כל הדרך למיליארד: רות פרסול
באחוזה בהרצליה פיתוח ששוויה מוערך ביותר מ-70 מיליון שקלים מתגוררת רות פרסול, אשת עסקים קנאית לפרטיותה שלא מתראיינת או מתייצבת באירועים לצד שאר האליטה. בעיתונות הכלכלית אוהבים לקרוא לה "המיליארדרית הסודית".
פרסול (52), ילידת ארצות הברית, היא בתו של ריצ'רד פרסול, ניצול שואה שהקים מספר אתרי אינטרנט ייעודיים לשירותי אסטרולוגיה, משחקי טריוויה ושיחות סקס בתשלום. למרות שהיא סובלת מהפרעת קשב ומדיסלקציה שהפריעו לה בילדותה, בתו השאפתנית התברגה בעסקיו ולאחר מכן יזמה הקמת עסק להימורים מקוונים שייקרא לימים PartyGaming. בשנת 2005 הוא הונפק בבורסה הלונדונית לפי שווי מדווח של 8.5 מיליארד פאונד. פרסול הייתה אז רק בת 30.
בדרך היא ידעה גם מהמורות. עסקי ההימורים המקוונים אינם חוקיים בארצות הברית, ו- PartyGaming מצאה את עצמה מול תביעות וקנסות בגובה מדווח של 1.1 מיליארד פאונד; ב-2014 עלו על שרטון יחסיה עם ראס דה ליאון, אבי שלושת ילדיה הגדולים ושותפה בעסקים, והשניים התגרשו לאחר 15 שנות נישואים.
לישראל הגיעה פרסול מתוך זיקה ליהדות, ונראה שרצתה גם להתרחק ממרכז העניינים של עולם העסקים הבינלאומי. בשנים האחרונות ביקשה להתנתק מעסקי ההימורים, עד שב-2015 החליטה למכור גם את מעט המניות שנשארו לה ב- PartyGamingתמורת סכום שהוערך בכ-46 מיליון פאונד.
מקורב למשפחה העריך בעבר בראיון ל"מאקו" שהאופי המיוחד של פרסול טמון בהיסטוריה המשפחתית שלה. "אביה מאוד רצה בן, אבל קיבל שלוש בנות", סיפר האיש, שבחר להישאר בעילום שם. "הוא גדל בקיבוץ ובכלל לא הכיר בשוני הבסיסי שבין גברים לנשים, וכך גם רות גדלה. היא עשתה בדיוק אותם דברים שבנים עשו: היו לה אופנועים, היא צנחה ממטוסים וחונכה שגברים ונשים מתנהלים אותו הדבר במערכות יחסים. גם בהמשך היא לא הרגישה אפליה או צורך להוכיח את עצמה יותר מגברים".
כיום מוערך ההון של פרסול בכ-1.3 מיליארד דולר. היא חיה בישראל ומנהלת מערכת יחסים בשלט רחוק עם בן זוגה דיוויד ברזילי, איש עסקים שמתגורר במלטה ובאוקראינה. בגיל 47 היא הביאה איתו לעולם את הילד הרביעי שלה. כעת היא מתרכזת באימהות ובפעילויות פילנתרופיות, כפי שסיפרה בראיון נדיר למגזין בגיברלטר לאחר לידת בן הזקונים: "אני מרגישה כל כך בת מזל ללדת שוב, אני מתה על ילדים. הייתי הרבה יותר מדי עסוקה בעסקים ובעבודה".
מעמדת הקופאית לחתונה היקרה בישראל: ירדנה עובדיה
ירדנה עובדיה עלתה לישראל ממרוקו, חיה בדימונה, התפרנסה כקופאית, ומנקודת ההתחלה הזו הצליחה לפלס את דרכה לבניית אימפריה של בתי חולים פרטיים באפריקה. אבל כדי להבין איך זה קרה צריך לחזור לנקודת ההתחלה.
עובדיה (70) באה ממשפחה בת שבע נפשות שהתגוררה בדירת 30 מ"ר בדימונה. הוריה קשי היום העדיפו שתעזור בפרנסת הבית ולא תכלה את זמנה בלימודים, והיא החלה לעבוד כקופאית ב"שקם" כבר בגיל 15. לאט לאט התקדמה במעלה סולם התפקידים, אבל לקראת סוף שנות ה-80, כשהייתה כבר אם לחמישה ילדים, החליטה לעזוב את השקם ואת הדרום ולהתמקם בפתח תקווה, שם הקימה סופרמרקט קטן משלה.
