אברהם בר דוד, יו"ר עמותת דיירי הדיור המוגן בישראל, בן 80 , נשוי + 4. לשעבר קצין תותחנים ראשי וממקימי מושב סלעית. מתגורר באחוזת פולג בנתניה.
אברהם בר דוד, הרדיו מלא בפרסומות על דיור מוגן.
כן, התחרות עושה את שלה. יש לדיור מוגן ביקוש הולך וגובר, ובצדק, כי החברה מחייבת את הדור הצעיר לעבוד ולהתפרנס, אין להם זמן להורים.
כלומר זה ביזנס טוב?
ביזנס מעולה. רוב בתי הדיור המוגן הם פרטיים והם לא אומרים כמה הם מרוויחים, אבל ברור שזה יותר טוב מכל עסק נדל"ני אחר, כולל השכרת דירות, וכמובן מהשקעות בתעשייה.
כמה זה עולה לכם, לדיירים?
הבעיה הכלכלית הדומיננטית היא שכדי להיכנס לדיור מוגן אתה צריך להפקיד 5-2 מיליון שקל.
פיקדון של 5 מיליון שקל?
תלוי בגודל הדירה ובמיקום הבית בארץ.
אולי המילה פיקדון טיפה מטעה - הרי לא כולו חוזר אליך.
הפיקדון הזה נשחק בכל שנה ב-4%-2% במשך 15-12 שנה. בסך הכל הוצאה של כמה מאות אלפי שקלים.
ואז?
את מה שנשאר בסוף התקופה הזאת מצמידים למדד וזה מוחזר לך אם אתה מחליט לעזוב את הבית, או לחלופין לילדים שלך אם אתה "מחזיר ציוד".
למה בכלל יש את הקטע הזה של פיקדון? למה שלא יקחו פשוט רק תשלום חודשי רגיל כמו בכל דירה שמשכירים או בבית מלון?
למה? כי אפשר. כמובן שזה שוחק את הירושה ליום שאתה "סוגר את החנות".
אז בטח הילדים לא הכי מאושרים מזה.
כן, זה על חשבון הילדים.
נוצרים כעסים מול המשפחות?
תמיד זה קיים, יש גם כלות וחתנים ולמי שלא מבין את העניין נוצרת הרגשה לא טובה. הכי בולט זה כשאחד מבני הזוג מת והשני רוצה להישאר בדיור המוגן, אז לפעמים חלק מהילדים מנסים לשכנע אותו לצאת החוצה.
מה הכוונה לצאת?
ראיתי את זה כבר, שהילדים מנסים לשכנע את האמא שנשארה בחיים לעבור לגור אצל אחד מהם.
כי מה? זה עדיף כלכלית?
כן ברור, אם אתה יוצא נניח אחרי שש שנים, נשאר לך יותר כסף. ואז היא יושבת בבית כמו עציץ - בלי חברה ופעילויות, כי הילדים הרי חוזרים לחיים ולעבודה שלהם. במצב כזה ההורים צריכים לשכנע את הילדים שעדיף להישאר בדיור המוגן. אבל אלה מקרים מועטים.
כלומר רוב הילדים מרוצים?
כן, היתרון הגדול מבחינת הילדים הוא שהם לא צריכים לטפל פיזית בהורים, ונוסף על כך הם רואים שהם מאושרים. בגלל התחרות, כל אחד מנסה להעתיק מהשני ועוד לשפר וזה יוצר מגוון פעילויות.
בקיצור, יש תמורה.
יש תמורה. בעולם של היום הילדים עסוקים, יש להם בעיות וילדים משלהם, ואין להם זמן. ככה ההורים מועסקים ומטופלים. לומדים לשחק שח, לעבוד על מחשב, פיסול, ציור, ספרות, כל היום חוגים. יש גם הרצאות ואירועים שכל הדיירים משתתפים בהם, ולחלקם מותר להביא בני משפחה, וגם מקובל לאכול יחד בשבת.
ובאים.
באים בהחלט. ברוב הבתים יש בריכה ויש שעות שאפשר להביא את הנכדים.
הכל כלול.
