שלבקת חוגרת הוא מחלה ויראלית הנגרמת מנגיף ממשפחת ההרפס הנקרא וריצלה זוסטר (Varicella Zoster Virus). נגיף זה הוא מחולל מחלת אבעבועות הרוח (Chickenpox). לאחר החלמה מאבעבועות הרוח אין הנגיף נעלם לחלוטין מהגוף: הוא נשאר במצב רדום על פני תאי העצב אשר בחוט השדרה.
שלבקת חוגרת משקפת את התעוררות נגיף הווריצלה זוסטר אשר היה רדום עד כה. ההתפרצות החוזרת של הנגיף היא לרוב ספונטנית, אך עלולה גם להיגרם מחום גבוה, סטרס, טיפול רדיותרפי מקומי, טראומה או מצב דיכוי חיסוני. שכיחות המחלה: כ-20% מהאוכלוסייה הבריאה הבוגרת ו-50% ממדוכאי החיסון (חולי HIV, חולי לוקמיה לאחר השתלמת מֵח עצם, חולי סרטן אחרים המטופלים בכימותרפיה וכדומה).
מהם הסימפטומים?
השלב מבשר המחלה (Prodrome) מאופיין בתסמיני גרד, עקצוץ, רגישות או כאב עז במרבית מהמקרים. לעיתים, טרם הופעת פריחה אופיינית, הלוקים בשלבקת חוגרת אף יעברו בשוגג בירור ראשוני בשל תסמיני הכאב, אשר יכולים לדמות התקף לב, כאב בטן חריף או כאבי שיניים. ברוב המקרים יפתחו החולים תפרחת עור, המתבטאת בהופעה חד-צדדית של שלפוחיות צלולות בקבוצות על גבי עור אדמדמם בפיזור חגורה, מעורבות של אזור הגו ולאחר מכן הפנים. אצל ילדים ובוגרים צעירים בעלי מערכת חיסונית תקינה, המחלה ותפרחת העור לרוב חולפת ללא שארית.
נוזל משלפוחית טרייה בחולה עם שלבקת חוגרת יכול להעביר את וירוס הווריצלה זוסטר לאדם בריא אשר לא חוסן או לא חלה באבעבועות רוח בעברו. ההסתמנות הקלינית של ההדבקה תהיה אבעבועות רוח ולא שלבקת חוגרת, המשקפת כאמור התעוררות של נגיף הווריצלה הרדום.
שכיחות המחלה, חומרתה וסיבוכים שניוניים עולים בשכיחותם עם הגיל ועם דיכוי חיסוני. אחד הסיבוכים המשמעותיים של מחלה הוא כאב עצַבִּי עז (Postherpetic neuralgia), המתאפיין בהפרעה תחושתית באזור הופעת הפריחה, הסתמנות זו יכולה להימשך שבועות ואף חודשים לאחר דהיית פריחת העור ועלולה להופיע בכ-10% עד 20% מהלוקים בשלבקת חוגרת. סיבוכים אחרים המתוארים בספרות הם זיהום חיידקי, מעורבות עין/אוזן או מערכת עצבים, הצטלקויות, דלקת קרום המוח, דלקת הכבד ואף דלקת הריאות.
איך מאבחנים?
לרוב האבחנה מבוססת על ההיסטוריה הרפואית והבדיקה הגופנית שיעשה רופא העור. לעיתים יש צורך בנטילת דגימת עור מאזור נגוע לצורך בדיקת מעבדה לבידוד הנגיף. באבחנה מבדלת של מחלה זו יש לשלול כי מדובר במחלות נגיפיות שונות, זיהום מפושט של הרפס, תגובות עוריות לתרופה, עקיצות חרק ואף גרדת במקרים מסוימים.
דרכי הטיפול
לנוכח השכיחות המוגברת של השלבקת החוגרת בגיל המאוחר, מונהג בישראל כמו גם בשאר מדינות העולם – כולל ארה"ב ובריטניה – חיסון חי מוחלש, המומלץ לכל בני 60 ומעלה שאין להם הוריות נגד כולל קשישים. חיסון זה הוא האמצעי היחיד למניעת המחלה וסיבוכיה. תרכיב החיסון אינו מיועד לטיפול באירוע של שלבקת חוגרת אלא במניעתו בלבד, אך אפשר לחסן גם מי שסבל ממחלה זו כדי למנוע אירועים חוזרים. החיסון אינו מומלץ לנשים בהיריון או לסובלים ממצב דיכוי חיסוני.
הכותב הוא רופא בכיר במחלקת עור, המרכז הרפואי איכילוב