אוכל איטלקי הפך לברירת המחדל של הרבה אנשי עסקים מקומיים וטבחים לא בהכרח מוכשרים. זה הפתרון הקל בעידן שבו מחפשים פתרונות קלים. אינפלציית הפיצות והפסטות מעידה על רצון למקסם חומרי גלם זולים במינימום השקעה ובמינימום יצירתיות. ״איטלקי״ זה שם קוד למחשבה מוגבלת והליכה בתלם. ומה הולך לאיבוד בדרך? כל הדברים הטובים שהמטבח האיטלקי מייצג. עונתיוּת, פשטוּת, יציבוּת. ובשביל מה? בשביל עוד פיצה עם פפרוני? זה מה שהעולם צריך כרגע?
המזל הוא שיש עדיין מסעדות איטלקיות אמיתיות שהן לא יוזמות עסקיות שמבקשות לעשות כסף קל ולברוח. כזאת היא לה רפובליקה די רונימוטי (להלן, רונימוטי) שפועלת כבר יותר מעשור, בגלגול קודם ברמת החייל וכעת ברחוב מאז״ה בתל אביב. זה נראה שהיא הייתה קיימת תמיד, וזו כבר תחושה נעימה. בניגוד למסעדות אחרות שמצהירות על עצמן שהן טרטוריה עוד לפני שפתחו את הדלתות ואז אתה מגלה שלא טרטוריה ולא טרקטור ולא שיר הטרטע, סתם עוד מסעדה איטלקית גנרית, הרי שרונימוטי היא מסעדה שלא קושרת לעצמה כתרים ולא מכנה את עצמה בכל מיני כינויים חלולים. את המשמעות שלה היא מוצאת בפעילות יומיומית, מנומקת, נטולת רהב. אז איך זה שלא כתבתי עליה עד היום? לא יודע. הייתי טרוד בכל מיני מסעדות שעושות רעש ומנסות למשוך תשומת לב. רונימוטי היא מסעדה שקטה. איפה שאחרים שואגים, היא מדברת רגוע. לא תמצאו כאן מנות עם שמות מטומטמים או מוזיקה בפול ווליום. הנה, מתכון להישרדות בג׳ונגל המסעדות בישראל: תלמדו לסתום קצת את הפה.
וחוץ מזה, אין שום דבר מפוקפק ברונימוטי. המלצרים והמלצריות נעימות וידעניות. החלל חם ומזמין. האוכל ישיר. בלי קונצים ושטויות. הזמנו פיצה מרגריטה (62 שקלים). נו, מה? לא נזמין פיצה? בניגוד לפיצות הסיציליאניות, תפוחות הבצק, שהפכו לפופולריות בישראל בחסות הטאבונים העוד יותר פופולריים, זו פיצה דקה ופריכה. לא פיצה שסופרים לה את בועות האוויר בבצק. פיצה רגילה, עם פיזור נכון של מוצרלה ורוטב עגבניות טרי וטעים. לא ״הפיצה הטובה ביותר בעולם״ כמו שנהוג להכריז בימינו על כל פיצה וכל פיצרייה. סתם פיצה טובה שיודעת שהיא סתם פיצה טובה ומסתפקת בכך.
לצד הפיצה, הזמנו ברזאולה (62 שקלים) – פרוסות דקיקות של בקר כבוש, מתובל בעדינות, עם נקטרינות בשלות ועלי רוקט טריים. ברזאולה שנכבשה במשך 36 שעות והזדווגה עם מי שהיא צריכה להזדווג. מנה שמבינה מה היא אמורה להיות. כפי ששמתם לב – ברונימוטי, המנות יודעות טוב מאוד את התפקיד שלהן. משרתים נאמנים לא מעמידים פנים שהם בוסים גדולים.
לעיקריות, לקחנו רביולי ארבע גבינות (79 שקלים). הכיסונים היו חסונים, נגיסים ועשויים טוב, אבל המילוי – גרגרי וקמחי. מנה לא מוצלחת. לעומת זאת, טליאטה (122 שקלים) הייתה מנה מושלמת: סינטה פרוסה דק, עשויה מדיום, טובלת בתוך ציר בקר, עם שום קונפי ותפוחי אדמה צלויים בצד. בשר עתיר טעם, ציר נפלא; ממנות הסטייקים הטובות שאכלתי לאחרונה.
הקינוח, גלידת שקדים ביתית (42 שקלים), הוכיח, שוב, שרונימוטי היא מסעדה רצינית. גלידה שמכינים במקום, מחוספסת, מה שנקרא Rustic, קצת מרירה, טעם מרציפני. אי אפשר לטעות לרגע ולחשוב שזה קינוח קנוי או חלילה תעשייתי. זה הדבר האמיתי.
עוד דברים אמיתיים אכלנו בארוחה השנייה. קודם כל, ״צלחת מעדנייה״ (92 שקלים) עם פוקצ׳ה (24 שקלים) מהבילה. הצלחת הייתה עמוסה, כמעט ארוחה בפני עצמה: סרדינים שנכבשו במקום, סלט תפוחי אדמה ואנשובי, ארטישוק מקופסה, מטוגן בשמן עמוק, זיתים מצוינים, חתיכה של מוצרלה, פרוסה של גבינת בושה, גורגונזולה, עדשים שחורים מבושלים אל דנטה, פלפל קלוי, כמה פרוסות של סלמי מפולפל. נראה לי שהרשימה מדברת בעד עצמה.
לקחנו גם פיצה מרגריטה (62 שקלים) טובה. בטח שטובה. אבל רגילה לגמרי. בטח שרגילה. פחות פריכה מהפעם הקודמת. אבל פריכה דיה, ומנה ראשונה, קטנה, של ריזוטו כבדי עוף (54 שקלים). הריזוטו היה עשוי כהלכה, בציר בקר וערמונים. כבדי העוף היו ורדרדים והוסיפו מרירות נעימה. כמה שזה טעים.
הפעם, גם הפסטה הייתה טובה. פפרדלה ראגו (74 שקלים) היא מנה, כמו רוב המנות ברונימוטי, שמדגמנת את האידאה של מה שאוכל איטלקי צריך ואמור להיות. אטריות רחבות, עשויות אל דנטה, עם בשר בקר בבישול ארוך, אפוף ברוטב עגבניות וגזרים. זו פסטה כמו בספרים, לא פחות ולא יותר. וכאילו להוסיף עונג על עונג, רונימוטי מתגלה כמסעדת בשרים מצטיינת. זוכרים את הסינטה מהארוחה הראשונה? אז בארוחה השנייה הזמנו סטייק אנטריקוט (128 שקלים), 250 גרם, שמנוני, עשוי מדיום, מיושן ברמה כזאת שכל ביס הוא עתיר טעם, עסיסי, רך אבל לא רכרוכי. בשר באמת נפלא שלא הרבה מסעדות בישראל יכולות להתחרות בו.
קינחנו בטירמיסו (42 שקלים) לא מרשים במיוחד. הביסקוטי בתחתית הקערה היו יבשושיים ולא נטבלו מספיק באספרסו. הקרם היה סתמי. אבל זה לא מה שימנע מאיתנו לחזור ללה רפובליקה די רונימוטי. זו מסעדה שמעלה בפניך את התהייה הקיומית המבאסת: איך בזבזתי כל כך הרבה זמן במסעדות סתמיות אחרות?
>> בשבוע שעבר אכל המבקר באולימפוס
לה רפובליקה די רונימוטי. מאז"ה 3, תל אביב יפו. טלפון: 03-6470247. לא כשר