מה הייתם עושים אם יד אחת הייתה מבצעת פעולות בלתי רצוניות? אתם נכנסים לחנות, מסתכלים סביב ולפני שאתם מגיעים לקופה – אתם לפתע מגלים שיד שמאל שלכם מחזיקה בחפץ שכלל לא התכוונתם לקנות. נשמע מדע בדיוני? ובכן, מדובר במצב רפואי אמתי שנקרא תסמונת הגפה הזרה - תסמונת נדירה שהופיעה בתרבות הפופולרית לא מעט. אז למה כולם מדברים עליה?

 >> לייק בפייסבוק כבר עשיתם?

תסמונת הגפה הזרה: קווים לדמותה

"תסמונת הגפה הזרה היא תסמונת נדירה שתוארה לראשונה ב1908", מסביר ד"ר מאיר קסטנבאום, נוירולוג ומומחה להפרעות תנועה ופרקינסון בבית החולים איכילוב; "היא מתבטאת בתנועות לא רצוניות בגפה ומלווה בתחושה של היעדר שליטה על הגפה, כמו הרמת יד, נגיעה בחפצים, תפיסת חפצים, קושי בשחרור ותנועות הפוכות ליד הנגדית, למשל כשיד קושרת שרוכים והיד הפגועה פותחת אותם". בנוסף, היד הפגועה מתנהגת לעתים באלימות כלפי שאר חלקי הגוף. "התנועה אינה רצונית ויש חוסר יכולת של המטופל לדכא את התנועה ובחלק מהמקרים זה מלווה בתחושת זרות וניכור כלפי הגפה הפגועה. פעמים רבות החולה כלל אינו מודע להתנהגות הגפה הזרה, עד שהדבר מובא לידיעתו".

למרות שמדובר במצב רפואי נדיר, קיימים הרבה ייצוגים שלו על גבי המסך. הייצוג הקולנועי הראשון לתסמונת הופיע בשנת 1935 בסרט Mad Love, סרט אימה בכיכובו של פיטר לורה ("הנץ ממלטה", "קזבלנקה") ובבימויו של קארל פרוינד ("המומיה" – גרסת 1932). הסרט מתאר רופא (לורה) שמפתח אובססיה לשחקנית תיאטרון המאורסת לפסנתרן. בניסיון להשיג את אהובתו, מחליף הרופא את ידיו העדינות של הפסנתרן לידיים של רוצח עם חיבה עזה לסכינים. מבחינה רפואית ברור שמדובר בייצוג מאוד לא אמין, אך אין ספק שישנם מאפיינים משותפים לתסמונת: ידיים שמרגישות זרות ומתנהגות באלימות.

via GIPHY

עם השנים, תסמונת הגפה הזרה הופיעה גם בסדרות כמו סאות'פארק, האוס, האנטומיה של גריי וניפ/טאק. הביזאריות של המחלה היא שמשכה יוצרים רבים לכתוב עליה, לצד הדרמטיות שהיא מעוררת: דמיינו לעצמכם אדם שיד ימין חונקת אותו ויד שמאל שמנסה להילחם בה. לא דו קרב שהייתם רוצים לראות על המסך?

דוגמה זו לקוחה מהסרט ד"ר סטריינג'לאב (1964), סאטירה נוקבת וקומדיה שחורה על המלחמה הקרה – שהפך לאייקוני ולאחד הסרטים המוכרים ביותר של הבמאי סטנלי קובריק. ד"ר סטריינג'לאב (פיטר סלרס בתצוגת משחק שזוכה לשבחים עד היום) הוא מדען גרמני בכיסא גלגלים, הלוקה בתסמונת הגפה הזרה. למרות שמדובר בייצוג קומי של התסמונת, מדובר בדמות שהכי מזוהה איתה, עד כדי כך שיש הקוראים לה "תסמונת ד"ר סטריינג'לאב".

כפפה שחורה ויד ימין עוינת במיוחד

ראשית, חשוב לבדוק האם אפיון הדמות שלוקה בתסמונת היא בכלל תואמת למציאות. בסרט, ד"ר סטריינג'לאב לוקה בתסמונת ביד ימין והוא עונד כפפה שחורה רק ביד הפגועה.

