אחרי שנים שאוכל דרוזי היה שם נרדף לפיתה עם לאבנה, מרים המטבח הזה עכשיו את ראשו ותובע הכרה. לא כל כך פשוט למצוא מקומות שמגישים אוכל דרוזי באמת אותנטי ולא רק סמבוסק, אבל נדמה שבזמן האחרון זה מתחיל להשתנות.
מסעדת נור בג'וליס התחילה כקונדיטוריה, ובארבע השנים האחרונות הייתה פתוחה כמסעדה עם אוכל "ישראלי": פיצה, פסטה, מוקפץ, המבורגר וטורטיות. צעירי הכפר, סיפרה לנו בסמה בעלת הבית, חיפשו את האוכל של "הבחוץ". אבל בשנה האחרונה, אחרי שחברה למיזם "אוצרות הגליל", בסמה החליטה שהיא רוצה גם את הקהל היהודי – וכדי שזה יגיע לג'וליס, היא צריכה להציע להם את האוכל של הבפנים.
אז היא שינתה את הכל: את העיצוב של המקום ואת התפריט, ועכשיו היא מציעה במקביל לתפריט הישראלי גם "מסלול דרוזי" של ארוחת בוקר ב-70 שקל לאדם או צהריים ב-80. הבוקר כולל שקשוקה ועוד המון מטעמים, אבל אנחנו אכלנו את ארוחת הצהריים שהמנה העיקרית שלה היא מנסף אורז עם עוף, חומוס, כרובית, שקדים, צנוברים ומה לא. מנה מושלמת, אבל היא הגיעה הרבה אחרי שכבר היינו שבעים מהסלטים ומהמנות הראשונות. בין הפיתות הדרוזיות, הפלפל הדרוזי החריף, החמוצים הביתיים המעולים והסלטים המוכרים האחרים התבלט סלט מיוחד ומעניין בשם מברדיה – סלט מסורתי שעשוי מבורגול, רוטב עגבניות ונענע. בראשונות היו סמבוסק בשר טרי וטוב, חצילים וקישואים קטנטנים ממולאים וטעימים, קובה עוף חריף (מסתבר שהדרוזים אוהבים אוכל חריף, מי ידע?), מנה מפתיעה של פיתה דרוזית מגולגלת קריספית עם עוף, עלי גפן ופיתה עם זעתר – אבל כמו שהסבתות עושות, עם עלי אזוב בפיתה עבה, משהו שאי אפשר להפסיק לאכול.
ויש גם את הסיפור של בסמה, שהופך את הביקור בנור מחוויה קולינרית למשהו שמעבר לזה. בסמה, בת הכפר ג'וליס, מתיישבת עם כל אורח ומכניסה אותו לכמה דקות לעולמה: איך התאהבה בבעלה בגיל צעיר, איך איבדה אותו בפעילות מבצעית פחות משנה לאחר שנישאו. לא פשוט עבור אלמנה בעדה הדרוזית לפתוח עסק – מה זה לא פשוט, כמעט בלתי אפשרי. אבל בסמה עשתה את זה (היא תספר לכם איך, לא נגלה את הכל) ועכשיו גם זוכה לראות את המפעל שלה משגשג, וזה באמת מחמם את הלב, שכבר פתוח ממילא אחרי כל האוכל הטעים הזה.
נור. פתוח כל יום מ-8:00 ועד 22:00, 077-7299243