אני אוהב לאכול בשר, ממש אוהב, אז הפעם החלטנו שהגיע הזמן לסטייק טוב. חיפוש מהיר ברשת גילה שאחת המסעדות המומלצות בתחום נקראת בשם המצחיק "מו ומו" והיא נמצאת ברחובות, ברחוב הרצל 177. אז נסענו, אבל כשהגענו למקום ראינו שאין מסעדה ואין נעליים. הסתובבנו קצת ברחוב, חיפשנו, אבל מסעדה אין. ואז הרמנו את עינינו, ומעל לחנות הבגדים crazy line גילינו את מסעדת מו ומו. מסעדה ענקית במבנה עתיק ויפה, עם מרפסת חיצונית אבל בלי שלט אחד ברחוב שאומר, מו ומו. המלצרית הושיבה אותנו במקומנו, ליד שולחן עץ גדול שנראה מוכן לסעודת בשרים רצינית.
הרבה לפני שהיא הייתה מסעדה, מו ומו הייתה אטליז מוכר וידוע באזור רחובות. עד היום יש בצד המסעדה חדר ובו אטליז יפהפה. נתחי בשר ענקיים ואדמדמים תלויים בו על אנקולים (שזו מילה יפה לוו) ומחכים לסועד שיבוא. אז באנו.
הרבה בשר, ולחמניות. איזה לחמניות
לראשונות הזמנו סלק ממולא בבורגול ובשר טלה ברוטב רימונים ולחמניות טריות עם שמן זית ובלסמי. לעיקריות: פסטה עם רוטב שמנת וירקות, שניצל עם פירה, קדירת ביף בורגיניון על מצע של פירה דיז'ון ומדליוני פילה עם רוטב ציר בקר. בתוך כמה דקות הגיעו לשולחן לחמניות טריות שהעלו אדים ואי אפשר היה לבצוע אותן מרוב שהן לוהטות, ומרגע שטעמנו אותן לא יכולנו להפסיק. פריכות, רכות, חמות - כל מה שצריך מלחמניות, בעיקר כשבחוץ יורד גשם ומעונן וכל מה שאתה רוצה זה להתכרבל בתוך הלחמנייה ולעצום עיניים. לכן נתנו להן ציון של 5 מתוך 5.
בעודנו בולסים את הלחמניות הגיע לשולחן הסלק הממולא (אמא מתה על סלק). הוא היה שקוע ברוטב של לימון ושמן זית, ובתוכו גרעיני רימון אדומים. לקחנו ביס וזה היה פשוט מושלם - מנה ראשונה שאפשר להגיש במסעדות מהטובות בארץ, ולכן נתנו את הציון 5.
בזמן שחיכינו לעיקריות הלכנו להסתכל על האטליז ותהינו לעצמנו כמה סטייקים יוצאים מפרה אחת. זה לא נעים, כי זו פרה, אבל מה לעשות שסטייקים עושים מפרות. אז אם מישהו מכם הקוראים יודע כמה סטייקים יוצאים מפרה, אתם מוזמנים לכתוב בתגובות.
ואז הגיעו המנות העיקריות, וכולנו התחלנו לטעום אחד מהשני. הביף בורגיניון התגלה כצלי שמבושל זמן ארוך ומוגש על פירה. אני לקחתי ביס מהבשר וזה היה מעולה, אבל אז לקחתי ביס מהפירה, שבא עם חרדל, וזה היה חריף מר ולא טעים בצורה לא הוגנת. לכן, למרות הבשר הטעים, נתנו למנה את הציון 2.
הפסטה עם השמנת והירקות הירוקים הגיעה יפה ומהבילה, ובגלל שהמתבגרת לא הייתה כל כך רעבה היא הייתה נדיבה בחלוקת הביסים, וזה היה מעולה. הפסטה הייתה טרייה והרוטב טעים, ולכן נתנו למנה את הציון 4.5.
