לכולנו ברור מה תפקיד העיניים, למה משמש האף, למה אנחנו צריכים שתי רגליים ומה חשיבות הלב או הכליות. אבל מה תפקיד הענבל? למה משמשות הגבות? מה תפקיד התוספתן? יש איברים שבמבט ראשון, לא לגמרי ברור למה הם שם ואולי בכלל מוטב לנו בלעדיהם?

אנחנו נוטים לחשוב שלכל דבר יש מטרה, ועל פי תפיסת הטלאולוגיה (חקר הפילוסופיה של התכלית) של אריסטו, היקום והחיים נבנו באופן מכוון, עם מטרה, ולא בצורה אקראית. עם השנים המדע והרפואה מוצאים הסברים לאופן שבו גוף האדם מתפקד  - החל מרמת מערכות ואיברים בגוף וכלה ברמה האטומית והמולקולרית. הרבה מתפקידי האיברים והמרכיבים השונים בגוף, מובנים דווקא בפיצוח מנגנונים של מחלות שונות. כשיש חסר של חלבון או אנזים, או כשאיבר לא מתפקד - אנחנו מבינים דרך הפתולוגיה, דרך הפגם, מה החשיבות של אותו האיבר. הנה כמה איברים שאולי תהיתם למה הם שם:

הענבל

הענבל היא פיסת רקמה שתלויה מעל שורש הלשון, וניתן לראותה בקלות כש"פותחים פה גדול". יש תאוריות מגוונות לגביי תפקידו של הענבל והאמת היא שהדעות חלוקות. יש הטוענים כי לענבל תפקיד בדיבור, ויש אותיות שכאשר הוגים אותן הענבל רוטט - כמו האות ר' למשל. על שם הענבל, עיצורים אלה נקראים "עיצורים ענבליים". תיאוריה נוספת, מתייחסת לאפשרות שתפקיד הענבל קשור להעברת שתיה, או רוק ל"מקום הנכון", כלומר לעבר הושט - במהלך רכינה קדימה. הייתה מחשבה שמדובר בשריד פילוגנטי, מיונקים ששותים ברכינה קדימה. מחקר שבוצע בארץ, השווה את מבנה הענבל בבני אדם לענבל ביונקים אחרים - כלבים, כבשים, בבונים, חזירים ועוד. מבנה דומה לענבל שלנו, נמצא רק בבבונים ולא ביונקים אחרים.

גבות (צילום: אימג'בנק / Thinkstock)
הגבות ממש חשובות להבעות הפנים|צילום: אימג'בנק / Thinkstock

הגבות

פיסת השיער שממוקמת מעל העיניים, נמצאת שם בין היתר כדי שנוכל להרים גבה. הגבות משחקות תפקיד משמעותי בהבעות הפנים שלנו, ויכולות לסייע לנו להביע תחושות שונות גם על ידי תקשורת לא ורבלית. בנוסף, הגבות שומרות על העיניים שלנו על ידי בלימת הזיעה שמגיעה מהמצח. תפקיד נוסף שמייחסים לגבות יחד עם הבליטה של ארובת העין, הוא הגנה פיזית על העין - במקרה של חבלה, האזור הזה חוטף במקום העין עצמה את רוב הכוח. לגבות יש תפקיד חשוב גם בזיהוי פנים. מחקרים מראים שכאשר אנחנו מנסים להבין מאיפה מישהו מוכר לנו - העיניים, הפה והגבות הם המשמעותיים ביותר לזיהוי. אם ניתן למישהו להסתכל על תמונה של אדם מוכר, ונסיר מהתמונה את הגבות - תהיה ירידה משמעותית ביכולת הזיהוי.

>> לעוד כתבות בנושא בריאות

התוספתן

התוספתן הוא מעין צינור קצר ודק, שחסום בקצהו, ויוצא מתחילתו של המעי הגס. על התוספתן אנחנו שומעים בעיקר כשהוא עושה צרות - במקרים של אפנדיציטיס, דלקת בתוספתן. בדרך כלל, דלקת בתוספתן כואבת מאד, וללא טיפול היא יכולה להיות מסוכנת. במקרים כאלה מסירים בניתוח את התוספתן, ונראה שאותם אנשים חיים טוב מאד גם בלעדיו. עולה השאלה, למה בכלל אנחנו צריכים את התוספתן? ולמה שלא נוציא אותו באופן מניעתי כדי לחסוך מעצמנו דלקת בתוספתן? היום מעריכים שלתוספתן יש תפקיד במערכת החיסון שמתווך על ידי תאים לימפוציטים מסוג B ו-T והמערכת הלימפתית. הוא מעורב בוויסות של חיידקי המעי ויתכן שהוא משמש כמאגר, מעין מעון קבע, לחיידקי המעי. בעת צרה, כאשר בגלל זיהום או אנטיביוטיקה חיידקי המעי נפגעים, התוספתן מהווה מחסן להפצה חוזרת של  חיידקי המעי.

מבחינה כמותית, התיאוריות אומרות כי עם או ללא תוספתן ההבדל בכמות החיידקים זניח (מדובר במיליארדי חיידקים), אבל זה איזור ש"מגן" על החיידקים טוב יחסית ויכול לשמש כרזרבה. האמירות האלה רלוונטיות בעיקר לשאלה - למה לא לכרות מניעתית לכולם את התוספתן.

 תנוך האוזן

לעיתים נדמה שמטרת התנוך באוזן, היא מיקום נוח לעגילים ולפירסינג. התנוך הוא למעשה רקמת עור ושומן, ובניגוד לחלקים אחרים באוזן החיצונית הוא אינו מכיל סחוס. בתנוך יש אספקה גדולה יחסית של כלי דם, ובהתאם יתכן שתפקידו לשמר את האוזן חמימה. אין היום הסבר משכנע לתפקיד הביולוגי של התנוך.

קארי מוליגן - עגילים (צילום: Alberto E. Rodriguez, GettyImages IL)
תנוך האוזן שם לא רק בשביל עגילים|צילום: Alberto E. Rodriguez, GettyImages IL

השקדים

השקדים הם זוג איברי לימפה שנמצאים בשני צדי הלוע. אנחנו שומעים על השקדים בעיקר כמקור לבעיה, וניתוח להסרת שקדים בילדים הוא ניתוח נפוץ מאד. גם במקרה זה, נראה שמי שעובר ניתוח להסרתם מסתדר לא רע בלעדיהם.  אז למה הם שם? מערכת הלימפה, ובתוכה השקדים, היא חלק ממערכת החיסון שלנו. בנוסף, ישנה תיאוריה שלשקדים יש תפקיד בהפרשת נוגדנים לחלל הלוע בתינוקות. השקדים מתנפחים בזמן מחלה או זיהום ומהווים טבעת הגנה בפתח דרכי האוויר והעיכול. בגלל מיקומם האסטרטגי, עליה בנפחם יכולה לגרור חסימה בדרכי האוויר העליונות, הפסקות נשימה בשינה, נחירות ועוד.

* הכותבת היא סטודנטית לרפואה בשנה ה' באוניברסיטה העברית בירושלים.

ייעוץ רפואי: ד"ר עידו שטראוס, מומחה לנוירוכירורגיה, היחידה לנוירוכירורגיה תפקודית, המערך הנוירוכירורגי, המרכז הרפואי איכילוב 

>> שמרו על הלכלוך: כל מה שיהפוך אתכם לבריאים יותר

(מקור, מקור, מקור, מקור, מקור, מקור, מקור, מקור, מקור, מקור)