זה חלק מהמכלול שעליו שילמת. גם בהופעות מאפשרים לאורחים לבוא, וזה ממשיך את החיבור עם המשפחה. מצד שני, כשהמשפחה איננה באותו רגע, אתה נמצא באירוע שלא היית יוצא אליו אם היית גר בבית שלך. יש גם חדר כושר עם מדריך ואפשר לקחת שיעורים פרטיים. בקיצור, זה מאפשר המשך קיום חיים נורמליים של המשפחה והילדים רגועים. בבית שאני גר בו כמעט בכל ערב יש משהו. הצגה, סרט, הרצאה, סטנד־אפ. יש כאלה שמגיעים לכל ההרצאות אפילו אם זה לא מעניין אותם. אני, למשל, לא מתעניין בבלט אבל הולך לשמוע בכל זאת.
מה לגבי אוכל?
דיור מוגן לא כולל אוכל. יש בדרך כלל מסעדה, והמחירים זהים לכולם, 60-55 שקל לארוחת צהריים. אין ארוחות בוקר וערב, פרט ליום שישי. בשבת לפעמים יש מקומות שיש בראנץ' ובאחרים ארוחת צהריים רגילה, וכמובן אפשר להביא אורחים מבחוץ שמשלמים כמו הדיירים.
ארוחות טובות?
סטנדרטיות, אבל טובות. בכל המקומות. אני מסתובב בכולם, ההבדלים לא מהותיים. יש בתי דיור מוגן שיש בהם קפיטריות, התשלום הוא עם כרטיס, ובסוף החודש עושים חשבון.
אילו עוד תנאים יש?
מנקים לך לפחות פעם בשבוע את הדירה, ואם אתה רוצה יותר, אתה משלם את ההפרש. רוב הפעילויות הן ללא תשלום, אבל יש טיולים, נניח לעוטף עזה, או הצגה בתל אביב עם אוטובוס צמוד, ואז כל אחד משלם.
הדירה מרוהטת?
לא. יש מקלחת, ארונות מינימליים ומטבח אלמנטרי.
יש עכשיו פרסומות של דיור מוגן שבו אתה "לא צריך למכור את הבית".
כן, התחרות בין הבתים יוצרת תנאים חדשים. כאן הפיקדון הוא 300 אלף שקל בלבד.
מפתה?
הבעיה ששוחקים את זה תוך שנתיים־שלוש.
כלומר זה קצת בלוף?
לאו דווקא. יש אנשים שזה אטרקטיבי להם יותר, כי 300 אלף שקל הם יכולים להרשות לעצמם, ונוסף על כך להישאר עם הדירה ולהשכיר אותה, או להישאר עם כסף ולהשקיע אותו. הם חושבים שירוויחו ככה יותר. אבל מה יקרה בעוד עשר שנים? לא יודע. יש תופעה שכל שנה אנחנו מתבגרים וחלק מהתכונות הטובות שלנו נעלמות, ולכן לפעמים זה חשבון אקראי.
תסביר.
פעם אנשים בדיור מוגן לא הסכימו שייכנסו דיירים על כיסאות גלגלים, ואחרי עשר שנים מי התיישב על כיסאות גלגלים? אותם אלה שהתנגדו. אנחנו בטוחים שדברים יישארו לעד, אבל זה לא ככה. לפעמים הנפילה מהירה, כולנו מדחיקים.
במקרה הזה מפתים דייר שייכנס בלי למכור את הדירה. בהתחלה הוא משלם מחיר נמוך, אבל זה הולך וגדל ואחרי שנשחק כל הפיקדון הוא ייאלץ לשלם 50% יותר בתשלום החודשי. במקום 10,000 שקל לחודש, 15 אלף. הפיתוי כרגע לעשות את זה ככה זה נחמד, אבל אם בהמשך הוא יצטרך דירה של שלושה חדרים כדי להכניס מטפל - זה יעלה לו כבר 25 אלף שקל לחודש. וגם אי־אפשר לדעת לכמה זמן לעשות את החשבון - לחמש שנים, לעשר, ל-15? אף אחד לא יודע. אצלי לפחות אני יודע בדיוק מה נשאר אחרי 12 שנה.
איך חיי החברה אצלכם?
בכל בית דיור מוגן יש 450-250 איש שחלקם כמובן בזוגות. לא נעים לומר, יש פחות גברים, 60% נשים, וגם זה משתנה במשך הזמן. חלק מהדיירים נהפכים בודדים למרות שהגיעו כזוגות. אז יש חברויות, לאו דווקא חתונות. אצל האמריקאים יש הרבה חתונות, כל מיאמי מלאה בזוגות כאלה.
ואצלנו?
אצלנו יש התחברויות של אלמנים ואלמנות, זאת קהילה. נניח שמישהי שבאה לבדה פגשה מישהו שנשאר כאלמן והם נהפכים לזוג. ברוב המקרים הם לא גרים יחד בגלל המחויבויות, הילדים והנכדים. אבל הם חברים. אבל זה לא רק זה. רוב האנשים מבחינת האיכויות החברתיות שלהם מחפשים חברים, לכן תמצא זוגות שנפגשים בשבת לארוחות בוקר או לארוחות חג. היתרון הגדול הוא כשמישהו מת במשפחה. במקרה כזה הקהילה תומכת, כי נפגשים ומכירים ומנסים להקל על הקושי. לדאבוני הגדול כל חודש יש מישהו שמחליט להחזיר ציוד. גם הבית תומך מאוד. כשמישהו יושב שבעה מביאים כיבוד ודואגים לאוכל למשפחה.
יש רצון טוב.
כן, הבעיה היא הרבה פעמים בעלי הבית. המנהלים מבינים את העניין כי הם חיים את המקום, בעלי הבית מסתכלים על השורה התחתונה, על הרווח, ואנחנו גם רוצים שירוויחו, אבל ביושר.
בוא נדבר על מספרים.
בישראל יש 92 בתי דיור מוגן, כ-10% מהם קטנים, שהיו בעבר בתי אבות עם פחות מ-100 אנשים. כל השאר גדולים יותר.
נבדיל, דיור מוגן זה לא בית אבות.
בזמנו קראו לבתי אבות בתי זקנים.
מהם ההבדלים?
בבית אבות נמצאים אנשים שתחת פיקוח משרד הרווחה, שגם משלם את מרבית העלות. הם מקבלים טיפול מלא במסגרת תקן שקובע כמה עובדי טיפול, כמה אנשים יגורו בחדר, מה יהיה האוכל, הניקיון, השרות הרפואי וכו'.
כמה בתי אבות יש בישראל?
נדמה לי שקצת יותר מ-140. חלק מהם פשטו רגל, אחרים נסגרו.
וכמה זה עולה?
תשלום קבוע לאדם. 9,000 שקל בחודש. בתי דיור מוגן הוקמו כי חלק מהאנשים לא הסכימו להיכנס לבתי אבות.
ברור, כי לא כיף להיות שם.
לא. שמתי את ההורים שלי בבית אבות, וכשהבנתי מה קורה שם, נכנסתי להיות שותף בבית אבות קטן. לקחתי משכנתא לצורך זה. כשהם מתו יצאתי. למדינה יש סמכות לסגור בית אבות שלא עומד בסטנדרטים, והיא באמת סגרה בשלוש־ארבע השנים האחרונות כ-40 בתי אבות. דיור מוגן זה משהו אחר.
כי זה פרטי ויקר יותר.
זה משהו אחר. בהגדרה, דיור מוגן זה לאנשים עצמאים בגיל השלישי. אנשים שיש להם את היכולת להתקיים, חלקם הגדול נוהג ויש להם רכב. יש אפילו אנשים שיוצאים כל בוקר לעבודה. אני גר בבית דיור מוגן כבר שש שנים, בארבע השנים הראשונות עבדתי, כולל נסיעות לחו"ל.
אז למה בעצם עברת?
בעבר הייתי איש צבא ואחרי זה ניהלתי חברה. פתאום הבית גדול ואשתי עם בעיות רגליים. בכלל רגליים זאת אחת התופעות הראשונות שקורות, וכשיש מדרגות בבית זה בעיה. אז נכנסנו לדיור מוגן.
אלה בגדול הסיבות של כולם?
אתה מתבגר בבית, הוא נהיה גדול עליך, הילדים עזבו, אתה רואה שתפקודית אתה הולך ונחלש וגם החברה שלך הולכת ונעלמת, ואתה מחפש חברה. נוסף על כך, אתה הולך למקום שאם חלילה קורה לך משהו, אתה לא צריך לקרוא לבן שלך שנמצא אולי באילת או בעבודה, תמיד יש טיפול. על הנישה הזאת בנו את הדיור המוגן.
זה בעיקר לבעלי יכולת.
זה לא רק לעשירים. הרוב אנשים שמכרו את הבית שלהם ושמו פיקדון - והם משלמים לצורך זה את רוב הפנסיה שלהם. בדור שלנו רוב האנשים, שני בני הזוג, עבדו ויש להם פנסיה, מזה הם חיים כל חודש. משפחה שיש לה פנסיה - יש לה מאיפה לשלם.
מעבר לפיקדון, מה העלות החודשית?
14,000-8,000 שקל בחודש, תלוי באיזה בית. בפאלאס רעננה זה שונה מאשר בדיור מוגן בטבריה. אם נניח שני בני הזוג עבדו, כמו אצלי למשל, ולי יש פנסיה של 9,000 שקל ועוד 7,000 שקל לאשתי, אז עולה לנו בערך 10,000 שקל לחודש, ונשאר לנו גם כסף לאוכל ולרכב.
אנחנו מדברים על תשלום לשני אנשים?
ההבדל הוא גודל הדירה ולא כמות האנשים. בדרך כלל שני חדרים או שלושה.
מה לגבי ארנונה, חשמל ומים?
משלמים חשבונות, אבל זה יחסית זניח, כמה מאות שקלים בחודש.
בקיצור, צריך לפחות 2 מיליון שקל לפיקדון ועוד פנסיה של 14–15 אלף שקל בחודש, ואז אתה חי טוב?
כן. זוג שיש לו פנסיה חודשית של 14 אלף שקל יכול לחיות יופי בדיור מוגן. אנשים נוסעים לחו"ל הרבה. חוסכים ונוסעים. יש גם טיולים מאורגנים, חברות שמתמחות בזה מגיעות אלינו. יש טיולי מוזיקה ותרבות.
אילו עוד שירותים וציוד מוכרים לכם שם?
בימי רביעי וחמישי מוכרים מזון מוכן, גאדג'טים ובגדים, אבל רק לנשים. אנחנו הגברים זניחים, מספיק לנו ג'ינס וחולצה. יש תופעה שאנשים מתחילים לשמוע פחות טוב, אז באים להציע את כל מכשירי השמיעה. לאחרונה הצלחתי לפתות חברה שתפתח שעון עם כפתור מצוקה לדיירים. כולנו מרגישים בסדר, לוקחים קצת תרופות, אבל בסדר. הבעיה היא מה קורה אם אתה נופל ולא יכול להזעיק עזרה. בתוך הדיור אתה בסך הכל מוגן, כי בכל חדר יש כפתור מצוקה. אבל, צריך את זה למצב שאתה נופל ולא מצליח להגיע לכפתור, או אם אתה יוצא נניח לבית קפה או נוסע לבקר את הילדים.
מיהו בית הדיור המוגן הכי טוב בארץ?
אני לא רוצה להגיד, זה לא הוגן. מבחינתי אני נמצא בבית הכי טוב. אנחנו גרים בקומת קרקע, יש לנו ארבעה חדרים, זה בנוי במתכונת של כפר נופש אמריקאי. שלושה חדרים למטה ועוד חדר למעלה שמוכן למטפל כשנצטרך. בינתיים אני מביא לשם את הנכדים. כיום כבר אין הרבה בתים כאלה, כי בונים את החדשים כמו בתי מלון, אין מספיק קרקע.
כמה פיקדון שמת?
קרוב ל-2 מיליון שקל. היום לוקחים על דירה כזאת 2.5 מיליון שקל. הגדילו את הדרישות.
למה הגדילו?
כי יש יותר ביקוש. זה שוק פתוח. אם למישהו יהיו 30 יחידות דיור ריקות, הוא יוריד את המחיר.
אבל לא יהיו.
בעיקרון לא. העניין שבונים כל הזמן ולאכלס בית לוקח קרוב לשנתיים. בהתחלה זה קשה, כי כשהבית כמעט ריק אין פעילויות ואין חוגים, ואנשים לא רוצים להיכנס, לכן זה תהליך מתמשך ויש לפעמים הוזלות.
מי בונה כיום?
יש השקעות אדירות בענף הזה. כרגע נבנים שישה בתים, רובינשטיין בונה שני בתים, עזריאלי שנכנס לתחום קנה את פאלאס והוא בונה בית גדול ליד באר שבע ועוד אחד במודיעין. בסך הכל בתוך שנתיים יוקמו עוד כ-5,000 יחידות דיור.
בגדול אתה ממליץ?
הבתים המוגנים הם פתרון מצוין, אבל כדי ליהנות באמת אני מציע להיכנס כשעדיין בריאים. יש היום תופעה שאנשים מושכים לגיל יותר מבוגר, אפילו לגיל 80, ואז מגיעים עם מגבלות. אני נכנסתי בגיל 74, בעבר היו נכנסים גם בגיל 60. הבעיה שבעלי בתי הדיור המוגן הם אנשי נדל"ן ולא אנשי שירות לציבור, ולכן לפעמים יש קונפליקטים. נוסף על כך, כיוון שחוק הדיור המוגן מלא בפרצות, בעלי הבתים ולעתים גם המדינה מנצלים זאת כדי לעשות רווח נוסף על חשבון הקשישים, אבל זה פתיר. נצליח לפתור את הבעיות.
לקחת על עצמך לפתור את הבעיות?
המטרה שלי היא שרוב האנשים יוכלו להרשות לעצמם דיור מוגן. להוזיל את העלויות.
כמה חברים יש בעמותה שלך?
מתוך 15 אלף איש בבתי הדיור המוגן בארץ רשומים אצלנו רק 10,000 חברים, כי בתי הדיור המוגן של ההסתדרות לא מרשים לדיירים שלהם להיות בעמותה. רק שניים מתוך תשעת בתי הדיור המוגן של משען חברים.
למה?
ככה זה בהסתדרות, לא נוח להם שמתלוננים. אז הם אומרים לדיירים שלהם, לא כדאי לכם, כי אם תיכנסו נעשה לכם קשיים. ואתה יודע איך זה, בגיל מבוגר גם אנשים רציניים מתחילים לחשוש, לא אוהבים להתעמת. אמרו לא, אז לא. כל שאר בתי הדיור המוגן משתתפים בעמותה. עוד תופעה הסתדרותית לא נחמדה היא שיו"ר ועד העובדים של משען קובעת הכל בבתי הדיור. הוועד שולט.
מאיפה התקציב שלכם?
כל חבר משלם שבעה שקלים בחודש כאשר כולנו עובדים בהתנדבות. העמותה הוקמה לפני 20 שנה במקביל לתחילת הפריחה של בתי הדיור המוגן, על ידי אדם שעד היום מתגורר בדיור מוגן בראשון לציון. המטרה שלו היתה לייצר חוק בנושא, כי עד אז לא היה שום חוק ותקנה, והיה ברור שמי שבונה את בתי הדיור המוגן הם בעלי אמצעים שגם תיאמו ביניהם את הדרישות הכספיות, ולא לטובת הדיירים.
זה הצליח?
לקח זמן וב-2012 סוף־סוף חוקק החוק. אבל גם אז הוא לא הופעל, רק לפני שלושה חודשים הצלחנו לעשות תיקון שמתחיל להפעיל את החוק, כי לא היו תקנות וחוק ללא תקנות הוא חוק ללא ערך.
מהן הבעיות שאתה מטפל בהן?
היתה בעיה אחת גדולה שפתרנו, שלא היתה בטוחה במקרה שבית דיור מוגן פושט רגל. היו שלושה מקרים כאלה של פשיטות רגל. הכסף על העצים. הרבה אנשים פחדו להיכנס, כי לא ידעו מה עם הבטוחות. היום אין בעיה עם בטוחות, כי הצלחנו אחרי מלחמה ארוכה שתהיה בטוחה, והיום זה במסגרת החוק שתוך שנה וחצי חייבים להחזיר את הכסף.
מה עוד?
למשל, זוג שצריך עזרה ומקבל אישור ממשרד הרווחה לעובד זר שחי אצלו ומקבל ממנו שכר. הבתים אמרו גם אנחנו רוצים לראות מזה כסף. למה? ככה. אז הלכנו להליך משפטי וגישור והגענו למספר סביר, לכן עכשיו הם לא יכולים לקחת יותר. הסכום הוא 585 שקל + מע"מ לחודש על זה שהמטפל הזר מתגורר בדירה.
בגדול לא עובדים על אנשים?
לא. יש פה ושם, למשל, יש כאלה שהתחילו בחוזה עם חשבון דולרי ואז עברו לשקלים, והטענה שלהם שהמירו את הסיכום מלפני 15 שנה מדולרים לשקלים לא במועד הנכון. אני מטפל גם בדברים לא רציניים. הבדל של 50 אלף שקל.
זה כסף.
נכון, לכן אני מטפל. מאז שהתחלנו לפני שנתיים וחצי, רוב הדברים מטופלים בצורה נאותה, יש כל מיני ויכוחים, דברים שגרתיים. כיום יש בכל בית ועד דיירים שנבחר. יש תקנה מסודרת, הוועד מייצג את הדיירים כלפי ההנהלה, בכל חודש יש מפגש אחד לפחות, ושם מעלים בעיות. תאורה שלא עובדת, גנן שלא טיפל בגינה כלשהי, כביש שלא נוקה, כיסאות לא נוחים. עצם העובדה שהדיירים בוחרים והוועד מטפל הופכת את הקהילה לעוד יותר מאוחדת.
