לתפוס את האיכר

תופעת שוקי האיכרים תופסת תאוצה, בעולם המערבי וגם בארץ. המודעות הגוברת לצריכת תוצרת טרייה ומקומית גורפת גם רבים שלא ממש מתעמקים בנושא, ופשוט שמחים לטעום אוכל טרי וטעים יותר. במחקר שנעשה בארצות הברית התברר שבעשר השנים האחרונות הוכפל מספר שוקי האיכרים במדינה. כמה משוקי האיכרים הוותיקים והמאורגנים, כמו אלה של סן פרנסיסקו או של לוס אנג'לס, אף הוציאו ספרי בישול המאגדים מתכונים המתבססים על תוצרת השוק.

שוק האיכרים הגדול והפעיל ביותר בארץ מתקיים בנמל תל אביב כבר כשנה וחצי, כשקהל גדל והולך פוקד אותו בנאמנות בקיץ הלוהט ובגשמים. גם במושבה הגרמנית בירושלים פועל אחד, לא מזמן נוסף שוק איכרים בפארק רעננה, וממש עכשיו נפתח אחד גם בהרצליה. וזה בלי לספור התארגנויות קטנות, בעיקר בחגים ובחופשות, כחלק מירידי אוכל במקומות שונים בארץ - מפארק אשכול בדרום ועד לחוות מצפה הימים בצפון.

דילוג על המתווכים

בכל עיר או כפר המכבדים את עצמם אפשר למצוא שוק שבו מוכרים תוצרת טרייה, אבל זה לא אומר שלפנינו "שוק איכרים". אם כן, מהו בעצם ההבדל? על כך עונה שיר הלפרן, שיזמה יחד עם מיכל אנסקי את שוק האיכרים בנמל תל אביב: "שוקי האיכרים שונים משווקים רגילים בכך שהם מחויבים להקפדה על כמה עקרונות, שהראשון והחשוב ביניהם הוא קשר ישיר בין החקלאים או היצרנים לבין הקונים. שוק האיכרים מאפשר לחקלאים לשווק את תוצרתם הטרייה ישירות ללקוח, תוך דילוג על שלל המתווכים הנלווים לרוב לתהליך המכירה".

>> נהייתם רעבים? הנה מתכוני הירקות שלנו

שיר מספרת גם שהשוק שלהם קיבל חותמת איכות של ארגון "סלואו פוד" העולמי, שמעלה על נס את החזרה לאוכל איכותי "כמו פעם", בניגוד לצריכת מזון מהיר ומתועש. זה אולי המקום להפריך את האגדה האורבנית, המייחסת את המצאת שוק האיכרים המודרני לסלואו פוד. סלואו פוד רק הפך את ההתארגנויות הספונטניות שכבר היו בשטח למסודרות ולמאורגנות יותר. שוקי איכרים שכבר היו קיימים, כמו שוק היוניון סקוויר בניו יורק ושווקים בקליפורניה, קיבלו גם הם את חותמת האיכות של הסלואו פוד, רק בדיעבד.

"הרעיון הוא באמת להקפיד על שיעור גבוה של משתתפים המייצרים תוצרת חקלאית מקומית, אך לא רק הם. בניגוד לשוקי איכרים שהיו בארץ בעבר, והפכו עם הזמן למעין ירידי אמנות ואוכל מוכן, אנחנו מגבילות את ההשתתפות ליצרנים קטנים המתעסקים באוכל בלבד. על-פי הקריטריונים האלה, יש בשוק מקום גם, למשל, למחלבה איכותית ומקומית, וליצרנים בעבודת יד של לחמים, עוגות, טחינה, בירה ואפילו היצרנים הקטנים מקבלים חשיפה לקהל, בעוד שהקהל מצדו נהנה ממוצרים טריים, איכותיים ולא מתועשים".

אם אכן מדובר בדילוג על פערי התיווך, איך זה שבשוק האיכרים המחירים אינם כה זולים?

"קודם כול, ברבים מהמקרים המחירים אכן זולים יותר מאשר ברשתות השיווק. למשל, בעונת הפטל הטרי, שהסתיימה לא כבר, נמכרו בשוק קופסאות פטל טרי ואיכותי במיוחד ב-15-18 שקל ליחידה, בשעה שברשתות השיווק היה מחירם כ-30 שקל, לתוצרת שעברה דרך די ארוכה עד שהגיעה למדף. אך מעבר לזה, הרעיון אינו לספק לקונים תוצרת זולה. צריך לזכור שלחקלאי המשתתף בשוק יש הוצאות רבות, שהוא צריך לכסות אותן מכיסו: החקלאים קמים השכם בבוקר ומגיעים בעצמם עם תוצרתם ממושבים מרוחקים עד לתל אביב, ונמצאים במקום לאורך שעות המכירה.

