לא מעט ארגונים ורפויקטים מנסים לקדם את ילדי הפריפריה, לצמצם את הפערים בינם לבין ילדי המרכז ולהעניק להם שוויון הזדמנויות. מדי שנה נולדות יזומות חדשות שמתרכזות בנושאים כמו חינוך, מדע וספורט, אבל יש כאלו שחושבים שהדרך לשינוי עוברת בכלל דרך המראה החיצוני, או ליתר דיוק – דרך העיצוב.
עמותת לצאת מהקופסא הוקמה לפני שמונה שנים על ידי מעצבים צעירים במטרה לקדם את תחום העיצוב בישראל ולהשתמש בו בתור כלי לשינוי כלכלי, חברתי ותרבותי. כיום היא מחזיקה שני מרכזים גדולים לעיצוב, בירוחם ובבת ים, ועוד אחד בהקמה בירושלים. במסגרת תכנית הדגל שלה, "מעצבים לעתיד", מעצבים מתחילים הוזמנו לקבל חלל עבודה, סיוע עסקי והזדמנות להכיר קולגות מהתעשייה, בתמורה לכך שיעבירו שיעורי עיצוב בבתי ספר בפריפריה.
העמותה הוקמה לפני שמונה שנים על ידי קבוצה של מעצבים צעירים, והשם שלה מקפל בעצמו בעצם את כל הסיפור, שהתחיל מקופסת פך. קבוצת החברים ישבו ביחד יום אחד, והחליטו לעשות פרויקט לכבוד חגיגות המאה לתל אביב. על השולחן הייתה מונחת קופסא מפח, ואחד החברים הציע לעשות תערוכת קופסאות פך מעוצבות. החבורה הזמינה מעצבים לעצב את הקופסאות בנושא העיר תל אביב, וכשראו שמאות מעצבים נענים לאתגר, החליטו גם לייצר את הקופסאות. הם מכרו עשרים אלף קופסאות, שהכניסו 300 אלף שקל בסך הכל, והעבירו את כל ההכנסות לתרומה. לאור ההצלחה, החליטו החברים לקחת את זה צעד קדימה ונרשמו כעמותה, במטרה לקדם באמצעות עיצוב את החברה הישראלית.
מנכ"ל העמותה, לירון הרשקוביץ, 32, הוא דווקא לא מגיע מתחום העיצוב. "אחרי הפרויקט שעשינו התאהבתי בעולם הזה", הוא אומר, "הבנתי שעיצוב מעניין אותי, ושזה כלי שאפשר להשפיע דרכו".
למה לקדם ילדי פריפריה דווקא דרך עיצוב?
"הילדים בפריפריה עסוקים בלשרוד את היומיום ופחות במותרות כמו עיצוב וסביבה. לנו, כמעצבים, חשוב ללמד אותם את יכולת הביטוי דרך העיצוב, מעבר ליכולת להתפרנס. יש כאן גם מימד תרפי, שיכול לעזור לילד ולפעמים לנתב זעם ליצירתיות. במקום ללכת לרסס גרפיטי נותנים לילד שיעור עיצוב, שבו הוא מביע את הרגשות שלו וכמובן גם מעריך את החומר והסביבה אחר כך. אנחנו מאמינים שעיצוב הוא כלי לביטוי והעצמה, שמתחבר גם לאורח החיים שלנו – איך שהסביבה שלנו נראית, המשאבים הציבוריים שלנו, בתי הספר. עיצוב הוא כלי שאפשר להשפיע באמצעותו על איכות החיים שלנו, ולכן אנחנו רוצים שנוער יקבל שוויון הזדמנויות, ייחשף לכלים האלו, ויוכל בעתיד לעסוק בתחום הזה. ערוץ נוסף הוא שיפור החיים והסביבה מבחינת המראה שלהם".
למה לא לקדם למשל את הכלכלה, המדע או תחומים אחרים שנחשבים לנכונים יותר לקידום החברה?
"עיצוב משתלב בכל תחומי החיים שלנו, בכלכלה, בתעשייה, והוא יכול להשפיע לטובה על כל התחומים בישראל. החברות המובילות במשק היום הן כאלו שמות במרכז העשייה שלהן את העיצוב. סודה סטרים, לדוגמה, היא חברה שמפעילה מפעלים ומחסנים גדולים מאוד בישראל, והיא שמה במרכז העשייה שלה את העיצוב של מכשיר – את הנראות שלו, את המיקום שלו בבית. היא משתמשת בעיצוב כמנוף לשיווק וקידום המוצר שלה, וזה הוא מנוף מאוד משמעותי בהיקף המכירות שלה. אותו דבר גם בחברות המים כמו תמי 4 ומי עדן, הן משיקות מוצרים חדשים שההבדל המשמעותי והגדול ביותר שלהם הוא בעיצוב שלהם.
אתה חושב שלאסתטיקה יש השפעה עד כדי כך משמעותית?
"בוודאי. איך שהכיתה מעוצבת תאפשר לילד ללמוד בצורה איכותית יותר, איך שהרחוב מעוצב ונראה מאפשר נגישות ואיכות חיים טובות יותר. אני חושב שאיכות החיים שלנו נמדדת גם באיך שמקום מעוצב. אם תיסעי היום לפריפריה, הביקורת הראשונה שתשמעי זה על איך שהיא נראית לעומת המרכז. זה הדבר הראשון ששופטים לפיו את הפריפריה. אנחנו רוצים לייצר שוויון הזדמנויות גם במראה של המקום".
אז על איזה סוג של עיצוב מדובר?