מה הכי מפריע לך?
המע"מ זה הנושא המרכזי מבחינתי. על החשבונית החודשית, נניח 8,000 שקל, כתוב "עבור שירותים". אלא שחלק מהשירותים זה שכר דירה ובישראל על שכר דירה לא משלמים מע"מ. אצלנו זה כולל הכל, אז הלכו סתם 2,000-1,000 שקל בחודש. אם היה כתוב 4,000 שקל שירותים ו-4,000 שקל שכר דירה, על 4,000 שקל לא היה צריך לשלם מע"מ.
למה שלא יפצלו את החשבוניות?
לא מחייבים את בתי הדיור המוגן לפצל. אחת הבעיות היא שבחוזים שלנו אין תאריך סיום, אז זה כאילו לא נחשב שכירות, שכן בישראל שכירות נחשבת שכירות כשהחוזה הוא רק עד 26 שנה. אם נצליח לשכנע את האוצר שזה שכירות, זה יכול להיות רווח גדול לדיירים. דבר נוסף, גם על הכסף שלוקחים לנו מהפקדון אנחנו משלמים מע"מ. המע"מ לוקח לנו 16% מההון שלנו. וזה כסף שכבר שילמנו עליו את כל המסים.
טוב, מע"מ זה מע"מ.
אם דייר נכנס לדיור מוגן - המדינה מקבלת דירה מוכנה. בממוצע מתחלפים בכל שנה 10% מהדיירים. 1,000 יחידות דיור בלי שהמדינה צריכה להשקיע בזה. ויש עוד דברים שאני מתעסק בהם. למשל, כאשר דייר נהפך לסיעודי, 1.6% מהדיירים הופכים סיעודיים כל שנה, זה עולה הרבה יותר כסף, 24-16 אלף שקל בחודש. לפעמים אין לדייר מאיפה לשלם. אחד הפתרונות הוא שתהיה עוד קרן אצל האפוטרופוס הכללי, בנוסף לקרן לטובת דיירים בבתי דיור שפשטו רגל.
דייר שנכנס למחלקה סיעודית יוצא מהדיור המוגן?
כן, עושים איתו חשבון. גם במחלקה הסיעודית הוא מקבל את השירותים של הבית, כולל חוגים. לפעמים הראש עדיין מתפקד ברמה זאת או אחרת, עושים התעמלות וכו', אבל זה עולה יותר. כיום בתי דיור מוגן מטפחים את הקטע הסיעודי, כי ברור להם שעוד יגיעו לזה. זה הגורל של כולנו. דבר נוסף זה השקיפות בחוזים.
מה הבעיה בשקיפות?
למשל, כתוב בחוזים שבעלי הבתים רשאים להעלות את המחיר שנקבע מעבר להצמדה למדד ב-6%-5%-2.5% לשנה. זה נורא. התחלתי לדבר עם בעלי הבתים. אמרתי להם שלפעמים באמת יש עילה להעלות את המחיר, נניח ששכר העבודה עלה או מחירי המים והחשמל, אבל אם זה כדי לתת בונוס למנהל, זה לא סיבה. ביקשתי שיראו לנו למה מעלים את המחירים.
בטח הם לא מסכימים.
יש התנגדות, אבל אני אשבור גם את זה. אם נסדר את זה ואת המע"מ, 99% מהבעיות פתורות. אני אפתח את הדלת להרבה אנשים נוספים בלי לפגוע ברווחיות. המטרה היא שלא רק עשירונים עליונים יוכלו להשתמש בדיור מוגן. כל התפישה האמריקאית היתה לבנות בתים כאלה דווקא לעשירונים האמצעיים, ואצלנו זה לא ככה. אם יורידו את מחירי הכניסה הפוטנציאל גדול והשימוש יוכפל כי הצורך בחברה המודרנית קיים.
לסיום, נאחל לך עד 120.
עברתי את גיל 80, כל חצי שנה כשאני אצל הרופא אני אומר לו שאם הוא קובע לי תור לעוד חצי שנה אני מרוצה, כי אני יודע שאני חי עד הביקורת הבאה.
הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker
כתבות נוספות:
"נהיה אימפריית נדל"ן, שבמקרה יש לה גם אוניברסיטה
מי שנכנס לפקק - ישלם ביוקר: התוכנית הנועזת שתקצר לנו את הזמן בכבישים
mako כסף - כל מה שצריך לדעת