מרחבים כפריים? נוף לשדות ופרות שרועות באחו ממש מעבר למרפסת? זה לרומנטיקנים. אוהבי טבע שרוצים באמת להגן על הסביבה יודעים שמגורים בעיר הם הבחירה ההגיונית בכל הנוגע לקיימות ולשמירה על שטחים פתוחים. החיים בקהילות צפופות יחסית מאפשרים ניצול טוב יותר של משאבים ושל תשתיות ומקטינים את התלות ברכב פרטי. אבל אליה וקוץ בה – מגפות שהתפרצו בעולם בתקופה האחרונה מוכיחות שהחיים בעיר עלולים להיות סכנה לבריאות הציבור.
כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
הפעם לא מדובר דווקא בזיהום אוויר מכלי רכב או בתסמונת הבניין החולה, אלא במחלות זיהומיות שמתפשטות במהירות ובקלות. מגפות כמו זיקה, אבולה, סארס ושפעת החזירים, שהסעירו את העולם בשנים האחרונות, הן רק כמה דוגמאות לדרך שבה מחלות מנצלות את הסביבה העירונית.
למעשה, לא מדובר בסיפור חדש במיוחד. במאה ה-19 הכתה מגפת הכולרה בלונדון וגבתה מאות קורבנות בזמן קצר. הרופא ג'ון סנואו (לא ההוא ממשחקי הכס) נהפך לאבי מדע בריאות הציבור לאחר שמיפה את ריכוזי החולים בעיר ובמעין פעולה בלשית גילה שרוב החולים ממוקמים סביב משאבת מים ברחוב Broad. סנואו הבין שהזיהום מגיע ממקור המים, המשאבה הושבתה והמגפה נבלמה.
אחרי סנואו באו לואי פסטר, אבי המיקרוביולוגיה, שהמציא את הפסטור ואת החיסונים, והרמן קוך, אבי הבקטריולוגיה, שגילה את מקור מחלת השחפת ושפיתח שיטות לאיתור גורמי מחלה. אך למרות ההתפתחויות המדעיות העצומות, לא הצלחנו למגר את המגפות והן חוזרות אלינו בצורות ישנות וחדשות.
במאמר שפורסם במגזין הסביבתי ensia שורטטו הגורמים להתפשטות מחלות, שאחד המרכזיים שבהם הוא החיים בעיר. בעיות תברואה, צפיפות, שהות במבנים שאינם מאווררים היטב ותהליכים גלובליים שמביאים לתנועה אינטנסיבית של בני אדם בין מקומות שונים בעולם הפכו את הערים לצלחות פטרי ענקיות של בעיות בריאותיות שונות ומשונות.
בריאות אחת
האם המאה ה-19 עושה קאמבק? "התקווה שתם עידן המחלות המדבקות התבדתה והתפרצויות במקומות שונים בשנים האחרונות הוכיחו שהמין האנושי פגיע למחלות מדבקות, אולי אף יותר מבעבר, זאת בעקבות תופעות הגלובליזציה והעיור, שגורמות למגע רב בין אנשים והגברת אפשרויות ההדבקה", אומר ד"ר חגי לוין, מומחה לבריאות הציבור ואפידמיולוג סביבתי מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטה העברית-הדסה. "לכן, אנו מדברים כיום על עידן המחלות המגיחות והמגיחות מחדש (re-emerging)".
גם מנוסה לכפר קטן לא תציל אתכם. "לחיידקים ולווירוסים אין גבולות ולא ניתן להתחבא מהן ב'וילה בג'ונגל'", אומר לוין. "אי שוויון חברתי מגדיל את הסיכוי להתפרצויות, שיכולות להתחיל באוכלוסיות עניות אך בהמשך להתפשט לכלל האוכלוסייה, כולל העשירים ביותר". כך, למשל, הבעיות הבריאותיות ברצועת עזה שנובעות מכשלים בטיפול מתאים במשק המים והביוב שם עלולות להתפשט גם לתוך שטחה של ישראל, והתל אביבים סובלים מעקיצות כתוצאה מהתגברות פעילות היתושים בירקון, שקולט ביוב מהמועצה האזורית דרום השרון כתוצאה מכשל בתפקוד מכון טיהור השפכים שלה.
