איתמר בן חמו בן ה-49, הוא מנכל של חברת סטרט-אפ מבטיחה בשם ריברי. כשהחלה מלחמת חרבות ברזל, הוא עזב הכל והתקשר ליחידת המילואים בצנחנים שאליה הוא משתייך בבקשה להתגייס. בראיון שקיימנו איתו היום ממיטתו בשיבא, הוא סיפר לנו על הפציעה הקשה שעבר באזורים חיוניים בגופו.
ההיתקלות הקשה עם המחבלים אירעה כאשר חיילי החטיבה הגיעו לחלץ את אחד החיילים שנפצע. במהלך החבירה הופעל ירי נ"ט על הכוח. "למזלי הטילים לא פגעו בנו, מייד אחריהם המחבלים ירו עלינו שני טילי אר.פי.ג'י ומיהרנו להיצמד למבנה הסמוך כדי להגן על עצמנו", הוא משחזר. "כשהתחלנו לחזור לרכבי ההאמר, חטפתי כדור בבית החזה ונפלתי. ניסיתי לזחול אחורנית כדי להיחלץ מהירי, ושני חברים שהיו איתי בחפ"ק, משכו אותי ואת הסמח"ט מקו האש. הוא נפגע קשה מאוד".
"הגוף עובר טלטלה רצינית ברגעים כאלה"
בן חמו מספר איך בשלב זה ניסה בשארית כוחותיו להישאר ערני. "ידעתי שזה לא הזמן לאבד הכרה ואמרתי לעצמי להחזיק מעמד. הגוף עובר טלטלה רצינית ברגעים כאלה – אתה מרגיש צמרמורות, חום הגוף היה מאוד גבוה. ברקע שמעתי שהסמח"ט נפגע מ-6 כדורים בריאות ובגפיים. ראיתי איך הכוח שלנו מגיע מהר לחלץ אותנו אל ההאמרים". לדבריו, הטיפול והפינוי המהיר שקיבלו בשטח הצילו את חייהם. "פינו אותנו מהר אל הרכבים ומהם לנקודת המנחת בעזה. משם המסוק טס ישירות לברזילי. איבדנו כמות גדולה של דם ונתנו לנו מנות במהלך הדרך לבית החולים".
מצבו של בן חמו היה קשה והסמח"ט הוגדר אנוש. שם, בבית החולים הם הורדמו ונותחו. "היה לי מזל גדול כי הסתבר שהכדור שחטפתי בחזה היה קרוב מאוד ללב וצמוד לעמוד השדרה. גם הפגיעות הפנימיות שספגתי אומנם פגעו באיברים אבל לשמחתי הכל בר שיקום.
הדיבור הנעים והקולח של בן חמו לא מסגירים את הנזק הגופני הקשה שאיתו הוא נאלץ להתמודד. הסרעפת שלו נפגעה, גם המעי הגס, הכליה ואפילו הלבלב. מאז שאושפז הוא גם עבר ניתוח להוצאת הטחול וניתוח נוסף לתיקון הפגיעה בכליה. "אני ממש משתפר לשמחתי ומרגיש יותר טוב. לסמח"ט יש עוד דרך. הוא אומנם נושם בכוחות עצמו ומצבו יציב אך הוא עדיין מוגדר פצוע קשה".
"שבועיים לפני המלחמה היינו בהופעה שלו ברעות. מי היה מאמין שכמה חודשים אחרי ניפגש בחדר הטראומה"
במהלך הטיפול שקיבל בחדר הטראומה, הוא נתקל בחייל מפורסם במיוחד, עידן עמדי שהגיע אף הוא לטיפול. "ראינו אחד את השני ושלחנו חיוכים ונשיקות, אני מעריך אותו מאוד. זה קצת מצחיק כי שבועיים לפני המלחמה היינו בהופעה שלו ברעות. מי היה מאמין שכמה חודשים אחרי ניפגש בחדר הטראומה בבי"ח".
6 ימים לאחר הטיפול בברזילי הוא הועבר להמשך טיפול בשיבא, משם הוא משוחח איתנו. בן חמו מספר כי לאורך הלחימה מופעלים על כוחות צה"ל אמצעי לחימה קשים שגורמים לפציעות קשות. "יש המון חומרי נפץ, נ"ט ומטענים. אין ספק שהטיפול המקומי תחת אש הציל אותנו. אם זה לא היה קורה לא היינו מדברים עכשיו".
איך אחרי כל מה שעברת עדיין מצליחים לשמוע את הקול המחויך שלך?
"אני אדם מאוד אופטימי מטבעי, והפציעה היא חלק מהסיכון שאתה מקבל על עצמך כשאתה יוצא להילחם".
האמנת שתצא מזה?
"במהלך כל האירוע הייתה לי ממש מלחמה קשה עם עצמי להחזיק מעמד. ניסיתי שלא להירדם עד לרגע שבו הגענו לבית החולים. חשבתי על זה מהעיניים המקצועיות, וחשבתי שזה כמו סטארט-אפ שאף אחד לא מאמין בו אבל בסוף הוא יצליח".
איך מתמודדים עם הקושי הנפשי אחרי חוויה כזאת?
"זה בהחלט אתגר לא פשוט, אבל החום שאני מקבל מהסביבה, מהמשפחה ומהחברים מאוד עוזר. אני חייב לומר שגם הצבא עושה עבודה טובה מאוד בנושא הזה, פגישות עם קב"ן ופסיכולוגים של בית החולים עוזרות ומסייעות לפרוק את המטען הנפשי הכבד. מעבר לכך, בכל יום מגיעים כל מיני ארגונים של מתנדבים שמעלים לנו חיוך על הפנים, בכל מיני דרכים יצירתיות. זה עוזר למי שנפצע להרגיש שההקרבה היא לא לחינם אלא באמת עבור העם המדהים שלנו".
מה הרופאים אומרים לך?
"צפוי לי עוד ניתוח ותהליך של שיקום, אבל אומרים לי שאני אצא מזה ואני בהחלט מאמין בזה".
אתה בן 49, מה היה המניע העיקרי שגרם לך להתנדב למילואים ולהיכנס לעזה בלי לחשוב על זה אפילו?
"נכון, לא הייתי אמור לעשות מילואים ובשנים האחרונות אני בכלל הייתי בחו"ל אז אפשר לומר שאפילו נפלטתי מהמערכת הצבאית, אבל כשראיתי מה קורה פה ב-7 באוקטובר, הרגשתי צורך להגיע ולעזור לצבא לשנות את תמונת המצב העגומה. אני מניח שזו תחושה שמרגיש כל לוחם. כבר השתתפתי בעופרת יצוקה ואני מכיר את עזה, לא היה לי שום ספק שאני קופץ פנימה ועוזר".