האופן בו אנחנו חושבים והסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו, משפיעים על ההתנהגות שלנו. וכפי שרבי נחמן מברסלב אמר, ״אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך. ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות״. אם ניקח את זה לעולם האכילה – הרבה פעמים האכילה שלנו נדמית כאוטומטית, אך אם נשים לב היטב, אנחנו נבחין במחשבה כלשהי שקידמה לפעולה. המחשבות שלנו הן חלק מההרגלים האוטומטיים שלנו, הן נוטות להיות חמקמקות, ולרב מאתגר להבחין בהן. כדי שנצליח לשנות את האופן בו אנחנו מתנהגים, אנחנו צריכים לשנות את האופן בו אנחנו חושבים.
הלא מודע שלנו מקבל כאמת כל מחשבה. לכן חשוב קודם כל, לזהות אילו מחשבות עוברות לנו בראש בהקשר של האוכל. לאחר הזיהוי, להטמיע בלא מודע מחשבות חדשות מקדמות הרזיה. הנה 5 ״טעויות חשיבה״ שכיחות, המספקות מעין הרשאה לאכול בניגוד למטרות שלנו, והדרכים להתמודד עימן:
- רציונליזציה – זה בעצם מנגנון פסיכולוגי שדרכו אנחנו נותנים הסברים לעצמנו על התנהגות שאינה טובה לנו. למשל: ״היה לי יום קשה, מגיע לי לפנק את עצמי במשהו טעים״; ״אני יודע שאני לא אמור לאכול את זה, אבל רק הפעם זה בסדר כי זה אירוע מיוחד״; ״אני נורא עייפה, אז אוכל משהו מתוק שיעיר אותי״.
ומה הבעיה בחשיבה הזו אתם שואלים? הבעיה היא כאשר אנחנו נוטים להשתמש בהצדקות כאלו יותר מידי פעמים. חישבו עם עצמכם האם אתם אומרים לעצמכם אמירות דומות בתדירות גבוהה, ובתחילו להטיל ספק באמירות אלו, לדוגמה: האם רק סוכר יכול לעורר אותכם? אולי ישנם פתרונות אחרים כמו כוס קפה, מקלחת מרעננת, תנומה קלה ועוד? - הטיית האופטימיות – זהו מושג מתחום הכלכלה ההתנהגותית, המתייחס לנטייה של אנשים להעריך יתר על המידה שיקרו להם דברים טובים, ולהעריך בחסר שיקרו דברים רעים. בתחום האכילה זה בא לידי ביטוי בחשיבה ש״יהיה בסדר״. לדוגמה: ״אין צורך שאשים בצלחת. אני יכול לאכול ישר מהקופסה, פשוט אוכל רק קצת״, או "אני אוותר על לארוז לי אוכל. כבר אסתדר ואמצא לי משהו בריא לאכול״
הבעיה עם חשיבה אופטימית שכזו היא שלרב היא לא תואמת את המציאות. לפעמים אכן תצליחו לאכול רק קצת, אך יותר מידי פעמים אתם עלולים לגלות ששוב חיסלתם את כל החבילה. כדי להימנע מכך חשוב שתשימו לב ותבחנו האם המחשבות שלכם תואמות את מציאות חייכם או לא. - פרס על התנהגות טובה – על פי הספר ״כוח רצון״ של קלי מק׳גוניגל, כאשר יש לנו רצונות שמתנגשים, התנהגות שאנחנו תופסים כ״טובה״ מספקת לנו הרשאה לעשות משהו ״רע״. אנחנו מאפשרים לעצמנו לקבל פרס, בזכות זה שהיתה לנו התנהגות חיובית קודמת. לדוגמה: אם אתם אומרים לעצמכם שאתם ״טובים״ כשאתם מבצעים פעילות גופנית ו״רעים״ שאתם לא, אז יש סיכוי גדול יותר שאם הלכתם לחדר כושר היום, מחר כבר לא תלכו; אם אתם נמנעים בדרך לקנות משהו מפתה, רוב הסיכויים שכאשר תגיעו הביתה תאכלו משהו מפתה.
