ביחסים זוגיים, פעמים רבות יש אחד שרוצה הרבה, ואחד שרוצה מעט. האחד רוצה יותר זמן משפחה, יותר יותר סקס, יותר חיזור, יותר שיחות, יותר מגע, יותר לארח חברים, יותר תכנונים ויוזמות – ואילו השני רוצה פחות מכל אלה.
צריך לזכור שגם אם לכם נדמה לפעמים שאתם מעוניינים ביותר, זה לא תמיד אומר משהו על הזוגיות שלכם. ניקח לדוגמה את נויה ושי (השמות האמיתיים שמורים במערכת). לנויה יש רצון וחשק לארח חברים בכל שבוע ולהנות מזה, בעוד שלשי יכולת ההכלה מסתכמת בפעם בחודש. מעבר לכך, זה כבר מעייף אותו. כשנויה פנתה אליו בנושא, הוא ענה "את יכולה לאכול שני המבורגרים במסעדה, ולי יש מקום רק לאחד".
ככל, כשאחד רוצה יותר ודוחף לעוד, השני לרוב עסוק בהדיפה, משום שזה יותר מידי עבורו. זה קשה לשני הצדדים: הצד שרוצה הרבה, יוצא מאוכזב ומתוסכל. הוא מרגיש שהוא כל הזמן צריך להנמיך ולרסן את הרצונות שלו, שמכבים אותו. ואילו הצד שרוצה מעט מרגיש שהוא כל הזמן מאכזב. שהוא לא מספיק, שהוא "הורס מסיבות" או "מכבה שמחות". למעשה, שני הצדדים חווים אכזבה, שהיא בעצם רגש שקשה מאוד לשאת.
צד אחד רוצה יותר והשני פחות - איך פותרים את הדינמיקה?
כדי לסדוק את המעגל המטריד הזה, ראשית הצד שרוצה הרבה, יצטרך להוריד את הלחץ והתסכול מהצד השני. זה לא בהכרח אומר שהוא ירצה פחות מהצד השני, אלא שינסה להתאים את עצמו יותר לסיטואציה.
לדוגמה, אם אתם מעוניינים לצאת עם חברים בערב, אתם יכולים לשאול את בן הזוג אם גם הוא מעוניין בכך. אם התשובה שלילית, אפשר לצאת בלעדיו אבל בלי להיות מתוסכלים מכך.
דוגמה נוספת - אם אחד רוצה יותר סקס ומנסה ליזום כל הזמן, אך נתקל בהדיפה, גם כאן רצוי להפחית את הלחץ על בן או בת הזוג וליזום פחות, כדי לאפשר לשני מספיק מרחב וזמן כדי למצוא את החשק ואת הרצון ליזום, במקום להיות עסוק בהדיפה.
הכוונה היא לא לוותר על הצורך המיני, אלא לספק את הצרכים לבד, עד כמה שאפשר, מבלי ללחוץ על האחר לספק אותם. לפעמים אנשים זקוקים לסקס כדרך להתקרב, ואולי זו הזדמנות ללמוד להתקרב ולהיות אינטימיים לא רק דרך סקס, אלא ע״י שיחות, מגע וכו.
ככל שהצד השני יהיה פחות עסוק בהדיפה בלתי פוסקת, כך בהדרגה יתפנה עבורו מרחב מחשבתי שמאפשר לו לדעת מה הוא רוצה, וליצור יוזמות מהצד שלו. בעצם, צריך לייצר קצת נפרדות, כדי לחזור ולהתחבר בשלב מאוחר יותר אחד לשנייה ממקום טוב יותר, בו מעניקים כבוד לקצב ולצרכי האחר. 
כדאי להביא בחשבון שכמו בכל עבודה על שינוי בתבניות החשיבה וההתנהגות, שינוי מהסוג הזה אינו תמיד קל ולעתים דרוש זמן כדי שהאינטראקציה תשתפר. ייתכן שהצד הרוצה יתקשה שלא לחוש תסכול לאורך השינוי, וגם הצד ההודף לא בהכרח יזום במהרה. אם שינוי לא מגיע גם לאחר שבאמת נותנים לו צ'אנס – ייתכן שהדבר מצריך התבוננות מעמיקה יותר או התייעצות עם איש מקצוע.
כנראה שפער ברצון וביכולות תמיד יישאר במידה כזאת או אחרת, אבל ככל שתשלימו אתו ותנסו לפעול בדרכים שונות מאלה שנהגתם עד כה, התסכול ילך ויפחת. ייתכן שתמיד יהיו לכם צרכים שונים, אבל כשלא תהיו בתוך הדינמיקה של רוצה - הודף, תוכלו לדבר על כך יותר בחופשיות וביטחון ולמצוא פתרון שיתאים לשניכם.
הכותבת היא עמית ברקן, מטפלת זוגית, MSW. בעלת הבלוג ״הרמוניה עאלק״