"אני רואה את בני המשפחה בתמונות מעוטרות על קירות, אני מרגיש שהתמונות מדברות איתי וככה אני מרגיש פחות לבד": החורף שחוזר, מביא עימו כמדי שנה יחד עם גשמי ברכה, גם סיפורים רבים על קשישים מעוטי יכולת שמתגוררים ברוב המקרים לבדם. רובם סובלים מבעיות בריאותיות, מקור, מעוני קשה, ואולי מה שמקשה עליהם יותר מכל – הבדידות. הקרן לידידות משיקה הבוקר (שני) את המבצע "מאירים בידידות", תוך קריאה לאזרחי ישראל לטפל בתופעת הבדידות, הגורמת לקשישים רבים בישראל למצוקה גדולה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
כחלק מהמבצע, מאות מתנדבי ועובדי הקרן לידידות יגיעו במהלך חג חנוכה לבתיהם של כ-1300 קשישים בודדים ברחבי הארץ כדי להדליק איתם את נרות החנוכה. לקראת החג וכחלק מהמבצע, בקרן לידידות יוצאים גם בקמפיין מיוחד ברשתות חברתיות וקוראים לציבור להצטרף למאמץ. בסרטון המופץ נחשפים סיפוריהם הקשים של הקשישים שמספרים על השגרה שלהם.
כיצד מתנדבים לקחת חלק בפרויקט?
על פי הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה 42% מבני 75 ומעלה חשים בדידות, אחת מהן היא מרים גבאי בת ה-84, נצולת שואה ממרוקו שאיבדה את ראייתה בנעוריה ומתגוררת כעת לבדה בירושלים. "אני כל השבוע לבד פה", היא מספרת. "אתמול בשעה שתיים בלילה נפלתי ולא הצלחתי לקום".
מלבד כמה שעות בהן המטפלת מגיעה אליה - היא נשארת לבדה בדירתה. "היא מגיעה, עוזרת לי בבית והולכת. ואני נשארת לבד". תחושת הבדידות מתעצמת במיוחד בשבתות ובחגים, ובשעות המרובות בהן מרים מבלה בעיקר עם עצמה: "לפעמים אפילו בא לי לגמור עם עצמי, ככה יותר טוב, לא יראו אותי ולא אראה אותם, אני אלך לעולמי".
כדי לא להישאר לבדו לאורך זמן ולפגוש אנשים שהוא מכיר מעברו , דוד הרמן בן ה-80 צועד ברגל כל יום במשך שעה רק כדי להגיע לבית הכנסת בו הוא רגיל להתפלל ואנשים שמגיעים לשם מכירים אותו שנים רבות. "כל בוקר אני יוצא לתפילה ואז אני חוזר לפה ואז אני כל היום לבד", הוא מספר.
"המשפחה שלי - הנכדים, גרים מחוץ לארץ ואני לא רואה אותם הרבה, וזה כואב לי פשוט כואב", הוא מספר. "אני לבד רק עם המחשבות ". קירות דירת החדר הצנועה שלו מעוטרים בתמונות רבות של משפחתו המורחבת וכך לדבריו הוא מרגיש פחות לבד: "אני רואה את המשפחה בתמונות שמדברות איתי וכך אני מרגיש פחות לבד, זה משפיע עלי נפשית".
מניסיון העבר, מתנדבים רבים שומרים על קשר עם הקשישים גם לאחר האירועים השונים ונשארים להתנדב איתם לאורך זמן. לפני כארבע שנים החלה לאה פריסקו בת ה-69 להתנדב בקרן לידידות, היא הכירה את אדלה כהנא בת ה-82 ומאז הקשר הפך לקבוע ותומך. אדלה, ילידת רומניה כמו לאה, היא אישה ערירית שמעולם לא התחתנה ולא הביאה ילדים. בזקנתה, הבדידות נעשתה משמעותית יותר, שכן באופן טבעי אדלה זקוקה לעזרה גדולה יותר ואין מי שיסייע לה.
גם כאשר אדלה החליטה לעבור לדיור מוגן בגלל הקושי התפקודי, לאה ליוותה אותה לביקורים על מנת שתוכל לבחור את המקום המתאים עבורה. לאה הדגישה במהלך החיפושים שחשוב לה שמהמקום יהיה נגיש לתחבורה ציבורית על מנת שתוכל להגיע ולבקר אותה בקלות יחסית. לבסוף, אדלה בחרה בבית בעכו, ולאה - המתנדבת מקרית ים שהלכה איתה יד ביד לאורך כל הדרך וגם בבחירה זו של אדלה, ממשיכה לבקרה אותה גם בעכו.
לאה המתנדבת, איבדה את אימה כשנתיים לפני שהחלה להתנדב עם הקרן לידידות ולטענתה הקשר עם אדלה ממלא אותה בחום. "היא כמו האמא שהיתה לי", סיפרה. לאה נוהגת לאפות מאכלים מסורתיים ששתיהן מכירות מרומניה ולהביא לאדלה, לשוחח על התרבות וספרות ברומנית ועוד.
נשיאת הקרן לידידות, יעל אקשטיין, מסרה בתגובה: "לקראת חג החנוכה אנחנו גאים לצאת יחד עם מאות מתנדבים בישראל ולהאיר את החג לקשישים בודדים בכל הארץ. ההתגייסות של החברה למען האזרחים הוותיקים מחממת את ליבנו בכל פעם ואנחנו מזמינים את הציבור הרחב להצטרף לפעילות הערכית הזו בחנוכה ולאורך כל השנה. אנו בקרן לידידות גאים על הזכות לסייע לכמאה אלף קשישים בכל שנה, הסובלים מבעיות של עוני ובדידות ורואים כיצד מעט תשומת לב יכולה לייצר שינוי משמעותי כל כך בחייהם".