הבעיה היא שהדפוס הזה של ״מגיע לי״ וש״הרווחתי את זה״ משכנע אותנו שההתנהגות שלנו של חבלה עצמית היא ״פינוק״. רוצים להימנע מכך? הפסיקו להתייחס להתנהגויות אכילה במונחים של טוב ורע. במקום זאת, הזכירו לעצמכם מה היא המטרה האמיתית שלכם, ובידקו האם ההתנהגות הנוכחית מקדמת אתכם לעבר המטרות שלכם. - אשליית האני העתידי האידיאלי – עוד דפוס חשיבה בעייתי עליו מצביעה קלי מק׳גוניגל בספרה, הוא הנטייה לתת לעצמנו נקודות זכות לא רק על התנהגויות חיוביות שביצענו, אלא גם על מעשים טובים שאנחנו מתכוונים לעשות בעתיד. כאשר אנחנו מתנהלים עם דפוס חשיבה כזה, אנחנו נותנים לעצמנו הרשאה להפריז עכשיו ולפצות על כך מאוחר יותר. למשל: אנשים שמתכוונים להתאמן מאוחר יותר, נוטים לאכול יותר בארוחת הצהריים; או כאשר מוסיפים יותר ירקות לתפריט היומי, אנשים נוטים להזמין בחירות פחות בריאות.
מחקרים מראים שבאופן פרדוקסלי, כשניתנת האופציה לבחור פריט בריא (וידוע שהיא תתקיים גם בעתיד), אנשים מרגישים פחות לחץ לבחור בו. הם בטוחים שיזמינו את הפריט הבריא בפעם הבאה. זוהי טעות בסיסית שאנחנו נוטים לעשות כאשר אנחנו חושבים על העתיד. יש לנו נטייה לחשוב שמחר נקבל החלטות אחרות משקיבלנו היום. התופעה הזו היא חלק מהנטייה הפסיכולוגית לחשוב על האני העתידי שלנו כעל גרסה טובה יותר שלנו. בתפיסה שלנו בעתיד תמיד יהיה לנו יותר זמן, יותר אנרגיה, יותר חשק ויותר כוח רצון מאשר לאני הנוכחי שלנו.
לכן, יש לנו נטייה לחסוך מהאני הנוכחי שלנו, כל דבר שנתפס קשה או מלחיץ, ולהעמיס זאת על האני העתידי שלנו כאילו הוא אדם אחר. מחקרים אף מראים, שכשאנחנו חושבים על האני העתידי, מופעל אצלנו אזור אחר במוח, ממש כמו שחושבים על אדם אחר. הבעיה היא, שכשאנחנו מגיעים לעתיד, את ההחלטות צריך לקבל האני הנוכחי ולא האני האידיאלי. תחושת הניתוק הזו נותנת לנו את הרשות ״לחטוא״ היום ולהתעלם מהתוצאות של מעשינו, במיוחד כאשר אנחנו מאמינים שבעתיד תהיה לי נו ההזדמנות לכפר על כך.
אז מה עושים? אמצו את הכלל 'מחר כמו היום'. שנו את ההשתנות בהתנהגות, לא את דפוס ההתנהגות עצמו. למשל: כל עוגיה או נשנוש מיותר שאתם אוכלים היום חייב להיאכל גם מחר. שאלו את עצמכם: האם אני רוצה לשאת בתוצאות האכילה של הממתק הזה בכל יום אחר הצהריים במשך כל השנה הקרובה? - אם כבר אז כבר – האפקט הזה מתאר מצב של כניעה לחשק, חרטה ואז כניעה גדולה עוד יותר לחשק. יכול להיות שכאשר חרגתם מתוכנית האכילה שלכם או פעלתם בניגוד למטרות ההרזיה והבריאות שלכם, חוויתם רגשות אשמה, בושה, חרטה או ייאוש? אלו רגשות מאוד לא נעימים. אך לרוב, אנשים המרגישים רגש לא נעים מחפשים גמול או פיצוי שישפרו את ההרגשה הרעה.
מחקרים רבים הראו שמה שמוביל להידרדרות זו לא הנפילה עצמה, אלא רגשות הבושה, האשמה והייאוש המתלווים אליה. אז מה כן צריך לעשות? נמצא שמחילה עצמית וסילוק תחושת האשמה מונעים הפרזה באכילה ועוזרים לשבור את מעגל ה״אם-כבר-אז-כבר״. כאשר תלמדו לסלוח לעצמכם ולהיות מרוכזים בהישגים ובהצלחות שלכם, תחושת האשמה תרד והמנגנון הזה יחלש משמעותית.
זכרו אין אפשרות שלא תטעו מידי פעם, ומטעויות ומעידות ניתן ללמוד המון, לצמוח ולהשתפר. המוטו שלכם צריך להיות: ״המטרה איננה שלמות אלא התקדמות״ או ״כל התוצאות הן הישגים! אין כישלון יש רק משוב ולמידה״.
בהצלחה
עדי כהנן, היא מומחית בשינוי הרגלי תזונה ובריאות, עם ניסיון מעל 12 שנים. מלמדת אכילה קשובה דרך שינוי מנטלי, מיינדפולנס, מאסטר ב-NLP, נטורופתית, מאמנת כושר ומרצה לחברות ואירגונים.
