איתי דגן היה בטיול בשכונה עם הכלבה מיילי, כשבת הזוג שלו זה עשור, לירן, החליטה לקחת יוזמה ולרשום אותו ל"מאסטר שף". דגן, שצופה בתוכנית עוד מימי העונה הראשונה, לא באמת האמין שהוא מסוגל לעשות את זה.
"תמיד נהניתי לראות את זה, אבל כצופה מהבית. לא חשבתי על עצמי שאהיה שם, אין סיכוי", מספר דגן, "אף פעם לא הצלחתי להבין איך המתמודדים מצליחים להמציא מנות, להיות יצירתיים. כשראיתי את המשימות שהם מקבלים, תמיד עלו לי אפס רעיונות. כשלירן רצתה לרשום אותי אמרתי לה לא. היו המון חששות. אני אוהב לבשל, אבל לא ידעתי אם זה באמת טוב או לא. פחדתי מזה שאהפך פתאום לבדיחה בטלוויזיה".
פאסט פורוורד עונה שלמה קדימה. דגן (28) העפיל לגמר "מאסטר שף" שייערך במוצאי שבת הקרובה (אחרי החדשות, ערוץ 12). קסדייה גבינות וצ'יפוטלה, טארט גבינה יפני, "קוקו סאן ז'אק" מרגלי פטריות בלאק פרל, ספגטי פישבולס - משימה אחר משימה, התגלה דגן כאחד המתמודדים החזקים בתחרות וזכה למחמאות רבות מהשופטים בזכות המנות החכמות והטעימות שבישל והאינטליגנציה הקולינרית שהפגין.
מדהים לחשוב שמדובר בכלל בהייטקיסט במשרה מלאה, שבמאזן שבין מקצוע לתחביב - הבישול נוטה אצלו יותר לכיוון השני. "המטבח תמיד היה נשמע לי כמו משהו מאוד מפחיד. כולם אומרים כמה שזה לא מתגמל, כמה שזאת עבודה קשה בשעות שלא נגמרות. יש משהו מאוד כיף ונוח בלהשאיר לפעמים את העבודה כעבודה ואת התחביב כתחביב".
"מאסטר שף" הפכה את היוצרות.
"פתאום שמתי את התחביב הזה במקום הראשון בחיים לאיזושהי תקופה. לא הרבה אנשים זוכים לעשות את זה. אני שמח בשביל עצמי, בשביל איתי, שהייתה לי את האופציה לחוות את זה. זו חוויה קשה, אינטנסיבית מאוד, תובענית, אבל נהניתי בה בטירוף. גיליתי שאני יכול להיות יצירתי, הבאתי את עצמי לידי ביטוי. אני תמיד רואה את עצמי כבן אדם ביישן, אבל הצלחתי לצאת מעצמי, לגלות על עצמי דברים חדשים. גיליתי שאני מאוד אוהב לבשל וכנראה שאני גם טוב בזה".
באודישן, כשהשופטים החמיאו למנת התירס שלך, בכית.
"זה היה סופר מרגש. בפעם הראשונה בתהליך הזה שמעתי ביקורת, חוות דעת מהשופטים. הם אשכרה אהבו את זה. זה היה האישור הראשון לזה שאני עושה אוכל שהם אוהבים. תמיד אהבתי לבשל, המטבח מאוד משך אותי, אבל אף פעם לא היה לי מספיק ביטחון. תמיד חשבתי שאני עדיין לא מספיק טוב, לא מספיק יודע. בכל פעם שאני שומע שאנשים נהנים ממה שאני מכין, זה קצת מעלה לי את הביטחון".
כבוגר תואר ראשון ושני בהנדסת מערכות מידע ותוכנה באוניברסיטת בן גוריון, דגן ניגש לתחרות הזאת כאילו הייתה מבחן חשוב באוניברסיטה. "למדתי ל'מאסטר שף', כמו שלמדתי לתואר", הוא מעיד, "התנסיתי בהרבה טכניקות מיוחדות ובדברים בסיסיים שישמשו אותי לכל מיני מנות שארצה לעשות. בצק פסטה, בצק פריך, לחם, מנה בשרית, מנת דג - התאמנתי על מה אעשה אם אקבל חומר גלם מסוים".
