הפיצה בישראל עברה בשנים אחרונות מהפך מבורך: מפיצה פשוטה בסלייסים לפיצה גורמה שאוכלים עם סכין ומזלג, כשיש פה פיציולואים שהפכו את הכנת הפיצה לרמת אומנות נפוליטנית-ישראלית. בפיצה פרסקה בקיבוץ אפיקים, בנאופוליטן בחיפה, בדולצ'ה ברעננה ובפארינו באשדוד אפשר לטעום את הפיצות הנפוליטניות הכי טובות בארץ, אבל גם אחריהן, מה שמתחבא בחצר של בית אחד בכפר עספיה הוא לא פחות ממדהים. מסעדות ביתיות בחצרות יש לא מעט בכפרים הדרוזיים, אבל לרוב מגישים בהן אוכל דרוזי המסורתי. פיצה כמו שמכינים במסעדה הביתית של אולה ואמין עלו - לא תמצאו במסעדות מהז'אנר הזה.
המקום פעיל רק בימי שישי. את שאר ימות ושעות השבוע אולה ואמין משקיעים בהכנות לשעות הפתיחה הבודדות הללו. הפיצה הנפוליטנית שלהם היא תוצר מובהק של פארם טו טייבל: הם טוחנים בעצמם את הקמח, מלקטים את הגזעים של עצי חרובים שמבעירים את הטאבון האיטלקי (שיובא מנאפולי יחד עם תו תקן נפוליטני מחמיר), את צמחי התבלין שעל הפיצה הם מגדלים בעצמם, את הפסטו אולה עושה בעצמה ואת הלאבנה היא מכינה מחלב עיזים. חתנם לעתיד מכין את הבשר המעושן ואמין אמון על הכנת הסלמי והפפרוני שהוא מתבל בתבלינים שהוא בעצמו מכין. עבור הבצק אמין בנה חדר מיוחד עם 3 מזגנים ששומרים על טמפרטורה קבועה של 23 מעלות להתפחה ותסיסה מיטבית של המחמצת. רוטב העגבניות שהם משתמשים בו הוא איטלקי וגם המוצרלה, פיור דה לאטה מקמפניה.
התפריט מציע פיצות מקוריות ומיוחדות: זה מתחיל מפיצה עם קרם שמנת, כמהין, בריסקט מעושן במשך 18 שעות, חלפיניו ובטטה שקולים בטאבון (90 שקלים); וממשיך עם פיצה קרפצ'ו שמגיעה עם פרוסות סינטה שעוברות עישון קר קצר, בצל, בצל ירוק, צנון, נגיעות של מיונז, בלסמי מצומצם ועלי בזיליקום (75 שקלים). יש בתפריט גם פיצה מרגריטה קלאסית (55 שקלים); פיצה עם פפרוני או סלמי (70 שקלים) ופיצה "כרמל" עם רוטב פסטו, שמן זית, זעתר, לאבנה עזים ומוצרלה (60 שקלים). פיצה נוספת בתפריט היא פיצה עם בוראטה, עגבניות שרי, עלי בייבי ובזיליקום (75 שקלים) ויש גם מאפה לחמא בעג'ון בסגנון עות'מני עם טלה ושייטל מעושנים אליהם מתווסף גם פפרוני טחון ובצל ירוק (55 שקלים). את המנה הזו אין באופן קבוע בתפריט והיא מופיעה מדי פעם בימים מיוחדים. כל הפיצות יוצאות בגודל אחיד, אישי, בקוטר 20 ס"מ כמו בנאפולי והן מנומרות לא רק בקצוות, אלא גם בתחתית הבצק, בזכות התנור המיוחד שיכול להגיע גם ל-500 מעלות.
ביום שישי אולה תופסת את עמדת פתיחת הבצק, לשה את הכדורים בעדינות ובזריזות, טופחת בחיבה, והפיצה עוברת לאמין שעומד צמוד אליה ומתפעל את התנור. יש פיצות שנכנסות לאפייה רק עם הרוטב וכשיוצאות לאחר דקה מקבלות את התוספות. כל דקה יוצאת מהטאבון פיצה חדשה, גג כל דקה וחצי. בנם כרמל עושה את המשלוחים, בנותיהן סיוואר וענבל במטבח האחורי מכינות, חותכות, פורסות ומסדרות את מה שצריך. כל המשפחה עובדת ביחד בסינרגיה מושלמת. בשעה 12:00 כשהמקום נפתח באופן רשמי ללקוחות, הידיים של אולה כבר אחרי כמה עשרות פיצות שיצאו ללקוחות שהזמינו מראש משלוח או טייק אווי.
למה רק פעם בשבוע? כי הם רוצים לעשות את זה מאהבה. למה דווקא בשישי? כי בשבת הכפרים הדרוזיים מתמלאים בתיירים שמחפשים פתרונות אכילה יותר זולים. האנרגיות המשפחתיות הטובות, החיוך שלא יורד מהפנים של אולה גם כשהיא מוציאה משלוח של 10 פיצות בו זמנית, הבקיאות של אמין שיכול לדבר שעות על הפיצה שלו, ובעיקר הפיצות הטעימות - כולם חד משמעית הצדקה להגיע הנה במיוחד.
בוויז: פיצה אולה, עוספיה, שישי 12:00-18:00. לא כשר