על פי ד"ר קסטנבאום, אפיון הדמות לא בדיוק תואם למציאות. "ברוב המקרים הגפה שמעורבת היא היד השמאלית ולעתים נדירות יותר גם הרגל יכולה להיות מעורבת". זה לא אומר שאין מקרים בכלל של יד ימין שנפגעת מהתסמונת, אך זה פחות נפוץ. הכפפה, לעומת זאת, די אמינה. "מטופלים רבים מכניסים את היד הפגועה לכפפה במטרה לסייע ליד הפגועה לנוע פחות".

כשיד ימין חונקת – ויד שמאל נלחמת בה

via GIPHY

באחת הסצנות המוכרות מתוך הסרט, היד הפגועה של ד"ר סטריינג'לאב חונקת אותו ויד שמאל מנסה להילחם בה. האם רגע זה רק משרת עלילה בנימה קומית או באמת משקף את חייהם של הלוקים בתסמונת?

עד כמה הזוי שזה עשוי להישמע – ישנם מטופלים שדיווחו על גפה אלימה, אבל מדובר במקרים ידועים בודדים. "היו תיאורים של אלימות של היד כמו חנק, או יד מרביצה, אבל זה מיעוט. מדובר בדבר נדיר בתוך תסמונת נדירה", מסביר ד"ר קסטנבאום. לרוב מדובר בהרמת יד ללא סיבה או פעולות כמו נגיעה בחפצים ופעולות הפוכות ליד הנגדית, כאמור כמו קשירת שרוכים ופתיחת שרוכים של היד הפגועה. דוגמה טובה לכך מופיעה בד"ר סטריינג'לאב, כאשר יד שמאל מניחה סיגריה בפיו ואילו יד ימין מורידה את הסיגריה.

via GIPHY

עוד ב-mako בריאות
>> מומחית פיענחה את שפת הגוף של טראמפ וזה מטריד
>> עייפים או בדאון? זה מה שאתם צריכים לאכול
>> כך תתאמני כמו איוונקה טראמפ

אז למה בכלל היד הפגועה מתנהגת אחרת?

"ההשערות מדברות על בעיה בניתוק הקשר שאמור להיות בין ההמיספרות (חצאי המוח), מה שפוגע בבקרה על התנועה- ובעצם האזורים המוטוריים בצד ההופכי ליד המעורבת פועלים באופן עצמאי (פגיעה בצד ימין של המוח למעשה פוגעת ביד שמאל ולהפך). כך נוצר ניתוק או בעיה בשליטה בגפיים", אומר ד"ר קסטנבאום. חשוב לציין שהיד הפגועה לא מבצעת פעולות רפלקסיביות, מכיוון שרפלקס מתאר פעולה שמתבצעת אוטומטית ללא פעילות מוחית. בתסמונת מדובר בפעולה שמתרחשת עקב חוסר שליטה או פעילות יתר של מרכז מוטורי במוח.

אז מה גורם לתסמונת?

גורמים שכיחים: מחלות ניווניות מוחיות, הנפוצה היא התסמונת הקורטיקובזלית, מעורבת פרקינסון (שילוב של איטיות, נוקשות), יחד עם ירידה ושינוי קוגניטיבי, הפרעות תחושתיות ותסמונת יד זרה. גם מחלות ניווניות נוספות כמו אלצהיימר עלולות להוביל לתסמונת הגפה הזרה. 

סיבות נוספות: כוללות אירועים מוחיים ודימומים מוחיים, וסיבות נדירות יותר כוללות גידולים מוחיים, מצב לאחר ניתוח מוח ותהליכים דלקתיים. התסמונת יכולה להיגרם מפגיעה במספר מרכזים מוחיים שהשכיחים שבהם זה האונה הפרונטלית. בעיקר באזור הקורפוס קלוסום (כפיס המוח) - סיבים עצביים שמקשרים בין שתי אונות המוח. התסמונת יכולה להתפתח בצורה הדרגתית, כמו שקורה במחלות ניווניות או בצורה חדה, כמו שקורה כתוצאה מאירוע מוחי.

כפיס המוח (צילום: decade3d - anatomy online, Shutterstock)
בכתום: הקורפוס קלוסום או כפיס המוח|צילום: decade3d - anatomy online, Shutterstock

כשמטופל מבקש לכרות גפה בריאה

בסדרות רפואיות רבות מתוארים מטופלים שמבקשים שיכרתו להם את אחד האיברים כיוון שהם מרגישים כי הוא אינו שייך להם. על פי ד"ר קסטנבאום, זו אכן יכולה להיות תופעת לוואי של תסמונת הגפה הזרה.

