שורש הכורכום הטרי הנו צמח רב שנתי ממשפחת הזנגביליים הגדל על פני שטחים נרחבים בהודו, סין, אינדונזיה וארצות טרופיות אחרות. מעבר להיותו תבלין פופולארי בבישול, לכורכום, שימושים רבים ברפואה המסורתית ההודית והסינית והוא מוכר ברפואה העממית למעלה מ-2000 שנה. הכורכום מהווה רכיב עיקרי במגוון מאכלים הודים ומזרחיים ומעשיר בטעמו וצבעו העמוק מגוון רחב של מנות, תבשילים, ממרחים ותערובות תבלין שונות.
שורש הכורכום ידוע בסגולותיו הבריאותיות המגוונות, והחומר הפעיל שבו, הכורכומין, מופק מקנה השורש של הכורכום ונמנה עם הכורכומונואידים- פיגמנטים המקנים לכורכום את צבעו הצהוב-כתום. שורש הכורכום הוא אחד מצמחי התבלין הנחקרים בעולם ועד כה פורסמו לגביו אלפי מחקרים המאשרים את יעילותו, הן כטיפול והן כמניעה, עבור מגוון בעיות בריאותיות ובהן סוגים שונים של סרטן (המעי הגס, המעי הדק, הקיבה, הכבד, השד, הערמונית ולוקמיה), צינון וכאבים. בין שאר מעלותיו, הוא גם ידוע כנוגד קרישה, אנטי דלקתי, כמסייע בבעיות של מערכת הנשימה, גזים, כאב בטן, הפרעות וסת, שתן דמי, שטפי דם, סחרחורת, כאבי שיניים, חבלות, תולעי מעיים, צהבת, ועוד.
ממחקרים עולה כי לכורכומין היכולת לדכא שגשוג תאי סרטן, לעכב דרכי איתות של גורמי גדילה ולעכב אנגיוגנזיס (יצירת כלי דם חדשים), המזינים את הגידול הסרטני. את שורש הכורכום הטרי מומלץ לצרוך בתוספת פלפל שחור. הפיפרין, רכיב המצוי בפלפל, מגביר את ספיגתו של הכורכום בגוף. נטילת הכורכומין בזמן ארוחות מגבירה את ספיגתו, בייחוד בשילוב מזונות שומניים כמו דגי ים, תוספי שמן דגים, שמן זית, אבוקדו, זרעים וכדומה.
ההבדל בין שורש הכורכום הטרי לאבקת הכורכום מהותי מאוד, שורש הכורכום הטרי, מעודן ונעים יותר בטעמו ואינו הופך למריר בשימוש מופרז, כפי שהאבקה נוטה להיות.
מומלץ לשלב את שורש הכורכום במרקים, תבשילים, אורז, כתיבול לקטניות, בשר, דגים, עוף קציצות וכמובן למוקפצים ותבשילים אסיאתיים בכלל. בשורש הכורכום הטרי ניתן להשתמש בכל תבשיל ומאכל בו מקובל להשתמש בתבלין היבש, כאשר היחס הוא כפית תבלין = ס"מ מרובע של שורש מקולף ומגורר.