המשפחה התפרנסה מהעסק ועובדיה הצליחה אפילו לחסוך קצת. יום אחד קיבלה הצעה למכור את הסופר וכך עשתה את האקזיט הראשון שלה, אם תרצו – אבל הרגישה שהיא חייבת לגלגל את הכסף הזה הלאה.
זה היה זמן קצר לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי, והמצב הייחודי שנוצר ברוסיה הפך אותה למדינה עתירת הזדמנויות להשקעה. עובדיה, שזיהתה את חלון ההזדמנויות, החליטה להמר על ייבוא תפוזים למדינה וטסה למרוקו כדי למצוא ספקים שתוכל לעבוד איתם. משם תיווכה בין חקלאי הדרים מקומיים ללקוחות ברוסיה, הכירה בכירים בחצרו של המלך ועד מהרה הרגישה בבית במרוקו ועסקיה התרחבו למכירת ציוד רפואי שיוצר בישראל. יום אחד שמעה שנשיא גינאה המשוונית מגיע לביקור ממלכתי ובתעוזה האופיינית לה הצליחה להשתחל לפגישה איתו והציעה לו את הרפואה המצוינת שיש בישראל. הוא נעתר והשניים הקימו במדינתו רשת של בתי חולים פרטיים בשיתוף פעולה עם בית החולים שיבא. לדבריה, בשנתיים האחרונות החלה עובדיה להקים בתי חולים בעוד ארבע מדינות באפריקה.
בשנת 2008, כשמערכת התוכנית "עובדה" חשפה את סיפורה של עובדיה, החלה גם חרושת שמועות על כך שתיווכה לכאורה בעסקאות נשק גדולות בין ישראל למדינות אפריקה; נטען שכמעט כל עסקה פרטית או מדינתית בין ישראל ליבשת עוברת דרכה, אך היא מעולם לא אישרה זאת.
עובדיה חיה כיום בסביון ושמה עולה לכותרות מעת לעת על רקע אירועים גרנדיוזיים שהיא עורכת לבני משפחתה. למשל, החתונה שערכה ב-2010 לבתה אורטל - בחוות רונית, בעלות מדווחת של כשבעה מיליון שקלים - הוכתרה ליקרה בישראל אי פעם. לפני כשלוש שנים סערה המדינה כשדווח שעובדיה קנתה שישה בתים בסביון, לה ולחמשת ילדיה, בעלות של כ-100 מיליון שקלים.
עובדיה העידה על עצמה לא פעם שהיא לא חוששת מאף אחד ומשום דבר מלבד חזרה למעגל העוני. לדבריה, משם מגיע הדרייב להצליח ולנצח בעולם חזק וכוחני שבו היא בדרך כלל מוקפת בגברים. רק דבר אחד היא לא הצליחה לנצח: את הביורוקרטיה הישראלית, שמונעת ממנה להגשים את חלומה לבנות מרכז רפואי מתקדם בדרום הארץ.
למשכן את הבית בדרך לעסקה הגדולה אי פעם: דליה פרשקר
המכירה של חברת ניהול המערכות הממוחשבות "הממד החדיש" תמורת 650 מיליון דולר נחשבה בשעתה לאחת העסקאות הגדולות שידעה מדינת ישראל. השנה הייתה 1999, ועדיין לא היינו מורגלים באקזיטים מתעשיית ההייטק המקומית. אלא שדליה פרשקר, שהקימה את "הממד החדיש" עם שני שותפים והנתח שלה מעסקת המכירה לחברה האמריקאית BMC הוערך בכ-100 מיליון דולר, הייתה חלוצה ביותר ממובן אחד: פרשקר הייתה גם אחת הנשים הישראליות הראשונות (השלישית, אם לדייק) שהקימו ומכרו את העסק הטכנולוגי שלהן. 20 שנה לאחר מעשה, בזכות המכירה הזו היא עדיין עומדת בראש טבלת העסקאות הגדולות ביותר שנשים יזמיות ביצעו בישראל אי פעם.
