רונן מזרחי ז"ל, לקה בנפשו ונפטר לפני כחודש וחצי בגיל 52, בזמן ששהה במוסד ואכל מזון שגרם לו לחנק. לאחר מחשבה רבה, החליטו שני אחיו, עופר ושוקי, לתרום את שתי כליותיו.
"בהתחלה לא חשבנו על תרומת איברים. אנחנו אנשים שומרי דת ולא היה לנו קל עם זה. אבל אחרי שיחה עם אחד החברים של אחי, הבנו שבמותו של רונן, הוא יכול להציל חיים - והשתכנענו", הם מספרים ל-mako בריאות.
שוקי מספר שרונן ז"ל הועבר לבה"ח הילל יפה, שם לאחר ניסיונות החייאה הוא נפטר, וכליותיו הועברו לתרומה לבה"ח סורוקה. שם המתינו שתי נשים שהיו בסכנת חיים לתרומת כליה – לילך איבגי, בת 46, חרדית מבאר שבע, ונע'מה אל אקרא, בת 50 משבט אל תראבין ליד רהט. איבגי, נשואה עם ילדה אחת, סובלת מאי-ספיקת כליות עוד מהלידה. היא נולדה עם כליה שמאלית קטנה והפוכה, ועם השנים גם הימנית נפגעה. "הגעתי למצב שבגיל 24 אני בקושי יכולה לעשות פיפי", היא מספרת. עד לרגע הניתוח, איבגי נעזרה בדיאליזה. "זה משבש לך את כל החיים, זה אומר שאני לא יכולה לעבוד, לא לטפל בילדה שלי כמו שצריך, זה פוגע בכל תחום. את נעשית תלויה במכשיר כדי לחיות".
אל אקרא, היא אמא לילדה בת 24. לפני 10 שנים החלה לסבול מאי-ספיקה כלייתית וכבר 8 שנים היא עם דיאליזה. "זה התחיל אצלי מיתר לחץ דם שפגע בכליות. התחלתי טיפולי דיאליזה שגרמו לי להתכווצויות ולבעיות נשימה. לא יכולתי לאכול, סבלתי מבעיות בלחץ הדם, לא יכולתי לעשות מטלות בית. יום אחד התקשרו מסורוקה ואמרו לי שיש לי תורם. שמחתי כל כך, הרגשתי שאני רוצה ללכת ברגל לסורוקה מרוב אושר". גם איבגי התרגשה מאוד. "כשאמרו לי שיש לי תורם, הילדה שלי חיבקה אותי והתחילה לבכות, היא הייתה בעננים. קצת פחדתי מהניתוח אבל זה שווה הכל. אני אישה מאוד חרדית ומאמינה, וביקשתי את זה מאלוהים. אני מרגישה שקיבלתי את החיים שלי במתנה".
"מרגישה שהיא אחותי"
אל אקרא מספרת על קירוב הלבבות שנוצר בינה לבין איבגי בעקבות התרומה. "אני ולילך הבנו שעברנו השתלת כליה מאותו התורם, ואז התחיל החיבור בינינו. אני מרגישה שהיא אחותי. שתינו מאמינות, שתינו דתיות. כשאושפזנו ביחד בחדר, לילך קראה תהילים ואני קראתי בקוראן".
"נוצר בינינו קשר מאוד מיוחד, זה ממש חיבור בין העולמות", מוסיפה איבגי. "היינו יחד בניתוח, קראתי לה ונתתי לה חיבוק. אנחנו עם שתי כליות של אותו אדם, אי אפשר להסביר את זה, זה קשר חזק , גורל אחד. לשמחתי אני יודעת ערבית, כילדה שמעתי את אבא שלי מדבר בבית אז יכולתי לדבר עם נמה. אנחנו נפגשות בבדיקות, היא יושבת לידי, מנשקת אותי. דווקא בימים אלה של פילוג בעם, תראו איך רגע אחד קטן יוצר חיבור לכל החיים".
הטיפול שמציל חיים
גם מי שניתח את הנשים, היו שני רופאים ממגזרים שונים: ד"ר הדר מרחב, מרכז תחום השתלות בבית החולים סורוקה וד"ר עאבד אבו גנים, מומחה בכירורגיה כללית ובהשתלת איברים במחלקה לכירורגיה א' בסורוקה. "דיאליזה היא טיפול שמחליף באופן חלקי מאוד את תפקוד הכליה. ברוב המקרים אי אפשר לחיות אתו למשך זמן רב, הוא מספק 20% ממה שכליה טבעית מספקת. יש לו מחיר בריאותי, כלכלי וחברתי עצום", מסביר ד"ר מרחב. לדבריו, השתלת כליה, היא לא רק טיפול שמאריך חיים ומשפר את איכות החיים, הוא טיפול מציל חיים.
ד"ר אבו גנים, מציין כי מדי שנה מבוצעות בעולם למעלה מ-200 אלף השתלות כליה, שקרוב למחציתן הן מתורמים חיים, לרוב בני משפחה. "במערך השתלות הכליה בסורוקה מתבצעות השתלות כליה מן החי ומן המת. ניתוח כזה דורש מיומנויות כירורגיות רבות בשל מורכבותו הטכנית. לשמחתי, בניתוח של לילך ונע'מה, לא היו בעיות מיוחדות הכול עבר בשלום. הן עוברות מעקב וממשיכות בטיפול תרופתי כדי למנוע את דחיית הכליה".
ד"ר תמר אשכנזי מנהלת המרכז הלאומי להשתלות: "מרגש להיווכח בכל פעם מחדש בשיטת חלוקת האיברים להשתלה, של המרכז הלאומי להשתלות, אשר מתנהלת באופן מקצועי שיוויוני ומוסרי. לכל תושב ישראל זכות שווה לזכות בהשתלה". בשנה החולפת בוצעו מאות השתלות בישראל, וכעת ממתינים לתרומת כליה 900 חולים.
"מבחינתנו זו מצווה לתרום את הכליות של רונן – לא חשוב אם מדובר בערבי או יהודי. אם זה עושה טוב לאחרים זה מה שחשוב", מסיים שוקי במסר אופטימי.
לתרומת איברים ולחתימה על כרטיס אדי