תיק 1000, תיק 2000, תיק 3000, ועכשיו גם פרשת הוואטסאפ של השופטת והתובע – וזה עוד לא הכל. מדי יום עולה סערה אחרת בעקבות מחדלים שונים במדינה, והאמון שלכם במנהיגים ובמערכת המשפט רק הולך ופוחת. אבל יש מי שחושב שיש דרך לצאת ממשבר האמון הזה, והוא גם יודע איך.
גיא הוכמן, 43, ד"ר לפסיכולוגיה ארגונית ומרצה בתוכנית ללימודי פסיכולוגיה חברתית במרכז הבינתחומי הרצליה. "התפקיד של פסיכולוגים חברתיים הוא לזהות תהליכים והשפעות חברתיות בתוך חברה, לאתר את הגורמים המשפיעים ולהציע פיתרון בעזרת עקרונות מתחום הפסיכולוגיה כדי להתמודד ולהשיג שיפור והתפתחות חיובית".
למרות הרעש התקשורתי העצום שפוקד אותנו בשבועות האחרונים, הוא חושב שיש פיתרון למשבר באמון. "לפני שמדברים על שיקום צריך להבין קודם כל את הפגיעה", הוא מסביר, "צריך לבדוק את היקפה והשלכותיה, ולהעריך אם מדובר בפגיעה מערכתית או בפגיעה נקודתית".
למה בחיים הפרטיים המשבר באמון הציבור דומה? לבגידה בין בני זוג?
"זה לא בדיוק כמו זוג שחווה בגידה. זה יותר כאילו מישהו שכח לנתק את הטלפון ושמענו בטעות את השיחה – זה מביך ולא נעים, ומחייב התייחסות והסבר, וגם השתדלות חדשה. יש מספר פעולות שצריכות להתבצע כדי לשקם אמון חברתי שנפגע, כפי שקורה אצלנו כרגע".
אז מה בעצם אפשר לעשות?
"כמו בחיים, הדבר הכי חשוב הוא הכרה בבעיה. הציבור בישראל צריך לשמוע מגורמים שנמצאים בראש המערכת שאכן יש משבר אמון, ושהגורמים שאחראים לו יעברו בדיקה, ושהממצאים יוצגו לציבור. הפגיעה האחרונה, למשל, הייתה במערכת המשפטית – אז שרת המשפטים והנשיאה חיות צריכות להתגבר על הקונפליקטים ביניהן, ולפנות יחד לציבור ולהודות שקיימת בעיה. לאחר מכן צריך לעשות פעולות להשבת האמון בהתאם לעומק המשבר. פעולה אחת תהיה להציג את ממצאי הבדיקה שתערך במערכת שבגללה נוצרה הפגיעה, ולאחר מכן פעולות לתיקון, בצירוף נורמות חדשות ואמצעים למניעה בעתיד".
אבל אם המערכת מושחתת כפי שהציבור חושד, איך המערכת יכולה לשנות את זה? המערכת יכולה להבריא את עצמה?
"זה לא תמיד אפשרי, ולכן נכון להוסיף גם גורמים חיצוניים, למשל ועדה חיצונית שמורכבת מאנשי מקצוע כמו שופטים וגם פסיכולוגים חברתיים. הרעיון הוא לייצר נורמה בריאה והרגלים נכונים. לאפשר למערכות לעבוד בצורה שלא מאפשרת פיתוי לשחיתות. לארגן את הסביבה שתעודד החלטות יותר טובות. זה לא טיפול פרטני אלא מערכתי".
איך זה יעזור?
"אחת מהסיבות לשחיתות היא שיש המון פיתויים בסביבה. עם הכוח באה היכולת להצדיק התנהגות לא מוסרית, וכשיש הצדקות קל מאוד לסטות מדרך הישר. בפסיכולוגיה יש מושג שנקראMoral Remainder – זיכרון מוסרי. התזכורת של הערכים והמוסר עוזרת לנו לנהוג בצורה יותר ישרה, ויש חשיבות למנגנונים שמזכירים את הערכים והמוסר כדי למנוע מכל מי שעולה בדרגה ליפול. קל יותר ליפול למקומות האלו ככל שנמצאים בדרגה גבוהה יותר, אבל ברגע שיש תזכורת לגבי כללי המוסר זה מסייע למערכות לעבוד בצורה טובה יותר, וליווי של פסיכולוגים חברתיים יכול להיות התזכורת הזאת. לדוגמה, בארה"ב עדים בבית משפט נשבעים שיגידו את האמת על ספר תנ"ך. זו תזכורת שמזכירה להם מה הערכים שלהם וכמה חשוב להיות מוסרי, וזה עוזר להם להיות יותר כנים וישרים. יש כמה גופים שצריכים לבקר אחד את השני, אבל אצלנו קיימים כרגע קונפליקטים בין הגופים האלה – יש חשדות של הממשלה במשטרה ובמערכת המשפט. זה מצריך פעילות שונה ונטולת אינטרסים, כמו וועדה שכוללת נציגים מהמשטרה, משפטנים, חוקרי מוסר ונציגי ממשלה שיתכנסו יחד לייצר פתרון ונורמות חדשות".
כמו מה למשל?
"כמו למשל הגברת השקיפות. העובדה שצילום חשף מסרונים מראה שהנוכחות של התקשורת מביאה לציבור מידע בזמן אמת ועושה את העבודה נכון. מערכת המשפט יכולה לאפשר יותר שקיפות בתהליכים שלה, היא חייבת להפגין אמינות ביתר שאת כרגע".
אבל זה חלק מהבעיה לא? שגופים מסוימים מרכזים את המידע ולא מאפשרים חשיפה למידע.
"יש פה בעייתיות, כי המשטרה תלויה במערכת המשפט, ואם המשטרה צריכה לחקור את בית המשפט, יש ניגוד אינטרסים. לכן במקרה שלנו, צריכה להתמנות וועדת חקירה שלא תלויה, אולי מהצד של הרשות המחוקקת, וועדה שקופה ולא סודית, שכולם יידעו בדיוק מה נעשה בה ומה הממצאים שלה. הוועדה הזו צריכה לפרסם הרבה יותר דברים".
אתה חושב שזה אפשרי?
"מחקרים מראים שהדרך הכי טובה לפתור קונפליקטים בין קבוצות היא למצוא מכנה משותף לעבודה, מטרה משותפת. מה שקורה בין הממשלה לרשות השופטת או בין המשטרה לממשלה אלו מחלוקות בין הגופים. כולם רוצים לזכות בתמיכת העם ולזכות בתהילה, והם מתחרים על אותם משאבים. הדרך הכי טובה להתגבר על המחלוקות היא לעבוד יחד. צריך שכל המערכות יעמדו על הרגליים האחוריות ויחליטו שאי אפשר להמשיך כך, וישלבו ידיים כדי לשפר ולמגר את השחיתות בכל המוסדות. וזה בפירוש אפשרי. כל הרשויות צריכות לעבוד יחד לטובת המדינה, שהיא כוח מאחד".
"דבר אחד חשוב מאוד", מדגיש הוכמן, "אסור לאפשר לאדישות לתפוס את המקום של העשייה והשינוי. יש עכשיו חלון הזדמנויות לתיקון ולשיקום. מה שקרה הוא רע, אבל צריך לתקן, וזה חייב להיעשות בימים הקרובים. הצהרה של העומדים בראש, כינוס וועדה שקופה, פרסום מסקנות בצורה שקופה ויעדים שניתן לבדוק".