הקטנה הפתיעה את עצמה שוב, ולקחה - שוב - שניצל. השניצל שהגיע היה ענק, לא ענק, עצום; הוא כיסה את כל הצלחת, ונראה היה שהוא יספיק למשפחה שלמה, מרובת ילדים. הקטנה כמובן רצתה גם קטשופ, ומשהוא הגיע לשולחן היא התחילה לזלול ביס אחר ביס, עד שסיימה את כל 30 הסמ"ר של השניצל, ונתנה את הציון 5.
60 שניות על מידות עשייה
כשהזמנתי את הסטייק המלצרית שאלה איך אני רוצה את הסטייק שלי. הכוונה היא לא באיזה גודל או צורה, אלא באיזו מידת העשייה. למי שלא יודע, סטייק יכול להגיע בשש מידות עשייה שונות. זה מתחיל בנא מאוד (אנגלית: very rare) - שבה הבשר נצרב קלות מבחוץ, אבל בפנים הוא נשאר אדום וקר. לא יודע מי אוהב את זה.
מיד אחר כך מגיעה המידה האהובה על אבא שלי, נא (רייר, rare), שבה המעטפת חומה ופנים הנתח אדום ומדמם, ואחריה המידה של אמא, נא למחצה (מדיום רייר, medium rare) - שבה המעטפת חומה ופנים הנתח ורדרד. מסעדות בשר טובות באמת מסרבות לפעמים לצלות מעבר למידה זו, אלא אם מבקשים מהן במפורש והטבח ביום נעים שלו.
אני, לעומת זאת, אוהב את הבשר שלי עשוי למחצה (מדיום, medium) - כך שמרכז הנתח ורוד אבל רוב האומצה חומה. יש גם אנשים שאוהבים את הסטייק שלהם עשוי היטב (מדיום וול, medium well) - רמת הצלייה שבין מדיום לוול דאן, שבה רוב האומצה צלויה היטב, אך עדיין ייתכן גוון ורדרד קל במרכז. רמת העסיסיות של הסטייק יורדת במקרה כזה.
המידה האחרונה היא לא מומלצת בכלל, אבל יש כאלו שאוהבים שהורסים להם את הסטייק ומגישים להם אותו עשוי היטב (וול דאן, well done) - שזו רמת הצלייה הגבוהה ביותר. במקרה הזה הבשר חום לכל עובי הנתח וגם צמיגי וקשה ללעיסה (אבל שיהיה להם בכיף).
כשהגיע הסטייק מדיום שלי לקחתי ביס, והוא פשוט נמס לי בתוך הפה. זה הטריף אותי, ועוד הרבה לפני שביקשו ממני לטעום הפרה כבר הייתה לי בתוך הבטן והקיבה שרה "מווו ומוו ומווו ומווו". זה היה מעולה, פשוט מושלם, ולכן נתתי את הציון 5.
לקינוחים הזמנו שתי מנות: מוס שוקולד מעולה, שאבא והקטנה העלימו במהירות עצומה בעזרת שתי כפיות ונתנו לו ציון מושלם, וקרם ברולה שהציפוי שלו היה עבה מדי וקשה מדי והוא עצמו לא היה כל כך טעים ולכן קיבל את הציון 3.
אז היה שווה?
הקטנה: "היה שניצל, אז אני מסודרת".
המבקר: "בארבע אותיות וואו, בשתי מילים: מוו ומוו".
המתבגרת: "היה טעים, יש לי מחר מבחן, אני עייפה, תעזבו אותי בבקשה".
אמא: "אם הייתי גרה ברחובות הייתה באה, אבל אני לא מרחובות, אז לא".
אבא: "אם הייתי פרה אז ממש לא, אבל כבנאדם שאוהב פרות, בהחלט כן".
מחיר הארוחה: 577 שקלים (כולל שתייה לכל הסועדים) - מחיר ממוצע למסעדת בשרים, שהרי בשר הוא דבר יקר בימים אלו. בקיצור, אם אתם אוהבים בשר וסטייקים ועברתם באזור רחובות זה בהחלט מקום מומלץ. לגבי המנות האחרות בתפריט - קצת פחות.