עוד ב-mako בריאות:
>> אתם יושבים? זה יקצר לכם את החיים אם לא תעשו את הדבר הבא
>> שערה חודרנית: למה כדאי לגלח רגליים דווקא במקלחת?
>> מקרה האבעבועות הכי קשה שראינו
זוכרים את מגפת הפרה המשוגעת (ספגת המוח) משנות ה-90 ואת שפעת החזירים מ-2009? בשני המקרים המחלות עברו מבעלי חיים לבני אדם. הקשר הזה נבחן בגישה ביו-רפואית חדשה בשם "בריאות אחת", שעוסקת בקשר בין תנאים סביבתיים, חברתיים, לבין בריאות בעלי החיים ובריאות האדם. "מחלות מדבקות תלויות בתנאים הסביבתיים ובמקרים רבים עוברים מבעלי חיים לבני אדם - ולעתים גם בכיוון ההפוך. לכן, חשוב לחקור ולמנוע את המחלות בצוותים רב-מקצועיים וכך אנו עושים אצלנו בבית הספר לבריאות הציבור של האוניברסיטה העברית-הדסה", אומר לוין.
הפתרון לא יימצא בבית המרקחת. "שימוש היתר באנטיביוטיקה הוא חלק מהסיפור", מבהיר לוין. "מחפשים פתרון קסם שגורמים יותר נזקים לטווח ארוך במקום לזהות את בעיות השורש ולטפל בהן על ידי מניעה, מתמקדים בטיפול בפרט, במקום להבין שהדרך היחידה להתמודד עם מחלות מדבקות היא ראייה רחבה ולטווח ארוך. אפשר גם אחרת – יש ערים בישראל שהצטרפו לרשת ערים בריאות ולפחות מנסות ליצור עיר חיה ושטוב לחיות בה. אך לצערנו רוב הערים אינן חברות ברשת והעיסוק במניעת מחלות מדבקות בחשיבה ובתכנון העירוניים הוא זניח".
חומת מגן למחלות
תומס פישר, פרופסור לארכיטקטורה וראש Metropolitan Design Center באוניברסיטת מינסוטה, כתב בכתב העת Places מאמר שעסק בבריאות הציבור מההיבט של תכנון עירוני. פישר מציע שתי אסטרטגיות עיקריות למניעת התפשטות מחלות. הראשונה היא שיפור תנאי המחייה של אוכלוסיות עניות, בעיקר כאלו שמתגוררות במשכנות עוני (סלאמס) וביישובים לא רשמיים בשולי הערים, זאת בנוסף למאמצים למיגור העוני. בישראל אין משכנות עוני מהסוג שיש במומבאי ובריו דה ז'ניירו, אבל כן יש בה אוכלוסיות עניות שגרות בצפיפות גדולה בשכונות מוזנחות, ילדים שמבלים את היום בגני ילדים דחוסים מדי וגם יישובים לא מוכרים. אין זה מקרה שנגיף הפוליו בודד לראשונה ב-2013 ברהט הצפופה. האם כדי להקטין את הצפיפות צריך להגדיל את שטחי הערים על חשבון השטחים הפתוחים? אפשר לחשוב על פתרונות מקיימים וצודקים יותר, כמו ניצול דירות רפאים, השמשת מבנים נטושים ופיקוח על שכר הדירה.
האסטרטגיה השנייה שמציע פישר היא הקמת חומת מגן והפעלת שיטות לאיתור נשאי מחלות. המקום להתחיל בו, כותב פישר, הוא שדות תעופה, שכן טיסה היא הדרך המהירה והאפקטיבית ביותר להפצת מחלות זיהומיות. הפתרונות של פישר נשמעים יקרים, אבל יש להעריך את העלות שכרוכה בטיפול בחולים, אובדן ימי עבודה ופעולות חירום שהרשויות ייאלצו לנקוט בהן במקרה של התפרצות ענק.
"למשרד הבריאות יש תפקיד קריטי בהובלת המערכת, בניטור תחלואה ובמתן שירותי רפואה מונעת", מוסיף לוין. "בכל העולם מבינים ששירות חיוני שכזה חייב להיות בידי המדינה ואינו יכול לעבור הפרטה. גם לרשויות המקומיות תפקיד חשוב, כמו במקרה של טיפול במקווי מים שמובילים לדגירת יתושים".
* הכתבה הוכנה בסיוע זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה