פיצה פסטו פטריות

יש לנו זוג חברים שבימים חורפיים אלו נוהגים לצאת בשבתות שטופות שמש אל השדות והיערות, ולקטוף פטריות. אני כל כך מקנאה באנשים שיודעים להבחין בין הזנים של הפטריות, בין הרעילות לאלו שלו, ושיודעים לבחור בעצמם את הפטריות שיאכלו. אני, עירונית שכמותי, בוודאי שלא יודעת להבחין בין הרעילות לאלו שלא (מבחינתי כולן בבחינת רעילות), וההבחנה היחידה שלי בעניין היא בין פטריות השמפיניון הטריות לבין השיטאקי המיובשות שעל המדף שבסופר.

בשבוע שעבר ביקרתי בסופרמרקט השכונתי שלנו, וחזרתי הביתה עם שפע של פטריות – שמפיניון, שיטאקי טריות ופורטבלו. ידעתי שזוהי הזדמנות מצוינת להכין פיצה בסגנון אחת הפיצות שראיתי כבר מזמן בבלוג Brown Eyed Baker ושפנטזתי עליה מאז - פיצה עם רוטב פסטו במקום רוטב עגבניות סטנדרטי, פרמזן ושפע פטריות. הילדים קראו לה פיצה פ', על שם ריבוי האות פ' במרכיבים שלה (פיצה, פסטו, פרמזן, פטריות ופורטובלו).

מכינים בצק שמרים ומאפשרים לו לתפוח עד שהוא מכפיל את נפחו. בזמן שהבצק תופח מחממים את התנור לחום המקסימלי ומניחים במרכזו על גבי הרשת אבן אפייה הנקראת אבן שמוט. אם אין אבן כזו, אפשר פשוט להשתמש באחת מתבניות התנור ולחמם אותה כאילו שהייתה אבן. האבן או התבנית צריכות להיות לוהטות ולכן יש לאפשר חימום של כ-30-40 דקות.

כשהבצק תפח דיו מחלקים אותו לשניים ומרדדים כל חלק לעלה דק. מניחים את הבצק על גבי תבנית עגולה מחוררת לפיצה ומסירים את השוליים המיותרים. מורחים את הבצק בשכבה דקה מאוד של רוטב הפסטו ומעבירים מיד לתנור לכ-7-10 דקות ועד שהבצק מתחיל להזהיב.

מוציאים את הבצק החצי אפוי מהתנור (במידה ונוצרו בבצק כיסים של אויר, מנקבים אותם בעזרת סכין), מורחים שוב שכבה נוספת של פסטו, גם הפעם על השכבה להיות דקה. טעם דומיננטי מידי של הפסטו יחטיא את המטרה. אפשר כמובן להשקיע ולהכין פסטו ביתי, אבל גם רוטב קנוי יכול להוות אופציה טובה ומוצלחת. מפזרים מעל הרוטב את הגבינה בנדיבות.

מפזרים מעל גם את הפטריות הקצוצות, ניתן להשתמש בכל סוג של פטריות שאוהבים ואף לשלב בין סוגים שונים, כנ"ל גם לגבי הגבינה. מחזירים לתנור לעוד 7-10 דקות ועד שהגבינה מבעבעת. בשלב הזה, הבצק כבר יציב ולכן ניתן לוותר על הרשת, ולאפות הישר על אבן האפייה.

מוציאים מהתנור ואוכלים מיד, כל עוד הפיצה חמה מאוד.