הרבה לפני שהפוליטיקלי קורקט והמודעות הבריאותית הרגו את העישון, השלאגר הכי גדול אצל ילדים בפורים היה לקנות סיגריות מסטיק ולהסתובב בכיתה כשאחת כזו תקועה בפיהם, רצוי תוך כדי עשיית "פרצוף של גדולים". משום מה היינו משוכנעים שזה נראה בדיוק כמו הדבר האמיתי.
תותינה ובנניה
לא ברור למה, אבל אחד הממתקים הנחשקים בילדותנו היה פיסת חומר איטום ורוד או צהוב, מצופה בטיח כהה. אלו שלא הצטיינו בחוש טעם חד טוענים עד היום שמדובר בשוקולד ממולא קרם בטעם תות או בננה.
קוקוס ורוד
ממתק השוק האולטימטיבי: פתיתי קוקוס (באותה מידה ייתכן ומדובר בפתיתי סבון) לבנים דחוסים בתוך גליל קוקוס צבוע ורוד. טרם נמצאה תשובה לשאלה "מה לעזאזל חשבנו".
מקל סבא
המון צבע, אפס טעם. מקלות סבא זכו לשתי גישות מנוגדות. האחת- ילדים ששומרים את המקל הממולא סוכריות בתור קישוט, והשנייה- ילדים שלא מסוגלים לדחות סיפוקים, פותחים את המקל ומערים לפיותיהם את הסוכריות הקטנטנות, רק בשביל לגלות שאין להן שום טעם.
מטריות שוקולד
את מטריות השוקולד המקוריות ניתן למצוא כיום רק בשווקים. מי שיתפתה לקנות מטריית שוקולד בחנות מוסדרת יותר יגלה לרוב שמדובר בשוקולד חרובים. אל תנסו את זה בבית.
סוכריות מציצה צבעוניות- בייבי דול
ממתק נחשק במיוחד בקרב בנות. הצבעוניות העזה של האריזה והבדלי הטעם (נו, נניח) בין הסוכריות עשו את הממתק הנ"ל לאהוב ומקובל עד היום.
תראו לי ילד אחד שנולד אחרי 1990 ויודע מה זה. למתקדמים: סוכריית תרנגול שהופכת למשרוקית אם נושפים בה דרך הזנב.
מרמלדה
ג'לי עמוס בסוכר, צבוע בצבעים רדיואקטיביים, וחביב במיוחד על סבתות מהדור הישן (למי שעדיין מאחסן כאלה איפשהוא). נכון, לילדי הקינדר והטופיפי קשה להאמין, אבל פעם ילדים מתו על זה.
שומשומית
המתחרה הצמוד של הבוטנית: גוש שומשום קטן ודחוס שטעמו עובר על הגבול שבין טחינה לחלבה. נורא טעים, וממלא את הסועד בפירורים שלוקח 20 שנה להיפטר מהם.
שרשרת סוכריות
הממתק האהוב על הבנות (וגם על כמה גייז לעתיד) בבית הספר היסודי, והשילוב בין שאיפותיהן של נשים באשר הן: תכשיט מקסים וצבעוני, שאפשר גם לאכול אותו! הסוכריות איומות, אבל החיבה נשארת לנצח.
במבליק
כן, ככה קוראים בירושלים לממתק שבשאר הארץ מכונה שוש, סוס או ליקריש. שבלול שחור ומסריח בטעם אניס שהיה חביב בעיקר על ילדים דחויים. או שמא סירחון הבמבליק הוא זה שגרם לילדים אלו להפוך לדחויים? האם מדובר כאן במקרה הביצה והתרנגולת?
ג'לית
ביציות ג'לי זעירות בצבעים עזים. נמכר עד היום במכונות קטנות האלו שמבטיחות שכל שקל שנכנס אליהן מועבר כתרומה לאיל"ן או אלו"ט.
סוכריית משרוקית
ממתק ורדרד ופאלי במיוחד, אבל אין אחד שיוותר על השריקה ויסתפק בסוכריה בלבד.
סוכריה על מקל
סוכריית התות של כרמית שורדת בהצלחה כבר שנים ארוכות של משלוחי מנות. אולי זה הצבע ואולי זו האריזה, אבל מה שבטוח- זה לא הטעם.
מסטיק בזוקה
לפני ש'מאסט' הפכו את בזוקה ג'ו וחבורתו לערימת קוקסינלים לא מצחיקים, והרבה לפני שאורביט נכנס לחיינו, בזוקה היה המסטיק הכי טוב בארץ (טוב, וגם היחיד, חוץ מ'עלמה'). היה לו ניחוח של חו"ל, הוא היה ורוד, אפשר היה לנפח ממנו בלונים והכי מגניב- הוא גילה לנו שבגיל 21 נגיע לירח.
עד לפני מספר שנים עדיין היה ניתן למצוא בזוקה תות-בננה שבו היו גם עתידות, אבל לצערנו הרב הוא נעלם, ואיתו נעלם גם העתיד של כולנו.
עדשי שוקולד
חובה בכל שקית הפתעה, משלוח מנות ועוגת יומולדת. היתרון: טעם סביר. החיסרון: אם מחזיקים עדשים צבעוניות חמש שניות בכף יד סגורה, כשפותחים מגלים ציור של ג'קסון פולוק. רוב הישראלים נגמלו מהן עם הגיעם של M&M לארץ.
מגיע גם בצורת נחשים, בקבוקי קולה, ביצי עין ואפילו המבורגר, אבל לדובוני הגומי הראשונים, התמימים של ילדותנו יישמר לנצח מקום חם בלב.
ביסלי פיצה
לפני הדוריטוס, הצ'יטוס, הפרינגלס והדורקס- ביסלי פיצה היה הנשנוש המושלם לשעות שיעמום: חטיף פריך בטעם שכל קשר בינו ובין פיצה מקרי בהחלט, וצורת המרובעים איפשרה לנו שעות של נסיונות פירוק עדינים עם השיניים (מי הצליח לפרק את המרובע החיצוני בלי לשבור את הפנימיים?).
כיפלי גריל
החטיף האולטימטיבי לימי הולדת: כתום, עגול וטעים משהו פחד. צלחת הכיפלי-גריל הייתה הראשונה שנגמרת בכל מסיבה, חוץ מהמגעילים האלו שהיו מתנפלים על הביסלי בצל ומסריחים כל הערב. איחס.
טורטית
לא ברור מה היה סוד קסמה של הטורטית. האם הטעם העבש-תמיד הזכיר לנו את הטוויסט המיתולוגי? או שמא ארומת השקדים הקלילה היא זו ששבתה את ליבנו? כך או כך, טורטית עדיין מיוצרת ומשווקת בכל מקום, אם כי לא ברור מי קונה אותה. בטח לא אנחנו.
דפדפו בגלריית התמונות שלנו ותמצאו את הממתקים שגדלתם עליהם. חג פורים שמח!
