היום לפני שנה העולם היה במקום אחר לגמרי - אחרי שהתנפצה האשליה של התמתנות המגפה בחודשי הקיץ, היה ברור לכול שגל תחלואה משמעותי ישטוף את העולם בחורף. בעיתונות המדעית התחילו להתפרסם מחקרים על וריאנטים חדשים של נגיף הקורונה שהתגלו בדרום אפריקה, ברזיל ובריטניה והחלו לזלוג משם למדינות נוספות. בלי תרופה יעילה, בלי חיסון ובלי כוח ציבורי וכלכלי לעמוד בעוד סגר חונק, המצב נראה רע. הניסויים הקליניים בחיסונים של החברות פייזר, מודרנה ואסטרה-זניקה היו בעיצומו של השלב השלישי והמכריע וכולם החזיקו אצבעות להצלחתם.
חודשיים אחר כך כללי המשחק השתנו לחלוטין, כשאושרו החיסונים הראשונים והחלה הפצתם בעולם – ובמיוחד במדינות העשירות.
עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >
החיסון ששינה את התמונה
יש הבדל מאוד משמעותי בין התחלואה בקורונה עם חיסון זמין או בלעדיו. ההיסטוריה מלמדת שכל מגפה דועכת בסופו של דבר אחרי שמספיק אנשים נדבקים, והשאלה היא רק מה המחיר שהיא תגבה בדרך, בחיי אדם ובסבל. הכלל הזה היה נכון למגפות בימי הביניים, לשפעת הספרדית בראשית המאה ה-20, והוא נכון גם לקורונה. כשמערכת החיסון שלנו נתקלת בנגיף, היא לומדת אותו ומפתחת נוגדנים, כך שבפעם הבאה שנידבק המחלה תהיה לרוב פחות אלימה. עם הזמן יש לנגיף פחות הזדמנויות להדביק והמגפה שוככת.
הדבר ששינה מהיסוד את כללי המשחק היה היכולת לפתח בצורה מהירה במיוחד חיסון בטוח ויעיל, שחסך מהרבה אנשים את הכורח להידבק ולחלות וקיצר משמעותית את משך המגפה. כל ההגבלות שחווינו בשנה שעברה נועדו ביסודו של דבר למשוך זמן ולחסוך בחיי אדם עד שנוכל להתחסן.
עוד ב-mako בריאות:
>>התגלה נוגדן עוצמתי שמנטרל את כל זני הקורונה
<<מה הסיכוי לחסל לגמרי את הקורונה?
>>פריצת דרך ישראלית במלחמה נגד זן הדלתא
נעים להכיר: מנה ראשונה ושנייה
בשנה הזאת למדנו המון על החיסון. אפשר להגיד שלא קיים בהיסטוריה טיפול רפואי שלמדו עליו כל כך הרבה בזמן כל כך קצר. מדיניות החיסונים השתנתה ממדינה למדינה. בריטניה למשל חיסנה בשתי טכנולוגיות עיקריות – חיסוני mRNA של חברות פייזר ומודרנה, וחיסונים המבוססים על טכנולוגיית וקטור נגיפי (אסטרה-זניקה וג'ונסון אנד ג'ונסון). בגלל אילוצי מלאי והתמודדות עם התפרצות קשה במיוחד של המחלה, הם ריווחו בין המנות ולפעמים גם נתנו במנה השנייה חיסון שונה מזה שנתנו בפעם הראשונה.
במדינות האיחוד האירופי התחילו לחסן מאוחר יחסית ומבצע החיסונים עלה על הפסים רק בסביבות חודש מאי. בדרום אמריקה ובמזרח אסיה השתמשו בעיקר בחיסונים סיניים ורוסיים. כך שבשלב הזה כבר אפשר להעריך היטב אילו חיסונים יעילים יותר ואילו פחות ומה רף הבטיחות שלהם. המסקנה שעולה היא שנכון לעכשיו חיסוני ה-mRNA הם היעילים ביותר אחריהם חיסוני הווקטורים הנגיפיים המערביים ולבסוף החיסונים הסיניים.
דלתא: המאבק בנגיף ממשיך
אחרי סיפור ההצלחה של ההתחסנות המהירה בישראל, שבלמה לחלוטין את גל התחלואה השלישי, האיצו מדינות רבות את קצב ההתחסנות של אזרחיהן – אך אז כללי המשחק השתנו שוב. הנגיף, כמו כל יצור ביולוגי, עובר שינויים (מוטציות) כל הזמן. רוב השינויים הללו לא משמעותיים, וחלקם אף גורמים לו נזק, אבל מיעוט זעיר מהשינויים הללו דווקא מביאים לו תועלת, ולמשל מאפשרים לו להדביק אנשים יותר בקלות.
בעיה נוספת בשינויים הללו היא שככל שהנגיף שונה יותר מהנגיף שנגדו החיסון תוכנן לעבוד, כך קשה יותר למערכת החיסון לזהות אותו, ולכן יהיה לו קל יותר להדביק אנשים. בסביבות חודש מאי החלה בבריטניה התפרצות של וריאנט דלתא, וכמות הנדבקים עלתה במהירות. בניגוד לגלים הקודמים שמו לב שהתמותה לא עולה באותו קצב, כנראה מכיוון שהחיסונים עדיין מגינים ממחלה קשה גם אם יעילותם במניעת הדבקה פחתה. לכן בצעד שנוי במחלוקת, החליטו להכיל את התחלואה, לבטל את רוב ההגבלות על הציבור ו"לחיות לצד הנגיף". מדיניות דומה אומצה גם בעוד מדינות, כולל ישראל.
אך התמונה בישראל הייתה קצת אחרת. היות שישראל הייתה המדינה הראשונה שסיימה לחסן את רוב תושביה הבוגרים, היא גם הראשונה שהייתה עדה לדעיכה של הזיכרון החיסוני, כשעוד ועוד מבוגרים שחוסנו בתחילת החורף החלו להידבק בתחילת הקיץ, בעיקר בנסיעות לחו"ל. ישראל הייתה הראשונה בעולם שאימצה את הגישה של מתן מנת דחף נוספת לתגבור החיסון (מנה שלישית). הראיות הראשונות מראות שמנת החיסון הנוספת אכן תעזור לנו לצלוח בשלום את הגל הנוכחי.
תחל שנה וברכותיה
סימן השאלה הגדול הוא מה הלאה? אילו וריאנטים עוד צפויים להגיע? האם הם יהיו יותר מידבקים מקודמיהם, אולי יותר אלימים? האם יפגעו באוכלוסיות שעד כה היו פחות רגישות לנגיף? ומתי תבשיל השעה לפתח חיסון חדש שיותאם לווריאנטים החדשים? גם תשפ"ב צפויה להיות שנה מעניינת.