כשהתבשרתי שאני נכנסת לנבחרת של מאסטר שף הרגשתי כאילו כל השנים בהן בישלתי השתלמו. למרות שבעבר הייתי נפגעת מביקורות על האוכל שלי, היום אני הרבה פחות מתייחסת להערות מהסוג הזה. בצעירותי היה בעלי "יורד" על האוכל שלי, ולקחתי את זה ממש קשה עד שלפעמים הייתי אפילו בוכה. היום אני מבשלת כל כך הרבה ולכל כך הרבה אנשים עד שקיבלתי ביטחון עצום בכל מה שקשור למטבח, וזה שינה אצלי גם את ההתייחסות לדברים אחרים.
בכלל, אחד הדברים אותם אני תמיד מנסה הוא לקחת את החיים בקלות. אני משתדלת כל הזמן לצחוק, ולמרות שלפעמים אני גם בוכה אני לא מוותרת על בדיחה או על חוש הומור. אין הרבה דברים בחיים אליהם אני לא מתייחסת בקלילות - החל מהבישול, דרך העבודה במעון ועד התחרות במאסטר שף. אני יודעת שהחיים קצרים ואני משתדלת ליהנות מכל שנייה וחוויה שאני עוברת. הרבה אנשים אומרים לי ששמחת החיים שלי שוטפת את כל מי שנמצא לידי, וזה משמח אותי מאוד ונותן לי כח.
אפילו רוסים אוכלים את האריסה שלי
אחד הדברים שהכי הפתיעו אותו בעבודה כאם בית היה האהבה של הדיירים לאוכל שלי. אפילו רוסים, שמעולם לא אכלו חריף ובטח שלא אריסה אמיתית, מבקשים עוד מנה מהקוסקוס שאני מכינה (תמיד יש לי במטבח לימון כבוש ואריסה תוצרת בית, ושום קלוף טרי במקפיא). למרות שכולם שם יודעים כמה אני אוהבת לבשל ולצחוק, הם אוכלים את האוכל שלי ברצינות ושעת הארוחה מקבלת מקום של כבוד בלוח הזמנים היומי.
כבר מהבישולים שלי אפשר ללמוד על האופי האמיתי של סמדי בומבה. אני חייבת לבשל עם מוזיקה, ועדיף שתהיה מוזיקה מזרחית, ובקולי קולות. רק ככה אני מקבלת את האנרגיות המתאימות ומצליחה לבשל כמו שאני רוצה. בלי מוזיקה ברקע זה פשוט לא שווה. כנראה שבמאסטר שף לא תהיה כל כך הרבה מוזיקה מזרחית במהלך המשימות, אבל אני אנסה להתגבר על המכשול. אני ממליצה לכל מי שמבשל לנסות את השיטה הזאת: גם אם המנה שלכם לא תעבור את האודישן, לפחות תרקדו בדרך.
>> בואו להיות חברים שלנו בעמוד הפייסבוק הרשמי של מאסטר שף
>> כל התכניות של מאסטר שף לצפייה ישירה