פרשקר (76) נולדה בתל אביב להורים שעלו מבלארוס. בצבא שירתה בחיל האוויר, ביחידה 180, שם נחשפה לראשונה למחשבים. לאחר מכן למדה סטטיסטיקה באוניברסיטת תל אביב ויצאה לעבוד בחברת IBM. בתחילת שנות ה-80 הקימה סטארטאפ ודרכו הכירה את יוסי הולנדר ורוני ענב, שהיו לשותפיה בהקמת הממד החדיש ב-1984. בניגוד לסטארטאפיסטים בני זמננו, שמחפשים מימון ממקורות חיצוניים, השלושה נשאו בעלויות ההקמה כמעט אך ורק מהון עצמי ומשכנו את בתיהם לשם כך.
מאז האקזיט ב-1999 התפנתה פרשקר לפתח את תחביביה והיא לומדת אמנות ומטיילת בעולם. לעיתים היא משקיעה בסטארטאפים שמעניינים אותה, אך לא ביצעה מהלך דרמטי ומתוקשר מאז המכירה ההיא. כפי שאמרה השנה בראיון למגזין דה מרקר, "אני לא מוכנה יותר לעבוד 24 שעות ביממה".
עם היד על ההגה של אימפריית אריסון: אפרת פלד
בגיל 45, אפרת פלד יכולה להיחשב לילדת הפלא של הרשימה הזו. פלד, בתם של רואה חשבון ושמאית מקרקעין, למדה את שני המקצועות והוסיפה גם מנהל עסקים. לאחר התמחות במשרד רואי החשבון סומך חייקין מונתה למנהלת הכספים של הקרן המשפחתית על שם תד אריסון; היא הייתה רק בת 26. כך החל גם הרומן העסקי שלה עם בתו, מי שקיבלה לידיה את האימפריה שהקים לאחר מותו, שרי אריסון.
פלד התקדמה בקרן אריסון במהירות מרשימה. בשנת 2004, שלוש שנים בלבד לאחר שהחלה לעבוד בה, מונתה למנכ"לית המשרד המשפחתי של שרי אריסון במיאמי. ב-2006 מונתה למנכ"לית "אריסון השקעות" וכעבור שנה נוסף לה גם טייטל של דירקטורית במגוון עסקים בבעלות אריסון, כגון בנק הפועלים, "מלח הארץ" ומיזם המים "מיה". לפי הערכה שפורסמה בשנה שעברה ב"דה מרקר", בעשור האחרון זכתה פלד לחבילת תגמול בסך 150-200 מיליון שקלים. לפי הערכות אחרות הונה האישי צנוע יותר - עשרות מיליוני שקלים.
מראיונות שנערכו לאורך השנים עם מקורבים לאריסון עולה כי פלד היא האדם המשמעותי באימפריה, זו שמנתבת את הספינה. הטיפוס המהיר שלה בסולם ההצלחה הפך אותה לאחת הנשים החזקות בישראל ובעולם; לראיה, היא נכללה פעמיים ברציפות ברשימת "50 הנשים המשפיעות בעולם" של מגזין פורצ'ן (2011 ו-2012) והופיעה ברשימת "100 הנשים החזקות בעולם" של מגזין פורבס (2009).
לצד פעילותה ב"אריסון השקעות" נבחרה פלד לרשימת היוקרתית של "המנהיגים הצעירים" בפורום הכלכלי העולמי והייתה חברה ב"יוזמה הגלובלית", תכנית של נשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון שהוקמה כדי למצוא פתרונות לבעיות שונות המשותפות לכלל המדינות.
לצד הישגיה, אי אפשר להתעלם מהעובדה שבשנותיה לצד שרי אריסון התגלעו משברים רבים בעסקיה, כמו פרשת ההטרדה המינית של עובדת בנק הפועלים מצד המנכ"ל דאז ציון קינן שהסתיימה בסגירת התיק נגדו ובפיצויים של 6 מיליון שקלים למתלוננת. כשנחשפה הפרשה ואופן הטיפול בה נשמעה ביקורת רבה על התנהלות הבנק בנושא והתברר שהפרשה הוסתרה מפלד ואריסון, ששמעו עליה דרך התקשורת. כשנגיד בנק ישראל לשעבר, סטנלי פישר, דרש להדיח את יו"ר הבנק דאז דני דנקנר, אריסון ופלד שוב עמדו במוקד. השתיים סירבו לפיטורים בנימוק שהנגיד לא סיפק סיבה ממשית, אך לאחר מכן התגלה שפישר חשד כי דנקנר מעורב במעשים פליליים. לימים הוא אכן הורשע ונכלא בגינם. לפני כשנה נלקחו פלד ואריסון לחקירה במשרדי להב 433 ורשות ני"ע בשאלת מעורבותן בפרשת שוחד בחברת שיכון ובינוי באפריקה.
