בישראל מרבים להשתמש בכלים חד פעמיים, לא רק בחוץ אלא גם בצריכה ביתית, ורק לאחרונה - באיחור משמעותי יחסית לשאר העולם - הבינו כאן שמדובר בבעיה אקולוגית ממשית. בעולם כבר מוציאים אט אט את הפלסטיק מחוץ לחוק, אנחנו עדיין ממש לא שם, אבל פתרונות אחרים בכל זאת מתחילים לצוץ.

אחד מאותם פתרונות הוא כלים אכילים - מגמה שהולכת ומתרחבת בעולם טכנולוגיית המזון. במקום לאכול בחוץ ולזרוק לפח את הצלחת, הסכו"ם, הכוס והקש, אפשר לאכול אותם. באולפן "תוכנית הבוקר" התארחה מעיין פרילוק, יזמית פרויקט ארוחה מהעתיד, שייבאה לארץ כמה מהכלים החדשים מבית חברת הפוד טק biotrem - המייצרת  צלחות, קערות, סכינים, מזלגות וכפות מסובין חיטה.

איזה טעם יש לכלים אכילים? לפחות בינתיים, בשורה התחתונה זה קצת כמו לאכול קרקר יבש במיוחד. הטעם מזכיר ברנפלקס והמרקם קשה ללעיסה, כלומר - לא בדיוק משהו שמתחשק להכניס לפה. מה שכן, כשהכלי פוגש באוכל הוא מכניס לו לחלוחיות מסוימת, ואז המרקם משתפר. לא תענוג קולינרי גדול, אבל אכיל.

אבל לא מדובר רק בצלחות וסכו"ם - יזמית ישראלית בשם עדי פולק מייצרת כוסות אכילות, שעשויות מג'לטין ולכל אחת טעם אחר (קצת כמו סוכריות גומי בטעמים כמו אננס, מלפפון ונענע), בפרויקט בשם incredibowl. במקור הכוסות מיועדות להיות תחליף לצ'ייסרים, והן גם מתאימות בטעמיהן לסוגים שונים של אלכוהול, אבל מבחינתנו הן טעימות ומתקתקות וכיף לשתות מהן גם מים, שמקבלים את הניחוחות של הגומי.

ומה בנוגע לקשיות? אם ביקרתם לאחרונה בבית קפה שמכבד את עצמו בוודאי הבחנתם שהשימוש בקשי פלסטיק הצטמצם משמעותית. בחלק מהמקומות כבר לא מגישים קשיות חד פעמיות בכלל (וטוב שכך). אז מה במקום? כולנו מכירים את הקשים הרב פעמיים, אבל גרסה נוספת למוצר, שכבר החלה להופיע גם אצלנו בארץ, היא קשיות עשויות מפסטה. אומנם אם הקשית יושבת בכוס הרבה זמן המרקם שלה מעט משתנה, אבל חוויית השתייה בהחלט לא שונה מזו של כל קשית אחרת. אנחנו בעד.