"הרעיון הוא דווקא לספק לחקלאים הקטנים האלה מחיר הוגן על תוצרתם, מה שמכירה סיטונאית לרוב לא מאפשרת להם. ומעבר לכל אלה - אנשים רוצים ומוכנים לשלם מחיר הוגן, ולעתים אף יקר מעט יותר, כדי לקבל תוצרת איכותית. אין תחליף לקניית גזר שנקטף רק הבוקר, כשציצת הירק הטרייה והאדמה עוד עליו, או זנים מיוחדים של תפוחי אדמה, או עגבניות, למשל, שכמעט בלתי אפשרי להשיג ברשותות השיווק ובמרבית השווקים הרגילים. עם זאת, נושא המחירים חשוב לנו מאוד, ואנחנו עושות כל שאפשר כדי שהמוצרים יהיו זמינים לכול".

מרווח נשימה, מרווח טריות

את הנקודות האלה מחזק איתן סגל, המשווק בשוק את המלפפונים הקטנים והמיוחדים שלו כבר מהשבוע הראשון לפתיחת השוק. הוא מגיע עם המלפפונים שלו, הגדלים בחממה לאורך כל השנה, ממושב נתיב העשרה שבנגב. "מצב החקלאות בארץ לא ממש טוב", הוא אומר, "והשווקים האלה נותנים לנו, החקלאים הקטנים, אפשרות לקצת יותר מרווח נשימה. בנוסף, גם הקהל מקבל את התוצרת הכי טרייה שאפשר".

בוודאי לא פשוט להגיע מהנגב עד לתל אביב, אני אומרת לו, ועוד בשביל קהל תל אביבי מפונק. "ממש לא!", נזעק המושבניק. "תדעי לך שזה קהל ממש נחמד ונאמן. יש לי קונים שמגיעים גם מגדרה, מראשון לציון, מנס ציונה ואפילו מירושלים. חלקם אפילו מתקשרים אליי מראש, שאשמור להם תוצרת כדי שלא יגיעו לחינם, וכולם מספקים גם חוות דעת, שאני מאוד מעריך".

שלמה אברבנל, מ"משק 6 חקלאות ירוקה" ממושב תאשור שליד נתיבות, מספר שמבחינה כלכלית ההשתתפות בשוק לא תמיד קלה, אך הקשר עם הקונים חשוב ומפרה, ולא פחות מכך - הוא מרוצה מהאפשרות לפגוש את הקונים ישירות, ועוד יותר מכך - שהשוק זימן לו ולילדיו נושא משותף, שעוזר בגיבוש המשפחה. שניים מבניו, הלומדים בתל אביב, הם המוכרים בנמל, בעוד ששלמה ממשיך עם התוצרת לרעננה.

הוא מתמחה בפירות מכל הסוגים, שאותם הוא משווק על-פי העונה: משמש, תפוחי עץ, רימונים, פסיפלורה, תפוזים וקלמנטינות. בנוסף, הוא מספר, השוק מאפשר לו לשמוע את דעת הקונים על פירות חדשים שהוא מנסה לגדל. כך היה, למשל, עם פרי ה"ג'אק פרוט", פרי הדומה מעט לאנונה, שאותו ניסה לגדל בכמות קטנה ולראות אם יתפוס. התברר שהקונים פשוט לא התלהבו, וזה בעצם חסך לו הוצאות רבות. גם חברים-חקלאים אחרים שהוא מכיר בודקים כך את האפשרות לגדל סוגים חדשים של פירות.

החברות בין המוכרים, הוא מספר, מוסיפה גם היא. בסוף היום הם עושים "החלפות": זה נותן גבינה ומקבל פירות, השני מחליף ירקות בלחם, וכך כולם גם נהנים זה מתוצרתו של זה. אז מה עוד אפשר להשיג בשוק? לחמי שאור, זיתים, דבש, פטריות יער טריות, גבינות וחלב עזים, שלל נבטים, עשבי תיבול, עוגות וממתקים ביתיים, טחינה ועוד.

מעבר לשווקים האלה, כדאי לזכור גם את השווקים הקטנים יותר, למשל זה בכפר תבור; או השוק הירוק האורגני בשפיים, המתקיים בימי חמישי אחר הצהריים, וגם את האפשרות לקבל תוצרת ישירות ממשקים חקלאיים, חלקם הגדול אורגניים, דרך האינטרנט. כל אלה מספקים מוצרים משובחים, וגם מהווים תמיכה נוספת בחקלאים וביצרנים הקטנים. 

* שוק האיכרים בנמל תל אביב: אפשר להירשם (חינם) לקבלת ניוזלטר המעדכן לגבי מוצרים עונתיים, פרטים על המוכרים בשוק וגם מתכונים: www.farmersmarket.co.il/bloge

* השוק בכפר תבור: www.galil-market.com

* האתר הבינלאומי של סלואו פוד עם האזכור לשוק בתל אביב: www.earthmarkets.net/network/tel-aviv