הגנים שלנו, ולא רק הרגלי התזונה, קובעים איזה מזון נאהב ואיזה לא. את זה הראו חוקרים מלונדון, באמצעות בחינת העדפותיהם הקולינריות של זוגות תאומים. החוקרים בדקו את המזונות המועדפים על 3,262 זוגות בגילאים 18-79, חלקם תאומים זהים וחלקם תאומים לא זהים, והשוו את הממצאים אצל שתי הקבוצות. ההיגיון? לכל התאומים הרגלי תזונה זהים, כי הם חיים באותו בית – אבל לתאומים הזהים יש גם אותו מערך גנטי, מה שאין לתאומים שאינם זהים. ההנחה הזו אפשרה לחוקרים לבחון את השפעת הגנטיקה על הטעם האישי, ולהפרידה מההרגלים הנרכשים מהסביבה.
בשורה התחתונה: הממצאים הראו שהנטייה לקבוצת מזון זו או אחרת (ובעיקר הנטייה לשום ולקפה) מושפעת ב- 41-48 אחוז מהגנטיקה האישית.
כשהגוף רוצה שוקולד
ומכיוון אחר, במטרה להסביר הרגלי תזונה הטבועים בנו החליטו כמה חוקרים משווייץ לנסח מדד מטבולי המאפיין את האדם (רגע – לא להיבהל!), כלומר מעין תרשים המייצג את אופי הנטיות הקולינריות שלו. המאכל הנבחר לבחינה היה שוקולד – בגלל היותו חביב הציבור, ואם להיות כנים, גם בגלל שהמחקר מומן על ידי נסטלה.
במחקר השתתפו 11 אוהבי שוקולד ו-11 אדישים לשוקולד, כולם גברים. כל המשתתפים התבקשו לאכול במשך חמישה ימים שוקולד או תחליף, ודוגמאות דם ושתן נלקחו מהם לבדיקות. אצל כל חובבי השוקולד התגלה מדד מטאבולי דומה, שהיה שונה מזה של אלה שאדישים לשוקולד. יתרה מכך, האלמנט המאפיין את אוהבי השוקולד בלט גם בימים שבהם הם לא אכלו שוקולד – מה שמלמד אותנו שחיבת השוקולד טבועה בהם גנטית, ואינה תלוי באכילת השוקולד הנקודתית שלהם.
ונקודה קטנטונת למחשבה לחובבי השוקולד אכולי רגשות האשמה: לאחרונה הוצג מחקר שהראה כי שוקולד כהה מיטיב עם כאבי לב, כי הוא מכיל כמויות גדולות של אנטיאוקסידנטים בשם פלבונואידים (polyphenol), יותר מתה או מיין. סתם שתדעו.
