הכל יותר רגוע"
גיא כהן
עוד ב-mako בריאות:
>> זהירות: המאכלים שיכולים לפגוע לכם בראייה
>> הסיכון שלכם להידבק יעלה אם תלכו למקום הזה
>> זו הטעות הכי גדולה שאתם עושים עם המסכה שלכם
ואז מצאתי צדיקה בסדום. אנה פרוביץ' מאשקלון. אנה מספרת בגאווה שיחד עם הגעת הנגיף היא גם הפכה לאמא במשרה מלאה. "הפסקתי לשלוח את הבן שלי לגן כשגילו כמה מקרים בישראל, ועברו כבר כמה חודשים והוא עדיין איתי בבית", היא מספרת. "אני באמת לא מפחדת על עצמי, אלא על הבן שלי, הוא בן חמש והפחד הכי גדול שלי הוא שהוא יידבק".
למרות שהמחלה אצל ילדים בגיל הזה כמעט לא מסוכנת.
"עדיין הסיכון קיים ומבחינתי אי אפשר להתעלם ממנו".
שזה אומר לא לצאת מהבית, כמו לפני כמה חודשים?
"לא, זה לא אותו דבר. השבוע כבר הלכתי לעבודה כרגיל. גם במסעדה אחת הייתי, אבל זה היה יותר מדי. במסעדה לא באמת שמרו על כללי הריחוק והרגשתי בסכנה".
אז אני מניחה שאת מקפידה על ההוראות, חובשת מסכה ושומרת שני מטר מאחרים.
"בטח. לא מורידה את המסכה. אני גם עדיין מחטאת את המוצרים מהסופר. כל פעם שבעלי עושה קניות אני מנקה עם אלכוהול את הכל, כדי שחלילה הקורונה לא תיכנס אלינו הביתה".
רגע, ואם על בעלך עלתה בטעות איזו קורונה?
"אה, גם אותו אני מחטאת. איך שהוא נכנס הביתה הוא מתקלח, זורק את הבגדים לכביסה ומגרגר אלכוהול בגרון".
וואו.
"אין מה לעשות, צריך לנקות גם את הבעל".