מאז ומעולם נחשב הטיפול לתפקידן של נשים. אם בניקיון, אם בשמירה על הילדים ואם בהכנת האוכל. אלה עבודות שעד היום נעשות בעיקר על ידי נשים, ובעיקר בחינם. זו 'המשרה השקופה' של נשים באשר הן, אלא אם בחרו אחרת - שקופה כי היא לא מוכרת על ידי החברה, לא בתגמול כספי וגם לא ממש ברמת ההון הסימבולי. אז נכון שאם רובינו נחשוב, את הבישול של מי אנחנו הכי אוהבים? בדרך כלל התשובה תהיה אמא, או סבתא, או גג דודה. אבל אם נחשוב על השפים הגדולים שאנחנו מכירים, כמה נשים יהיו ברשימה הזאת? אם בכלל?
כמו שהמקום הטיפולי, בתפיסה של רובינו, שמור לנשים - כך המקום של היצירתיות והיצרנות שמור לגבר. ברגע שהבישול יוצא מהמטבח ומהבית, מהתחום הטיפולי, ועובר אל תחום היצירה, השאיפה לגדולה - שלא לומר, לכסף - המטבח, שכל כך מיוחס לנשים בעיני רב החברה, מתמלא פתאום בגברים.
אולי זה לא כל כך מפליא, בעצם: הרי לגבר יש זמן לפתח קריירת בישול, להתמקצע, להקפיד ולדייק. לאישה שמבשלת עבור ילדיה תוך התמודדות עם מטלות רבות נוספות, בבית ובעבודה, קצת יותר קשה להשקיע את כל כולה בבישול באופן שמצופה משף. אם אישה רוצה להיות שפית, אז לרב, כמו בתחומים תובעניים אחרים, היא נאלצת לוותר על חלק ממה שנחשב לנחלתה הטבעית בחיים הפרטיים - משפחה, או אפילו זוגיות.
כביכול, עברנו דרך ארוכה מאז הימים בהם מקומה של האישה היה במטבח, אבל התפיסה החברתית עדיין מצמידה לאישה את התואר בשלנית, בעוד שתואר השף שמור לגבר. בהמשך לכך, ראוי לציין שהמילה "שף" היא קיצור של המונח הצרפתי "chef de cuisine", שמשמעותו ראש המטבח. נראה שאפילו במטבח, מקום השמור כביכול לאישה, הגבר הוא שמקבל את תפקיד המנהיג.
משחקי הניחושים המוכרים לנו היטב מ"מאסטר שף" כוללים, בין היתר, גם ניחוש של המגדר של מי שהכין או הכינה את המנה. אם ראיתם כבר כמה ניחושים כאלה, אתם יודעים שלפעמים השופטים צודקים במגדר שניחשו, ולפעמים הם טועים. אולי השאלה שצריכה להישאל היא אחרת: במקום לתהות מה מבדיל בין בישול גברי לבישול נשי, אולי שווה לנסות להבין גורם לנו לחשוב שבישול מסויים הוא גברי או נשי. אולי נשים וגברים לא באמת מבשלים באופן שונה, כמו שאנחנו שופטים את האוכל שלהם באופן שונה בהתאם להנחות שלנו על גברים ונשים.
נקודה נוספת למחשבה: אם נסתכל על שפיות נשים ועל האופן שבו הן מיוצגות, נראה שבדרך כלל התדמית שלהן היא רכה וביתית, בעוד שזו של עמיתיהן הגברים היא מקצועית, ידענית ונוקשה בהרבה. כשחושבים אילו מאפיינים מיוחסים בדרך כלל להצלחה, הנוקשים יותר, שמיוחסים לשפים הגברים, הם אלה שעולים לראש. מדובר במאפיינים שבדרך כלל, כשיש אותם לאישה, מתייחסים אליה כ"גברית" - וזו לא נחשבת בהכרח למחמאה.
