הכאילו חורף הזה, שבכל פעם מאיים להגיע ונסוג, מביא איתו שפע של ירקות שמעוררים בי חשק להכניס אותם לסיר גדול, או לפחות לתבנית. בשבוע האחרון יצא לי להיתקל כמה פעמים בארטישוק ירושלמי, וכל אחת מהן חיזקה בי את הגעגוע לארטישוק הירושלמי האפוי של אמא שלי. הוא היה משתכשך בתערובת של שמן זית ודבש, ולצדו שום ורוזמרין, שהפיצו ניחוחות מעוררי תיאבון והעשירו פלאים את טעמו המצוין גם ככה.
כשסיפרתי לבן זוגי שיחיה על הזיכרון הזה, הוא לא התאפק וסינן שאני בטח חושבת שארטישוק ירושלמי גדל במקרר של חנות הירקות. הוא, בניגוד אליי, לא גדל בעיר אלא במושב ליד ירושלים. שם קראו לפקעות הארטישוק הירושלמי "תפוח אדמה פרסי", בגלל השכנה הפרסייה שגידלה חמניות בחצר ובכל פעם שהפרחים קמלו, הייתה קוראת לו ולחבריו לשלוף את הפקעות מהאדמה, ובתמורה הייתה מעניקה להם כמה מהן, שאותן היו מקלפים ואוכלים חי. כל אחד והזיכרונות שלו.
בבית, בעודי מקלפת את השורשים מהירקן, הוא סיפר לי גם שמדובר בסוג של תפוח אדמה, שהשם המקורי שלו הוא בכלל "חמנית הפקעות" ושמקורו בצפון אפריקה. בתור אחת שקטפה את הפרי הראשון שלה בגיל 35 ושאוהבת את הירקות שלה נקיים מאדמה ומחרקים, כל זה לא באמת היה אכפת לי. העיקר שבחך ובזיכרון יש לי את הטעם האלוהי והנימוח של הארטישוק הירושלמי שהכינה, בכל כך הרבה אהבה, אמא שלי.
ארטישוק ירושלמי בתנור
המרכיבים:
חצי קילו ארטישוק ירושלמי מקולף ונקי
3 כפות דבש
10 שיני שום שלמות
רבע כוס שמן זית
חצי כוס שקדים (אני אוהבת טבעיים, עם הקליפה)
מלח גס לפי הטעם
3 גבעולי רוזמרין
כלים:
קולפן
כוס מדידה
כף
תבנית אפייה (אני מעדיפה פיירקס)
1.מחממים תנור ל-200 מעלות.
2.מניחים על התבנית את הארטישוק המקולף (אם מדובר בשורשים גדולים, חותכים לחתיכות גסות), ובין לבין מסדרים את שיני השום והשקדים.
3.מפזרים מלח גס ופלפל שחור טחון, יוצקים שמן זית ומטפטפים דבש.
4.מניחים מלמעלה את עלי הרוזמרין, מכסים בנייר כסף ואופים חצי שעה (אחריה אפשר להסיר את נייר הכסף ולאפות עוד כמה דקות, להזהבה סופית).