ברגע האמת, הרגשת שהאימונים עזרו לך?
"זו חוויה אחרת לגמרי מאשר סתם להיות בבית, אבל לפעמים הלחץ מוציא ממך דברים טובים. כשאתה בלחץ של זמן וצריך לעשות משהו, אתה פשוט עושה אותו. זה כמו מבחן באוניברסיטה - יכול להיות שבבית אתה מנסה ומנסה ומנסה ולא תמיד מצליח, אבל פתאום כשמגיע המבחן אתה עושה את זה, עובר אותו. ככה זה הרגיש לפעמים".
יפן פינת גרוזיה
דגן נולד וגדל באשדוד להורים שעלו מגיאורגיה בגיל צעיר והוא האמצעי מבין שלושה אחים. "גרוזינים לייט", כפי שהוא מכנה את זה בעצמו. "אבא היה בן שבע ואמא בת שנתיים כשהם עלו מגיאורגיה. הם גדלו כאן כישראלים. היינו ארבעה גברים ואמא בבית, מישהו היה צריך לקחת את המושכות. אמא מבשלת מדהים, למדתי ממנה המון דברים. כשהייתי קטן הייתי מסתכל עליה מבשלת, אבל לא היינו מבשלים הרבה ביחד. היום אנחנו עושים את זה יותר. לאמא יש המון ידע שהיא בעצמה רכשה אותו מסבתא שלי. האוכל עובר אצלנו במשפחה".
איך התגובות מהמשפחה?
"הם מאוד מתלהבים ומתרגשים, לא מפסיקים לתת מחמאות. זה מרגש אותם, הם עפים כל פעם מחדש. אני מקבל מלא אהבה, מתחברים אליי, לרעיונות שלי, לאוכל שאני מכין. זה מפתיע אותי מאוד וזה כיף לי. לא ידעתי איך הקהל בבית יגיב אליי, מה הוא יחשוב. אני שמח שמתחברים לדמות שרואים על המסך".
הפכת ברגע מאנונימי לדמות מוכרת שמזהים ברחוב. איך אתה מתמודד עם זה?
"זה כיף ממש, אני נהנה מזה. אנשים ניגשים אליי, מדברים איתי. לא חשבתי שככה זה יהיה. אני פעיל באינסטגרם ומקבל המון אהבה על הסרטונים והתוכן שאני מעלה. זה הזוי, אנשים מכינים מתכונים שאני עושה ושולחים לי תמונות. גם כאלה שאין להם שום קשר לעדה הגרוזינית, עושים את החצ'פורי שהכנתי בתוכנית. זו מנה שפעם הכי הפחיד אותי בעולם לעשות, לא חשבתי שאצליח לפתוח את הבצק, ופתאום הצלחתי להנגיש את זה לאנשים. עשרות אנשים עשו את פחזניות הקורנפלקס שהכנתי בתוכנית. מבחינתי זאת הצלחה מטורפת. אני אשכרה מצליח לגעת בכל מיני אזורים שלא חשבתי ולא חלמתי עליהם".
בדיי-ג'וב שלך אתה בכלל בתחום אחר לגמרי.
"כבר שלוש שנים שאני עובד בסטארטאפ 'אקספלוריום' כדאטה סיינטיסט. אני אחראי על הדאטה, לחשוב על פתרונות, לעשות אנליזות לדאטה, ניסויים. אני נהנה מהתחום הזה גם וחושב שעדיין לא נמצא בו מספיק שנים".
עוברת בראש מחשבה על הסבת מקצוע, לנטוש את ההייטק לטובת עולם הקולינריה?
"אני לא שולל כלום, אבל מה שאני עושה כרגע זה חוקר ומבין ממה אני נהנה. אני רוצה לעשות פופ-אפים, סדנאות, ארוחות פרטיות, ייעוץ קולינרי. אני מאוד נהנה מבישול, התחלתי לאחרונה לבשל לאנשים ולעשות פופ-אפים ואמשיך לעשות את זה. זה נתן לי פתח לנסות ולחקור את העולם הזה, איך אני משתלב בו ומה אני רוצה לעשות. תמיד כשאתה מסתכל על אחרים בשוק, אתה אומר: מאיפה אנשים באים עם הרעיונות האלה? לאט לאט אני מבין שאנשים מסתכלים גם עליי ככה, אבל קשה לי עדיין לעכל את זה ביני לבין עצמי".
בתחרות בישל דגן מנות מגוונות ממדינות רבות - מגיאורגיה, דרך יפן ועד מקסיקו, את חלקן אסף בטיוליו בעולם. "טיילתי בהרבה מקומות, כולל חמישה חודשים באפריקה אחרי הצבא. עד הקורונה, לירן ואני טסנו כל שנה בתקופת החגים לחודש. לאט לאט צברתי עוד ועוד רעיונות, טעמים, תרבויות וחומרי גלם מיוחדים, שנותנים לי השראה. אני לא מחפש דרך לשחזר אחת לאחת את מה שאכלתי במסעדה, אלא להבין איך אני מפתח את זה למשהו אחר. זה מה שמגניב בעיניי. בתוכנית הכנתי מנת טארט גבינה יפני. היפנים לא מכינים את זה עם פודינג וניל כמו שאני עשיתי. אני לוקח השראה מהרעיון ומהקונספט, אבל עושה את זה אחרת".
על אותו טארט יפני שהכין דגן אמר אייל שני: "הייתי יושב איתך על המיטה בהוסטל לילה שלם ואוכל איתך את העוגה הזאת. זה נימוח, זה פודינגי, זה חם, הבצק דק ומתפצח. זה מושלם". רותי ברודו חיזקה: "העשייה מושלמת. הפודינג מושלם. היפנים היו גאים בך".
במשימה על סיכת ההצטיינות, חברי הנבחרת היו צריכים לזכות בניקוד גבוה יותר על המנות שלהם מהמנה שבישל השף המוערך דיוויד פרנקל. השופטים טעמו את המנות בטעימה עיוורת וניקדו אותן מבלי לדעת מי בישל מה. במשימה הזו בישל דגן "קוקו סאן ז'אק" מרגלי פטריות בלאק פרל על קרם קולורבי לצד שיפוד פטריות בלו אויסטר צלויות. השופטים שיבחו את המנה והעניקו לדגן 38 נקודות, נקודה אחת בלבד פחות מאלה שקיבל פרנקל. מבין חברי הנבחרת, דגן היה הקרוב ביותר להשיג את סיכת ההצטיינות.
במובנים רבים המשימה הזו הייתה נקודת מפנה עבור דגן, גם מפני שהבין שהשופטים למדו להכיר ולאהוב את ה"יד" שלו במטבח. "בפעם הראשונה הם טעמו טעימה עיוורת, הצליחו לזהות שזה אני ואהבו את המנה. זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי שהם יודעים מי אני, מצליחים להבין מי אני. לפני זה הרגשתי שאנשים לא באמת מכירים אותי, את היד שלי, איך אני מצלחת - והדבר הזה היה עוד אישור בדרך".
היה רגע שהרגשת שאתה קרוב ללכת הביתה?
"הייתה משימת הזוגות, כשבישלתי עם עמית בזילר. זו פעם ראשונה שחוויתי כזה כישלון מול השופטים. אני שמח שעמית היה שם, זה עזר לי להתקדם הלאה, יכולתי לתת לו להוביל וזה הקל עליי. במשימת הקציצות, חיים כהן אמר לי: 'אני לא מקבל טעם מהמנה'. זו הייתה מכה, כי איך זה הגיוני? שמתי כל כך הרבה טעם, זו אחת המנות שאני אוהב. איך אין לה טעם? זה דבר מעליב. חשבתי שיש מצב שהיום זה נגמר".