אם תשאלו את אדר קפלן-מור, שף ויועצת קולינרית, להיות אישה בעסק הזה זה בהחלט לא קל. "זה לא שכנשים קשה לנו יותר כי אנחנו רוצות פחות או יכולות פחות", היא מספרת, "אבל מסתכלים עלינו אחרת. אין שום ספק. לטבחיות יש פחות בעיה, אולי בגלל שיש מחסור בטבחים. כולם בתחום יגידו שנשים הן טבחיות טובות, אבל כשרוצים מישהו לראש המטבח, בדרך כלל יבחרו בגבר. לדעתי זה מאיזשהו פחד", היא אומרת.
כמובן שבנוסף לכל, ואולי לפני הכל, ישנה הבעיה שנשים תמיד מתמודדות איתה בכל תחום: ההתייחסות לנשים קודם כל כאמהות. "כשאישה הולכת לראיון עבודה יש מדינות שזה לא מקובל, אפילו לא חוקי, לשאול על סטטוס משפחתי. אבל פה שואלים", מגלה קלפן-מור. "אם את אישה שלא רוצה ילדים, אז זה לא נחשב נורמלי, ואם יש לך גם ילדים וגם קריירה זה לא נחשב נורמלי. לא משנה איך תסובבי את זה, זה לא ייצא טוב. כי מערכת השיפוט מסביב לא נכונה. זה הרי לא אמור להיות עניינו של אף אחד".
סוגיה נוספת שנמצאת תמיד ברקע עבור נשים, יותר מאשר עבור גברים, היא תשומת הלב למראה החיצוני. "הרבה שנים לא היתה תמונה שלי בפייסבוק, וזה היה לי נעים", נזכרת קפלן-מור. "יום אחד חבר מתחום היח"צ אמר לי, 'תשמעי, מה שאת צריכה זה להרים עמוד מקצועי'. אמרתי סבבה, והוא אמר שאני צריכה להצטלם. אני שונאת להצטלם, אבל הוא אמר שזה חשוב, והדגיש שרצוי שאהיה עם שיער פזור ואיפור, כי זה עובר מסך יותר טוב. התווכחנו, ובסוף שמתי תמונת פרופיל שלי עם שיער אסוף, ואמרו לי שאני נראית נורא קשוחה. אז החלפתי לתמונה עם שיער פזור, שעוררה תגובות יותר אוהדות. שאלתי את החבר למה זה, והוא אמר שרוצים לראות נשים בצורה יותר רכה".
"יש שפיות מצוינות", מסכמת קפלן-מור, "כשנותנים לנשים את הבמה ואת חופש הפעולה אין להן איזה משהו מגדרי שמונע מהן להיות מקצועיות. להפך. נשים בתחום לומדות לפתח עור של פיל, לומדות להיות הרבה יותר עקשניות וחזקות, פיזית ונפשית, לפתח התמדה רצינית, ללכת ראש בקיר. רב הנשים במקצוע שעשו את הכל בעצמן, הן יודעות, הן מחויבות בדיוק כמו גברים אם לא יותר – והן תמיד מרגישות יותר צורך להוכיח את עצמן. הן יעבדו יותר קשה, ישארו יותר שעות. ועם כל זה, עדיין כמעט ואין נשים, עדיין מסתכלים עליהן אחרת". כנראה שאין פה שורה תחתונה, או שאם ישנה כזו, עדיין לא הגענו אליה. לנשים יש עוד דרך ארוכה לעשות בתחומים מקצועיים רבים, ובהם בתחום הקולינרי, עד שיבססו את מקומן. אבל בינתיים יש נשים כמו אדר קפלן-מור, שלא בהכרח רצו להיות נושאות הדגל של איזשהו מאבק, אבל מצאו את עצמן עושות את זה - ולו בשביל השפיות שיבואו אחריהן. "בעצם", מתקנת קפלן-מור, "אין מילה כזאת, שפיות. שף זו מילה שמתייחסת גם לנשים וגם לגברים. כאילו, שף זה שף. לא שפית ולא שאפה".
עוד ב"מאסטר שף":