אם תשאלו את דנה אלחרר, שהורידה את הסינר של מאסטר שף אמש (שני), החוויה בתוכנית הייתה בכלל רוחנית. "האמונה שלי התחזקה, דווקא בטלוויזיה, המקום שבו אנשים מתרחקים מהדת", אמרה בראיון שערכנו בסלון הבית שלה, ממש מתחת לתמונה ענקית של הרב עובדיה יוסף התלויה מעל הספה, ותופסת כמעט את כל הקיר. "כל המוצרים בתוכנית כשרים, אבל המתמודדים לא בישלו כשר והשופטים אוכלים הכל מהכל, אז זה היה לי קצת קשה מנטלית".
אבל אמונה לחוד ומציאות לחוד, כי אם נהיה כנים, המסלול של דנה בתוכנית היה רצוף מכשולים שהעמיסו על המתמודדות הפלפלית והכניסו אותה ללחץ שממנו לא הצליחה להיחלץ. זה התחיל במשימת הגילטי פלז'ר, בה הכינה ניוקי צ'ורוס לצד תותים אפויים עם סילאן וקרם שוקולד לבן. התגובות הצוננות שקיבלה על המנה מהשופטים חדרו מבעד לעור שלה וגרמו לה להתפרק. "זה גורם לי לתהות מה אני עושה פה בכלל, אני מרגישה פחות טובה מכולם", אמרה אז, וסימנה את תחילת ההידרדרות אל עבר ההדחה.
זה המשיך במשימת חלקי הפנים, אז סירבה בהתחלה לטעום את המנה שבישלה ("הרגשתי שאני רוצה ללכת הביתה ושהכל טו מאץ' בשבילי"), והגיע לשיא במשימת התקשורת, בה הפגינו נמרוד ציוני והיא חוסר תקשורת ושיתוף פעולה. 
את חושבת שהבעיה הייתה בזה שנתת לו לקחת את הפיקוד על המנה?
"אני לא מפילה את המשימה עליו, פשוט נתתי לו קצת יותר קרדיט. היינו צוות, הידיים של שנינו שיחקו במנה".
דנה נזהרת שלא לזרוק את האשמה על החבר לצוות, אבל במבחן התוצאה נמרוד הוא זה שעלה למרפסת והבטיח את מקומו בתחרות בעוד שהיא מצאה את עצמה ממשיכה למשימת הדחה. שרשרת האירועים הזאת השפיעה על דנה ואפשר היה לראות שהלחץ משתלט עליה. "אני לא טובה במתוקים", "אני ממש לחוצה" וגם "כרגע אני מאלתרת, אני לא בטוחה בכלום" היו המנטרות שליוו אותה במשימת ההדחה, בעוד ששאר המתמודדים היו חדורי מטרה.
ולמרות שהדרך שלה במאסטר שף לא הייתה פשוטה, דנה מאמינה בלב שלם שהקדוש ברוך היה איתה לאורך כל הדרך. כשהיא מתחילה לדבר על אוכל רואים את האושר נמרח לה על הפנים, אבל כשאנחנו מתחילים לדבר על האמונה שלה מופיע גם ברק בעיניים. "החלום שלי לא היה לזכות במאסטר שף", היא מודה, "נכנסתי לנבחרת וזה כל מה שהייתי צריכה, לקבל את הביטחון באוכל שלי. ברור שרציתי להגיע כמה שיותר רחוק אבל לא התבאסתי כשהלכתי, לא הרגשתי פספוס, לא בכיתי בטירוף".
אבל אם נשים לרגע את האמונה בצד, אין משהו שהיית עושה אחרת כדי להישאר בתחרות?
"לא עשיתי שום טעות כי עשיתי הכל מהלב, נתתי את הנשמה שלי בכל מנה ומנה. ברור שאפשר להסתכל אחורה ולהגיד חבל שלא עשיתי ככה וככה, אבל זאת לא חוכמה. אני מאמינה שהכל לטובה ושהכל נעשה בדרכו של השם, אז אני לא נכנסת למקומות האלה של עצבות ודכאון. גם כשהגעתי לאודישנים חשבתי מה הכי גרוע שיכול לקרות? שאני לא אעבור? זה יהיה סוף העולם? אז ניסיתי ולא התאכזבתי".
דנה עבדה במגה ספורט ב-13 השנים האחרונות כמזכירת מנכ"ל, ולמרות שאהבה את העבודה שלה, היא הרגישה שהגיע הזמן שלה להתקדם ולעשות משהו אחר בחיים. "כבר שבע שנים שאני עומדת במטבח ומאתגרת את עצמי מעבר לבישול הביתי", סיפרה לנו בראיון שקיימנו במטבח הפרטי שלה בלוד, בזמן שהגישה לנו קוסקוס ביתי עם קציצות דגים מעולות וירקות, "הכנתי בכוונה דגים ולא עוף. חשבתי שאולי תהיו חלביים ולא רציתי שהעוון יהיה עלי".