"בחלק מהמקרים שבהם יש את התסמונת יש גם תחושת ניכור וזרות של המטופל כלפי הגפה ובמיעוט גדול של המקרים המטופל אפילו מבקש לכרות אותה. הטיפול הרפואי הוא כמובן לא לכרות את הרגל, אלא להציע טיפולים אחרים".

האם קיימת תרופה לתסמונת?

אמנם אין תרופה לתסמונת, אך ישנם טיפולים שונים. "יש טיפולים מקלים. יעילות הטיפול תלויה בגורם להתפתחות התסמונת. במקרה שמדובר בהתפתחות לאחר אירוע מוחי, בדרך כלל התסמונת תגיע בצורה חדה אך תשתפר במשך שבועות וחודשים ואף תחלוף כשנה מהאירוע", מסביר ד"ר קסטנבאום.

"במקרה של מחלות ניווניות המחלה לא משתפרת, אך יש טיפולים שכוללים פעולות שיכולות להפחית את תנועת הגפה הזרה, על ידי החזקת חפץ ביד, כמו מקל, להכניס יד לכפפה או להניח את הרגל על היד. בנוסף, קיים אימון קוגניטיבי ואימון היכולת החזותית מרחבית של האדם. האימון הקוגניטיבי יכול ליצור תהליך של פלסטיות במוח, כלומר העצבים יכולים לפתח יכולת שליטה ושינוי עם הזמן ועל ידי כך להפחית את המעורבות. ישנם דיווחים בודדים על שימוש בתרופות".

תסמונת נדירה שמגלה הרבה על המוח האנושי

כפי שצוין, לא מעט סרטים וסדרות הושפעו מתסמונת זו, למרות שמדובר במצב רפואי נדיר. אז מה כל כך מסקרן בו? מה שמעניין כל כך בתסמונת הגפה הזרה, זה מה שהיא מגלה לנו על המוח שלנו, ועל צדדים שבו שלא הכרנו. "היא מעניינת כיוון שהיא מלמדת על המורכבות הרבה שיש לתפקוד המוח. ועל חשיבות של תקשורת תקינה בין ההמיספרות (חצאי המוח), ובין האונות השונות בתוך כל המיספרה - לצורך שליטה ובקרה ומניעת תנועות לא רצוניות", מסביר ד"ר קסטנבאום. למעשה, היא מגלה מה קורה כשאין לנו שליטה מלאה במרכזים מסוימים במוח, כמו המרכז המוטורי. 

"בנוסף, תסמונת הגפה הזרה מראה לנו שלכל המיספרה במוח יש יכולת להניע את הגפיים הנגדיות באופן אוטונומי", מוסיף ד"ר קסטנבאום. ידוע שהמוח כולו עובד בשיתוף פעולה של כל חלקיו ובעצם התסמונת הזאת מראה מה קורה כשנוצר נתק בשיתוף הפעולה. במקום שהנתק יוביל לחוסר פעילות או שיתוק מסוים, המוח ממשיך לפעול, רק בצורה קצת אחרת. על כן, אין ספק שמדובר במצב רפואי שחושף חלק מנפלאות המוח האנושי ולכן מסקרן אנשים כבר הרבה שנים. 

בשורה התחתונה: כמה ד"ר סטריינג'לאב נאמן למחלה האמיתית? לא הרבה. נראה שהשימוש במחלה בסרט נועד בעיקר לספק רגעים קומיים ובכך אין ספק שהוא נחל הצלחה. הסצנה שבה ד"ר סטריינג'לאב מנסה למנוע מיד ימין שלו להצביע במועל יד (כנראה אחד הרגעים הזכורים ביותר מהסרט) נועדה לגרום לקהל לצחוק ולא באמת להציג מצב רפואי שנאמן למציאות. האם הסרט תרם להגברת המודעות למחלה? בהחלט. אבל אין ספק שקשה לפתח שיח אמיתי על התסמונת בקרב קהל הצופים, כשהמטופלים מיוצגים בה בהגחכה. בכך, ד"ר סטריינג'לאב לא תרם הרבה למען הלוקים בתסמונת, אלא יותר סיפק הצצה קטנה לתסמונת משונה. 

>> בטור הקודם: כל מה שלמדנו על סרטן מ"אשמת כוכבים"