איך קמים מרגע זה וממשיכים למשימה הבאה?
"אתה חייב לדעת לשים את זה בצד ולהרים את עצמך. מה שעזר לי זה להישאר נאמן לעצמי. תמיד אמרתי: לא משנה מה יקרה, כל עוד אגיש מנה שאני עומד מאחוריה, מנה שאהבתי, אז זה כבר לא בידיים שלי. אם אני אוהב את זה ומרוצה מזה, זה סבבה. אני לא אוהב להכין בשר, תבשילים או מנות כבדות יותר. רוב המנות שלי היו די קלילות ואפיינו את מה שאני אוהב. כשאתה עושה את מה שאתה אוהב, אתה יודע איך לקלוע בטעמים. הגשתי את עצמי".
האחת שלו
את בת הזוג לירן הכיר דגן כשהיה בן 19. "מילצרנו יחד במסעדה בזמן הצבא, התחלנו לצאת ומאז אנחנו ביחד. היא הבן אדם שמכיר אותי הכי טוב, שיודע להיות שם איתי ובשבילי. אנחנו נהנים מאוד להיות אחד עם השנייה. כיף לנו. אני כבר לא זוכר איך זה היה לפני לירן, אנחנו כל הזמן ביחד. כיף שיש בן אדם שמכיר אותך ככה, שיודע עליך כל כך הרבה ואתה מרגיש בטוח איתו".
היא תמכה בך במסע הזה?
"היא רשמה אותי, כך שאין לה יותר מדי ברירות. היא מאוד תומכת ועוזרת. בזמן הצילומים לא הייתי בבית ימים שלמים, פתאום הרבה מהדברים נופלים עליה. יש לנו כלב, צריך לדאוג לו, צריך לדאוג לעוד הרבה דברים אחרים. היא נתנה לי את המקום להתעסק בזה וזה היה לי חשוב. אני מאוד מעריך את הדבר הזה".
לירן עוזרת לך במטבח או שזו הממלכה שלך?
"אני מבשל לנו, לרוב פסטות, דגים, סלטים, מנות קלילות יותר. אני מנסה לשמור ביום-ביום על תזונה בריאה, מתאמן, עושה ספורט ומאזן את זה עם ארוחות בריאות. אני מכין ללירן אוכל לשבוע. האוכל עליי ולירן על שטיפת הכלים. זו החלוקה".
בפעם הראשונה שחיים פגש את דגן ושמע על הקשר ארוך השנים עם לירן, הוא דחק בו להתקדם לחתונה. דגן מודה שזו הערה שהוא מכיר היטב גם מחייו האישיים. "זה לא מציק לי. אנשים אומרים דברים. בסדר, הכל טוב. זה לא מפריע לי. כששואלים 'מתי תתחתן?', התשובה הרגילה שלי זה: הכל טוב, תודה. בקרוב אצלכם, אמן".
איך אתה מדמיין את המשך החיים המשותפים שלכם?
"אנחנו נמשיך לחיות יחד וליהנות. כשיגיע הרגע שנרצה ילדים ולהגדיל את המשפחה, נעשה את זה. אני כן רוצה משפחה וילדים".
עוד לפני זה יש גמר לנצח בו. מה מד הלחץ?
"אני מגיע מוכן ורוצה להפתיע גם בגמר. זה מרגש ומלחיץ כי זה הסוף, זו הפעם האחרונה. אני מנסה להכין את עצמי כמה שיותר. מה שחשוב בעיניי זה האם אצליח להעביר את עצמי והאם אנשים יצליחו לאהוב אותי ולהתחבר לאוכל שלי".