"אנחנו עובדים ברמות שונות, לא רק של איך שדברים נראים כלפי חוץ, אלא גם איך הם מבטאים את הצרכים, הרצונות והיכולות של התלמידים. היום עיצוב הוא חלק בלתי נפרד מכל מה שאנחנו עושים. למשל אם ילד בפריפריה יידע לעצב את קורות החיים שלו בצורה איכותית, מושכת ומעניינת יותר, הוא יקבל את העבודה – איך שקורות החיים נראים, ולא רק מה שבא לידי ביטוי בהם, משמעותי בקבלת ההחלטה. גם כשאנחנו משוטטים באינטרנט אנחנו בוחרים את האתרים או קונים לפי מה שמושך לנו את העין".
זה לא פער שנובע מהנושא של הכסף?
"כסף הוא תמיד הפרמטר הראשון, כי אם אין כסף אז אי אפשר להשקיע בעיצוב טוב, אבל בדיוק מהנקודה הזאת אנחנו באים להגיד שעיצוב לא בהכרח תלוי בהשקעה כספית, זה לא הפרמטר היחיד. עיצוב טוב יכול להיות גם עיצוב דל, אפשר להשתמש בחומרי גלם זולים יותר, לעשות תכנון חכם, זה לא בהכרח קשור להיבטים תקציביים. אבל המטרה היא יותר להעלות למודעות, להביא לקבלת החלטות שלא צריך להשקיע רק בדברים מידיים כמו אירועים וכדומה, אלא גם בצורה שבה שהדברים נראים ביומיום".
יש גם טענה שאומרת שיש התנשאות בתחום העיצוב.
"עיצוב עשוי להיתפס כמשהו מתנשא ואליטיסטי, בעיקר בחברה שלנו, שהיא מאוד קפיטליסטית והישגית והפערים בה גדולים, אבל אני מאמין שעיצוב זה משהו מאוד בסיסי. אם לדוגמה אני שואל ילד בפריפריה מה צבע אדום משדר לו, והדבר היחיד שהוא מצליח לקשר אותו אליו זה דם או אזעקת צבע אדום, אבל כל החיבור הסנטימנטלי לאהבה, לרגש, אולי אפילו למשהו סקסי ומושך, זה דברים שלא בתודעה שלו – אז יש פה פערים גדולים ברובד מאוד בסיסי של הבנת המציאות, בתפישה של מה זה צבע ואיך הוא יכול להשפיע על החיים שלנו".
זה לא שיקוף לגיטימי של המציאות שלהם? אזעקת צבע אדום היא המציאות שלהם, היא לא יכולה להיות הייחוד שלהם כמעצבים?
"לגמרי, אבל לתפיסתי אם צבע אדום מסמל באופן אוניברסלי גם תשוקה, או משהו יותר עמוק, הייתי רוצה שגם הם יהיו מודעים אליו. שאם חברת עלית בוחרת לצבוע את השוקולד שלה באדום כי היא יודעת שזה מושך וייראה סקסי יותר על המדף, שלילדים האלו תהיה מודעות לבחירות האלו".
בית לאוכלוסיות מגוונות
בשבוע שעבר הניחה את אבן הפינה של טרמינל העיצוב החדש שלה בבת ים, באירוע ה"בנייתון", שבו השתתפו חברי העמותה, מעצבים ועוד מתנדבים מהתחום. כעת המקום נמצא בבנייה לקראת השקת המתחם החדש, שיעוצב כולו בבנייה ירוקה. "החלטנו לגדול בתחום נוסף שמרגש אותנו מאוד ולשלב מתמודדי נפש בעבודה במתחם בשיתוף עם מעצבים צעירים. ביחד הם יתכננו ויפתחו מוצרים ויהיו חלק מתהליך הייצור עצמו. זה לדעתנו שילוב מדהים של עיצוב סביבתי בכל מובן המילה, זו לגמרי אנרגיה ירוקה לשלב אוכלוסיות מוחלשות בתעסוקה".
מה היית רוצה לראות בסוף? מה הפנטזיה?
"המתחם החדש שלנו יפתח את פעילות העמותה לעוד תחומים, ויעסיק גם בעלי מוגבלויות. התכנית לעתיד היא להשתמש בעיצוב גם כמנוף לשיקום ושינוי חברתי. הייתי רוצה שהטרמינל יהפוך לבית לאוכלוסיות מגוונות מסוגים שונים, שיוכלו לבוא יחד לאותו מקום עבודה להיות משמעותיים וליצור ולייצר. זה החזון של המקום".
ומבחינת ילדי הפריפריה? מבחינתך הצלחה זה אם הם יעסקו בעיצוב?
"לא בהכרח. מבחינתי עצם העובדה שהם קיבלו כלי ונחשפו לתחום הזה, זו ההצלחה. בכל תפקיד שהילדים ישתלבו בחיים – מכירות, שיווק. אפילו אם הם יעבדו במוסך אבל יתלבשו ויציגו את עצמם בצורה מכובדת, מעוצבת ואסתטית יותר, אז הם יוכלו להשתדרג ולהתמצב גבוה יותר. זו תפיסה של האסתטיות שלך ושל הסביבה שלך, וההבנה הזאת תאפשר לכל השותפים בתכנית להתפתח".
היית רוצה לראות בעיריות ואפילו אולי בממשלה יותר עשייה שקשורה לעיצוב ואסתטיקה?
"הרבה רשויות מקומיות כבר מתחילות להבין את הכוח של עיצוב ומשלבות את זה בתהליכי קבלת הפיתוח וקבלת ההחלטות שלהן. ירושלים למשל מפתחת תכניות ייעודיות שקשורות לעיצוב במרשב הציבורי. לדעתי אנחנו כבר נמצאים בתהליך הזה, וכן ירבו".