בתמיכת החברים ובני המשפחה צברה דנה את האומץ הדרוש וניגשה לאודישן הראשון של מאסטר שף, ולהפתעתה גם עברה. "לא רציתי להישאר מזכירה כל החיים. הבוס שלי אמר שזה יפתח לי דלתות ויעזור לי לקבל את הביטחון שאני צריכה בשביל לעזוב את המשרד", סיפרה, "הייתי בהלם שאוהבים את האוכל שלי. לא שחשבתי שהוא לא טעים, כי הקרובים שלי תמיד טועמים ומחמיאים, אבל כשחיים כהן ואהרוני נותנים ביס ואומרים וואלה טעים לי, מה אני צריכה יותר מזה? זה היה האור הירוק שלי לקום ולעשות משהו עם עצמי". 
דנה לא חיכתה יותר מדי זמן כדי לצאת לדרך. היא מנצלת בחוכמה את המומנטום שנוצר לה ופתחה ממש בימים אלה את "וורקה", המסעדה החדשה שלה. "החלום שלי לא היה מסעדת גורמה ענקית", היא מודה, "רציתי את הפינה הקטנה שלי בה כולם יוכלו לאכול מהידיים שלי".
המסעדה הקטנה של דנה רק נפתחה אבל עושה רעש של סטריט פוד איכותי באמצע לוד. היא מתמקדת בבוריקים במגוון מילויים - כמו דג, מעורב, פריקסה, שקדי עגל ואפילו שקשוקה. את כולם אפשר להזין עם או בלי ביצה, וכדי להפוך את הבריק לארוחה שלמה אפשר להזמין לצידה פוקצ'ה וסלטים. חוץ מבריקים דנה מגישה גם קוסקוס, עם מפרום או קציצות דגים. 
איך הגיע הרעיון למסעדת בריק?
"הכל התחיל מחלום שהיה לי. ידעתי שאני רוצה להתעסק באוכל אבל לא הייתי בטוחה במה, חשבתי בהתחלה לעשות סדנאות. אני זוכרת שבכיתי לבעלי מהתסכול, אבל אז חלמתי שאני עומדת מול סיר גדול ומטגנת בריק, ומולי היה תור ארוך שלא ראיתי את הסוף שלו. כשקמתי בבוקר אמרתי שאני הולכת לפתוח מקום של בריק, וזה גם התחבר לתוכנית, כי המנה היחידה שהעלתה אותי למרפסת הייתה זו שהכנתי בה בריק במילוי דגים. התחלתי לעשות ניסויים במטבח, בדקתי איזה מילויים מתאימים ובניתי תפריט".
ואיך הולך לך בימים הראשונים של המסעדה? חלומי כמו שחשבת שזה יהיה?
"אני די תמימה, כל מה שאני רוצה זה שאנשים יאכלו את האוכל שלי. אני לא אשקר, אחרי היום הראשון הייתי אומללה - היה לי קשה בטירוף, לא ישנתי, כל הלילה הייתי על הרגליים, העמדתי סירים ולא ציפיתי לכמות האנשים שהגיעה. מי בא למסעדה ביום הראשון שלה להרצה? לא רציתי לאכזב אף אחד ונתתי את הנשמה שלי, אבל אחרי שלוש שעות כל האוכל שהכנתי נגמר וסגרתי את המקום".
היסטרי. בטח היית מבסוטה.
"דווקא נשברתי ובכיתי. אמרתי לבעלי שזה גדול עלי, שאני לא מסוגלת לעשות הכל כל יום לבד. זה לא רק שעות הפעילות של המסעדה, זה שעות של הכנות ובישולים. אבל זה שווה את זה".
איפה אפגוש אותך בעוד חמש שנים?
"החלום שלי כבר התגשם, פתחתי מסעדה, עכשיו נשאר שכולם יבואו לאכול כדי שהפנטזיה תתגשם. אמן שבעוד חמש שנים ידברו על האוכל שלי בכל רחבי העולם, זה מה שאני רוצה".
אתה מי מהשופטים היית רוצה להזמין לארוחה ומה היית מבשלת לו?
"ברור שאת חיים כהן. אפילו דיברתי איתו ואני מקווה שהוא יבוא למסעדה שלי בעזרת השם. אני אשמח שגם אהרוני יגיע, כי הוא היה השף הראשון שהכרתי בחיי, והוא נסיך אמיתי בחיים האמיתיים. אני רוצה להרים לשניהם שולחן מימונה".