הים התיכון, מקור לחיים, לנופש ולפרנסה, טומן בחובו גם סכנות נסתרות שאולי איננו מודעים אליהן תמיד. לצד היופי וההנאה, מסתתרת סכנה בריאותית שאורבת במעמקי הים: דגים רעילים. בשנים האחרונות תועדו בישראל כמה מקרים של הרעלות על ידי דגים רעילים ממשפחת הנפוחיתיים, או בשמם העממי המוכר לנו – אבו-נפחא. כך למשל ב-2022 ניצלו חייו של תושב טירת הכרמל שהורדם והונשם לאחר שאכל את הדג שמצא על החוף בחיפה. עוד דווח ב-2020 על כלבים שהורעלו בעקבות אכילת הדג בחופי חדרה, קיסריה ובית ינאי. דגי האבו-נפחא הם מינים פולשים שהיגרו לים התיכון דרך תעלת סואץ, שדרכה התרחשה פלישה מאסיבית של מינים מהגרים לים התיכון. מחקר שפורסם לאחרונה עוסק ברעילות של מינים אלו ובסכנות הבריאותיות לאדם. המחקר נערך בשיתוף פעולה נדיר בין מדענים ימיים מהאזור: סוריה, לבנון, טורקיה, קפריסין, מצרים, לוב, תוניסיה, ישראל ורצועת עזה.
רעל קטלני מציאניד
מעבר לכך שהדגים הנפוחיתיים מתנפחים לצורך הגנה מפני טורפים, הם גם מכילים רעלן עצבי שנקרא טטרודוטוקסין. זהו חומר עוצמתי שנמצא בגופם של רוב מיני הנפוחיתיים, וב-28 אחוז מהמינים יש כמות שרעילה לאדם. "המנגנון העיקרי של הצטברות הטטרודוטוקסין ברקמות ובאיברי הנפוחיתיים הוא דרך שרשרת המזון, כחלק מתזונתם, ואפשר שהוא מיוצר על ידי חיידקים סימביוטיים החיים בתוך גופם של הנפוחיתיים", מסבירה פרופ' בלה גליל, אוצרת במוזיאון לטבע ע"ש שטיינהרדט, אוניברסיטת תל אביב, ואחת ממחברות המאמר שחוקרת מינים פולשים מים סוף אל הים התיכון מאז 1977.
טטרודוטוקסין באכילה רעיל לאדם פי 1,200 מציאניד, והוא אחד הרעלים החזקים ביותר בסביבה הימית. לדברי גליל, תהליך ההרעלה מורכב מארבעה שלבים: (1) תסמינים ראשוניים מופיעים כ-5–30 דקות לאחר הבליעה. התסמינים קשורים למערכת העצבים ולמערכת העיכול והם יכולים לכלול בחילה, הקאות, סחרחורת וכאבי בטן; (2) מופיעה תחושת נימול ושיתוק בגפיים, כולל שינויים בגודל האישונים ושינויים ברפלקסים; (3) נוצרות הפרעות במערכת העצבים, במערכת הלב וכלי הדם, ובמערכת הנשימה; (4) נגרם נזק קוגניטיבי ועצבי חמור שעלול להוביל לאובדן הכרה. הרעלה חמורה עלולה להמית תוך 6 עד 24 שעות.
סכנה אזורית
המחקר מתמקד בהשפעות הבריאותיות של שני דגים רעילים: הלגינון המוארך והחמת הים-סופי, אך את הדאגה מעורר בעיקר הלגינון. "הלגינון המוארך הוא המין הרעיל והמסוכן ביותר בים התיכון ואין לאכול ממנו. החמת הים-סופי אומנם רעיל, אך בשל ממדיו אינו נאכל", מסבירה גליל.
על פי המאמר, בשנים 2004–2023 דווח על 144 מקרי הרעלה מכלל המדינות שבמחקר. המספר הגבוה ביותר של הרעלות דווח מסוריה – 64 מקרים, בטורקיה דווחו 24 מקרים, ובישראל, במקום השלישי, דווחו 19 הרעלות. מספר מקרי המוות הגבוה ביותר שדווח הוא בלבנון – 16 מקרים, ובישראל תועד מקרה בודד שהסתיים במוות במהלך שנים אלו. "מספר מקרי התמותה שמדווחים תלוי בכמה גורמים: בנגישות הדג לצרכנים, הן על ידי דייגים שאינם מסחריים והן בשווקי דגים מקומיים, בבחירות הצרכנים המקומיים, בהנגשת עזרה רפואית לנפגעים וברמת העניין של בתי החולים המקומיים והעיתונות לפרסם את המקרים הללו". מעבר להרעלות כתוצאה ממאכל, דווח גם על 28 אירועי נשיכה, שהופיעו ברובם בתקופת הקיץ ושבמקרים קיצוניים, ביוון ובטורקיה, אף הובילו לקטיעות איברים.