העונה הנוכחית ב"מאסטר שף" משודרת בימים שבהם מדינת ישראל נלחמת בדרום ובצפון, אחרי אירועי 7 באוקטובר המטלטלים ששינו את מציאות חיינו באחת. "לירן, המשפחה שלי ואני היינו בארצות הברית ב-7 באוקטובר. היינו אמורים לחזור יומיים אחרי זה, אבל נתקענו שם שלושה שבועות", נזכר דגן, "זאת הייתה תקופה לא קלה. היינו בניו יורק, אבל באפס הנאה. הרגשנו תלושים כל כך, לא הצלחנו ליהנות".
"בניו יורק זה שבע שעות אחורה. כשהלכנו לישון לירן אמרה לי: 'יש מלא אזעקות בכל הארץ'. אמרתי לה: בסדר, הכל טוב, יהיה בסדר. אני בא מאשדוד, שמעתי לא מעט אזעקות. הן לא מפחידות אותי כבר. קמנו בשבע בבוקר, כשבארץ היה שתיים בצהריים. פתאום אמא שלי אומרת: 'יש חטופים, יש הרוגים, נכנסו מחבלים לארץ'. שאלתי אותה: אמא, באיזה קבוצות את נמצאת? מאיפה קיבלת את השטויות האלה? חשבתי בהתחלה שזה כמו ההודעות שמקבלים בוואטסאפ, שמבוגרים אוהבים לעשות להן פורוורד. לא האמנתי בכלל. לא הצלחתי לתפוס את זה".
בתקופה האחרונה דגן משתף פעולה עם חברה טובה שהכיר בתוכנית, פיינליסטית בעצמה - נטלי מזרחי אמרל. "נטלי ואני בקשר ממש טוב, מהתוכנית ועד היום. נפגשנו ביום האודישנים הראשון, כשבחרנו את חומר הגלם לאודישן. ככל שהתוכנית התקדמה עוד ועוד, היינו יותר ויותר ביחד, חשבנו על רעיונות, התייעצנו, דרבנו אחד את השני. אנחנו מאוד מתחברים אחד לטעם של השני. אני מאוד אוהב את הדברים שהיא עושה ואת האיכות שכל אחד מאיתנו מביא לשולחן. ביחד, יוצא משהו מאוד מיוחד. אני מביא את הטעמים שלי מאשדוד, באר שבע ותל אביב, היא מביאה את העולמות שאספה וגיבשה במשך השנים. ביחד אנחנו מנסים ליצור משהו שמשלב בין שני העולמות האלה, שנותן לכל אחד את המקום והביטוי שלו".
"התחלנו לעשות אירועי פופ-אפים ביחד. לפני חודש עשיתי אחד לבד ונטלי עזרה לי לבשל ולהגיש. בשבוע שעבר היו לנו שני ערבי פופ-אפ ביחד בגפן, חצר יין ביפו. תוך פחות מחצי שעה זה היה סולד-אאוט. אחרי יומיים, הייתה כבר רשימת המתנה של 500 שולחנות. אנשים ממש רוצים לבוא. עברנו בין השולחנות, דיברנו עם אנשים, קיבלנו כמויות של אהבה. אנשים התלהבו מזה. נתנו להם את האופציה לאכול את האוכל שהם ראו בטלוויזיה, מבלי לחכות עכשיו חודשים או שנים. אנשים אהבו את הטעמים. היו פידבקים, דברים שהיו טובים יותר, דברים שפחות ושיכולנו לשפר. זה ממש כיף. ביום שישי הקרוב אנחנו עושים עוד פופ-אפ. אנחנו רוצים בתקופה הזו לאפשר לכמה שיותר אנשים להגיע, לטעום ולהכיר אותנו. אני שמח על ההזדמנות הזאת. יש לנו תוכניות ללונג-ראן, אולי אפילו ארוחות פרטיות בהמשך, סדנאות ופופ-אפ קבוע".
צלם: עופר חן | סטיילינג: בר פרידמן | איפור: מיכל אחדות