אגדה ישנה מספרת על מלך אשר בערוב ימיו מבקש מששת ילדיו להביא לו מתנות שיסמלו את מידת האהבה שלהם אליו. כל אחד מחמשת הבנים מביא למלך חפץ נדיר ויקר ערך, ורק הבת האהובה מביאה לו חופן מלח. האב מאוכזב ומושפל, מגרש אותה מעל פניו. מספר שנים אחרי ההגליה, משבר פוקד את הממלכה – כל אספקת המלח נגמרת ולא ניתן לחדשה. האוכל הופך לתפל ועצוב והנתינים שחיו באושר עד אותה עת הופכים למרי נפש ומדוכדכים. רק אז מבין האב מה באמת סימלה מתנת הבת ויוצא להחזירה. האב והבת מתפייסים, המלח מוצא את דרכו חזרה לסירים והאושר ללבבות הנתינים.
וכל ההקדמה הזאת למה? משום שמחקר חדש, מגלה שלאגדה הזאת יש בסיס איתן בפיזיולוגיה האנושית. החוקרים גילו כי מלח פשוט גורם לנו להרגיש הרבה יותר טוב. ויותר מכך שהיחסים בינינו לבינו דומים ליחסים בין מכור לסם. למה יש לנו צורך להמליח כל דבר? אולי בגלל שהתשוקה שהמלח מעורר בנו ברת השוואה לתשוקה שסמים מעוררים במכורים. ושההיעדר שלו מעורר בנו צרכים ותשוקות רבי עוצמה הדומים לאלו שמתעוררים במכורים.
גוף האדם זקוק למלח על מנת לאפשר לנוזלים לעבור בתוכו בצורה טובה, אבל החיבה שלנו אליו היא הרבה יותר מרק צורך. המחקר גילה כי תזונה נטולת מלח לאורך זמן גורמת למצב רוח ירוד ואף לדיכאון: החולדות, שאת התפריט שלהן שיבשו לצורך המחקר, הועברו לפרק זמן מסוים לתזונה ללא מלח במהלך תקופה זו הן איבדו את התענוג והעניין בדברים אשר בבירור מצאו חן בעיניהם קודם.
המחקר מספק הסבר מעניין לתופעה של צריכת מלח מוגזמת שהחברה המערבית לוקה בה. תופעה שההשלכות שלה גובות מחיר כבד – המלח הוא אמנם חלק חיוני בתזונה שלנו, אולם מינון מוגזם שלו גורם ללחץ דם גבוה, מחלות לב ובעיות גופניות נוספות.
החוקרים מקווים שהממצאים החדשים יביאו לפריצת דרך בטיפול ב'התמכרות' המערבית לעודף מלח