מהפרשות הללו ואחרות יצאה פלד נקייה, אבל כפי שאמר בשנה שעברה ל"כלכליסט" אדם המקורב למשפחת אריסון: "הייתה תקופה שהיא הייתה משתתפת בכנסים ודירוגים גלובליים, גם בפורום ה־CEO של 'וול סטריט ג'ורנל' בארה"ב, שההשתתפות בו כרוכה בתשלום גבוה. כל אלה היו מיועדים לפתוח לה דלתות לשותפים בינלאומיים, אבל זה לא הצליח כפי שציפו". במילים אחרות, ייתכן שהמוניטין של פלד בכל זאת נפגעו בשנים האחרונות, אבל היא עדיין האישה החזקה ב"אריסון השקעות".
הילדה מפתח תקווה, המנכ"לית מאייפקס: זהבית כהן יוסף
זהבית כהן יוסף, מנכ"לית קרן ההשקעות "אייפקס" ומי שהייתה שותפה גם בקרן הבינלאומית של אייפקס כשזו ניהלה כ-35 מיליארד דולר, נולדה בפתח תקווה בשם זהבית שוחט. לאחר שירותה הצבאי ככתבת "במחנה" טסה לארצות הברית, שם התחתנה, התגרשה ולמדה חשבונאות ותואר שני במנהל עסקים בפיטסבורג.
כהו יוסף מצאה עבודה במשרד רואי החשבון "Coopers & Lybrand" ומשם המשיכה לבנק "צ'ייס מנהטן", שבו שימשה סגנית נשיא חטיבת הכספים. בסוף שנות ה-90 שבה לישראל ומונתה לחשבת קבוצת "אי.די.בי", אז עדיין בשליטת משפחת רקנאטי, ונשארה בה גם כשהקבוצה עברה לידי נוחי דנקנר. כהן יוסף שימשה משנה למנכ"ל עד שנת 2006, אז עברה לנהל את קרן אייפקס בישראל והפכה גם לשותפה בקרן הבינלאומית.
במהלך שנותיה של כהן יוסף בתפקיד רכשה אייפקס בין היתר את גרעין השליטה בחברת "תנובה", ו"מחאת הקוטג'" של 2011 פרצה במשמרת שלה. תנובה עצמה לא עמדה במוקד המחאה, אך בהינתן שהיא אחת מספקיות מוצרי החלב הגדולה בישראל ושאר החברות מתאימות בדרך כלל את מחיריהן לרף שהיא קובעת, כהן יוסף מצאה את עצמה בחזית מול המתקפה הצרכנית. בראיון לתקשורת הודתה בכך שמחיר הקוטג' בישראל אכן גבוה, אך הודיעה שתנובה תוריד את המחיר רק כשגורמים מסביבה - חוואים, רשתות השיווק ואף ספקי המזון לבהמות - יורידו מחירים גם הם. התגובה הזו עוררה סערה והפעילים קראו להחרים את תנובה.
זמן קצר לאחר מכן הודיעה כהן יוסף על התפטרותה מתפקידה כיו"ר הדירקטוריון של תנובה (ושל "פסגות", אחזקה נוספת של אייפקס) אך המשיכה לשמש כחברת דירקטוריון בתנובה. ב-2014 ניהלה מגעים למכור את השליטה בחברה ל"ברייט פוד" הסינית, מהלך שעורר דיון ציבורי בשאלה אם נכס שכל כך מזוהה עם ישראל צריך להגיע לידיים זרות, אך המכירה יצאה לפועל ו-56% מתנובה נמכרו לסינים לפי שווי חברה של מעט יותר מ-8 מיליארד שקלים. מאז הספיקה קרן אייפקס לרכוש את קבוצת זאפ ואת קייטרינג "שולץ".
במשך שנותיה באייפקס עשתה לעצמה כהן יוסף (55) שם של מנהלת מבריקה שאינה חוששת לרדת לשטח ולכתת רגליים כדי להוציא לפועל אפילו את המסובכות שבעסקאות.