"זהו טורף גדול ובעל תיאבון רב, שניזון בעיקר מסרטנאים ודגי גרם (בעלי שלד), כולל מינים בעלי ערך מסחרי כגון פנוניים (שרימפס), דגים ממשפחת הסרדיניים והקיפונאים. עקב גדילה מהירה, פוטנציאל רבייה גבוה ומחסור בטורפים טבעיים, הוא ייסד אוכלוסיות גדולות ויציבות באופן עצמאי בעיקר במזרח הים התיכון", היא מסבירה.
גליל מדגישה ש"נוכח הרעילות הקטלנית של הלגינון המוארך, משרדי החקלאות בקפריסין, במצרים, ביוון, בלבנון ובטורקיה אסרו על דיג ומכירת המין הזה, ומשרדי החקלאות של תוניסיה ואיטליה יצאו במסע הסברה נרחב תוך גיוס מכוני מחקר לאומיים. על אף נפיצותו לאורך חופי ישראל, מחלקת הדיג במשרד החקלאות אינה אוסרת על שיווקו ואינה מתריעה לציבור מפני מסוכנותו". מעמדו של הלגינון המוארך נותר כ"ערך טבע מוגן" במי הים התיכון של ישראל, כחלק מרשימת המינים המוגנים של רשות הטבע והגנים. בעוד המחקר עסק במיפוי המקרים בעיקר במדינות מזרח הים התיכון, הוא כלל גם את לוב ותוניסיה, דבר שמצביע על המשך התפשטותם של המינים הפולשים הללו בים התיכון. הלגינון המוארך נצפה גם בחופי ספרד, ואיטליה, שם החוקרים מזהירים מפני הסכנה לבריאות הציבור.
מהי הגירה לספסית?
המקור העיקרי לתופעת המינים הפולשים בים התיכון הוא תעלת סואץ, ששינתה את הנוף הימי של מזרח הים התיכון. מינים פולשים החלו להגר אל הים התיכון לאחר פתיחת התעלה ב-1869, תופעה שהתעצמה לאחר הרחבת התעלה ב-2015. הגירה זו, או למעשה הפלישה ההמונית של מינים למזרח התיכון, נקראה על שם יוזם התעלה פרדיננד דה לספס, והיא נקראת "ההגירה הלספסית". דה לספס כבר לעולם לא ידע לאילו ממדים הגיעה התעלה, על הרחבתה והסחר האינטנסיבי שדרכה, ואיך היא משפיעה על בריאות האדם. יותר מ-400 מינים היגרו אלינו דרך תעלת סואץ. הלגינון המוארך והחמת הים-סופי הם דוגמאות למינים רעילים, אך לצידם הגיעו גם מינים ארסיים. דוגמאות בולטות הן המדוזה חוטית נודדת, שלא מעט מאיתנו חוו צריבה ממנה בעונת הנדידה, ודג הזהרון המעוטר בקוצים מרהיבים והארסיים.
מינים פולשים מסוגלים לגרום להכחדה של צמחים ושל בעלי חיים מקומיים, להתחרות עם אורגניזמים מקומיים על משאבים מוגבלים ולשנות בתי גידול. האחריות בהתמודדות עם מינים פולשים מוטלת על רשויות ממשלתיות כמו משרד החקלאות והמשרד להגנת הסביבה, רשות הטבע והגנים ורשויות מקומיות, שתפקידן לטפל בתופעה, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במין מסוכן שאין להתעלם מהשפעותיו השליליות. "סכנות בריאותיות לבני אדם ממינים פולשים כמו דגים ארסיים, מדוזות וקיפודי ים צפויות להחמיר, ומקבלי ההחלטות צריכים להכיר בכך ולהתכונן להתמודד עמן. על ישראל לחוקק, להטמיע ולאכוף באופן מחמיר איסור על שיווק וצריכת מיני דגים רעילים וארסיים, בשילוב עם חינוך צוותים רפואיים, אנשי תעשיית התיירות והפנאי הימי, כמו גם הציבור הרחב, אודות הסכנות ממינים רעילים וארסיים", היא מסכמת.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה