לאחר שאתמול שוגרה לישראל רקטה וצה"ל תקף בעזה, נראה שהמצב בגזרה רק הולך ומתחמם, והייאוש בשני הצדדים הולך וגובר. את הייאוש הזה מכנה טלי שוקרון, ישראלית לשעבר שהיום מתגוררת בניו זילנד, אנרגיה מעייפת: "זו אנרגיה שלא מזרימה שמחה ורוגע, אלא מתח, פחד, קושי, כעס וכאב, והרגשות האלו מתישים". אבל אחרי ששלל ניסיונות אחרים נכשלו באזור, היא החליטה לנסות לפתור את המצב להביא את השלום בעזרת הדבר האחרון שהייתם חושבים עליו – זרעים.
בשקט בשקט, מתחת לרדאר התקשורתי, התקיים השבוע אירוע שיזמה שוקרון, שזכה לשם "זורעים שלום". באירוע חילקו שוקרון ושותפיה לתושבי עוטף עזה והרצועה עצמה זרעי שלום – זרעים של צמחי בר שהוטענו באנרגיות של שלום בעזרת קריסטלים מניו זילנד, במטרה להנביט שינוי מתוך האדמה החרוכה והכואבת.
שוקרון (44), תכשיטנית ומחנכת בעברה, נולדה בארץ וחיה בישראל עם בעלה ושני ילדיה, עד שלפני שלוש שנים ביתה נפטרה ממחלת הסיסטיק פיברוזיס, שבה חולה גם בנה. אחרי לכתה, מצאה שוקרון מכתב שביתה השאירה אחריה, תלוי על עץ בחצר הבית. היא כתבה שם כמה היא רוצה שימצאו תרופה טבעית למחלה שאחרים יוכלו להבריא בזכותה, ושוקרון ראתה את המכתב כצוואה של ביתה – למצוא תרופה מהטבע לאחיה החולה, שאהבה כל כך.
לאחר מותה, המשפחה החליטה לעבור לניו זילנד, שם הכירו שוקרון ובעלה, ולהתחיל חיים חדשים ונקיים מזיכרונות כאובים. המשפחה הקימה שם חווה של חיות משק, ושוקרון החלה לחקור את השפעות הטבע והצומח על גוף האדם. "לפתוח את החלון בבוקר, לראות את המרחבים הירוקים ולחיות בחמלה עם החיות – כל אלו אפשרו לי לחפש תרופה מהצומח לבן שלנו, שאותה מצאתי לבסוף אצל הילידים המאורים, שממשיכים את המסורת והידע הקדום של החיבור לטבע והאדמה", היא אומרת, ומספרת שעל אף שבנה עדיין לא הבריא לגמרי, חל שיפור במצבו.
אבל אז החלה שוקרון להבחין בדיסוננס – חייה השלווים היו מנוגדים לחלוטין לדברים שראתה בחדשות מהארץ, ובעיקר בגזרת עזה מוכת המלחמה. "אחרי שגיליתי את הכוח של הצמיחה והטבע, שאלתי את עצמי איך אפשר לעשות בעזרתו טוב בעולם. הבנתי שאנחנו מפספסים ידע מאוד קדום, שאנחנו פשוט לא יודעים שהוא קיים, כי הקדמה ניתקה אותנו מהטבע. התחלתי לחפש איפה אני יכולה להשפיע ולעזור עם הידע הזה, ולבסוף החלטתי שאני רוצה להביא אותו כדי ליצור שלום".
"האנרגיה שיש בעוטף עזה מעייפת"
שוקרון החליטה להשתמש באנרגיית הטבע שהביאה את המרפא לבנה כדי להביא שלום לגזרת עזה, והחליטה לעשות זאת בעזרת זרעים – זרעי שלום. "רציתי לשחרר לאזור העייף אנרגיה של צמיחה, התחדשות, שמחה ושלום, ולהוסיף להחלמה הטבעית של הטבע", היא אומרת, "הבנתי שהפעולות שלי יכולות לחזק ולהעצים את התושבים בעוטף עזה. הכוונה היא לעורר את העשייה לטובת שלום, להתחיל להיות אקטיביים ולהשפיע על המציאות היומיומית שלנו". כך, הפרויקט שלה זכה לשם "זורעים שלום".
שוקרון התחילה לשתף אנשים בניו זילנד ובישראל בחלום שלה, והרעיון החל להתפשט מפה לאוזן. "יום אחד פנה אליי אדם בשם גרי קופר, פעיל שלום ברחבי העולם ואיש של חלומות", היא מספרת, "כשהוא שמע על היוזמה שלי, הוא החליט לתת לי אבני Green Stone שהוא קיבל מהילידים המאורים כהוקרה על העשייה שלו, וכדי להמשיך את הפעילות שלו בעולם. לפי האמונה המאורית, לכל דבר שגדל באדמה יש כוח רב ואנרגיה שצבורה בו, וכך גם אבני הקריסטל. האבן הזו נחשבת אצלם לבעלת ערך רב, ומרוכזת באנרגיה של שלום. כל הילידים המאורים עונדים אותה כקוד של שלום, וגרי נתן לי אותן כדי שאוכל לטעון בעזרתן את הזרעים באנרגיה של שלום, ובסופו של דבר לזרוע גם אותן".
"אנחנו מחוברים לרעיון השלום"
שוקרון החליטה לזרוע זרעים שתאסוף בארץ, ובתחילת החודש נחתה עם הקריסטלים שקיבלה בישראל. "כשהגעתי לארץ התארחתי בבארי ובצאלים, וחוויתי את היום-יום בעוטף עזה", היא מספרת, "ראיתי שם משהו שהדהים אותי – לאנשים שם טוב בחיים, אבל הדי היריות והמתח מעפיפוני התבערה סגרו להם את כל האנרגיה בגוף. אי אפשר לשמוע את הציוץ של הציפורים כשיש כל כך הרבה רעש של נשק, וגם הציפורים עצמן מתחילות לעזוב, וזה רע מאוד. הרוח של האנשים שם הולכת ונמוגה, וצריך לעזור להם. מעבר לצומח שיצמח מחדש, צריך לשקם גם את הנפש שלהם. האנרגיה שיש בעוטף עזה מעייפת, אין איזון ואין תקווה".
לאט לאט התחילו להצטרף לשוקרון עוד ועוד אנשים ששמעו על הפרויקט. "הפכנו לקבוצה קטנה של אנשים שמחוברים לרעיון השלום", היא אומרת. ביחד הם החלו לפנות לחקלאים מכל הארץ, במטרה לאסוף מהם זרעים של עשבי בר. "תוך כדי האיסוף, פנה אלינו חקלאי שנתן לנו אלף שקיות של זרעי זעתר", היא מספרת, "זה צמח עם סגולות של חיטוי וריפוי טבעי. הוא משלב גם את הצבע הירוק, גם טעם וגם ריח, אבל הכי חשוב – הוא צמח תבלין שמשותף לתרבות הערבית והישראלית".
הקבוצה הכינה עוד 500 שקיות, שמכילות זרעים שונים: אזוב, מרווה, זוטה ועוד, ואת כל הזרעים שאספו הם הטעינו באנרגיה של שלום: "חשפנו את הזרעים לקריסטלים בשמש כמה שעות, שטפנו אותם וחזרנו על התהליך שוב, והזרעים טעונים עכשיו באנרגיה חזקה", מסבירה שוקרון. את הזרעים הם החליטו לחלק לתושבי האזור כדי שיוכלו לזרוע אותם ברחבי עוטף עזה, ובמקביל יצרו קשר גם עם תושבי עזה, כדי להעביר שקיות זרעים גם אליהם.
"בסך הכל רוצים לשנות את האנרגיה באזור"
ביום שלישי האחרון, האירוע של "זורעים שלום" יצא לדרך. "סידרנו בקיבוץ בארי מעגל יפה של עלים, פרחים, ענפים, ובמרכזם שקיות הזרעים ואבני הקריסטל", מספרת שוקרון, "עמדנו במעגל והחזקנו ידיים, כי מעגל מסמל עבורנו, בין היתר, את התפילה לגשם, שיזרז את השינוי – יזרז את הצמיחה, וגם יעצור את עפיפוני ובלוני התבערה. ברקע תקעו בשופר, ומוזיקאית תושבת בארי ניגנה את המוזיקה שלה. חילקנו את שקיות הזרעים, ובסיום הטמנו את האבנים באדמה".
את לא חושבת שהמגעים לשלום צריכים לעבור דרך הממשלות?
שוקרון מקווה שהיוזמה שלהם תצליח במקום שבו הממשלות נכשלו. "אנשים ייצרו שיח חדש בזכות הזרעים. ממשלות לא הצליחו ליצור שלום ושיח, ואנחנו תקווה ורצון שהאנשים, משמע אנחנו, נתחיל ליצור תקשורת מפרה שתחבר בנינו".
"למרות שזה נשמע גדול, אין לנו יומרה", אומרת שוקרון, "אנחנו מגיעים ממקום קטן וצנוע, ולא רצינו שיגיעו הרבה אנשים, אלא להשאיר את זה מצומצם וממוקד. אנחנו בסך הכל רוצים לשנות את האנרגיה באזור של עוטף עזה לאנרגיה של קשתות ושל שלום. הבנו שצריך לעשות מעשה כדי להזיז את הזרימה המעייפת שיש שם כרגע. אנחנו רוצים לתת אהבה ללא תנאי, ואם זה יתפוס וייקלט, אז נרצה להמשיך בזה. הזריעה בבארי הייתה פיילוט, ובעתיד נחזור על זה איפה ומתי שיקראו לנו. אם יידרש, אני אחזור שוב".