גופים גדולים במשק כמו חברות מזון ורשתות קמעונאות, מכינים בימים אלה תוכניות מגירה לפרישה מרצון של מאות עובדים - זאת למקרה שהמשבר הכלכלי יחריף ויפגע קשות בפדיון. זוהי איננה נבואת זעם נוספת של ספקולנטים, אלא אמירה של עורכי דין שעזרו בעצמם לגבש את התוכניות השונות.
בתעשייה האווירית (תע"א) כבר מדברים על פרישה אפשרית של מאות עובדים ובבנקים מתחילים להודות שאם ימשיכו להצטמק הרווחים לא יהיה מנוס ממהלך דומה. בחברות בהן כל העובדים מועסקים באמצעות חוזים אישיים, מילים כמו פרישה מרצון ופנסיה מוקדמת כלל לא קיימות בלקסיקון.
למעט שכבה דקה של בכירים שהבטיחו לעצמם מצנחי זהב בדמות מענקי הסתגלות שמנים, עובדים בחוזים אישיים זוכים למכתבי פיטורים ולפיצויים סטנדרטיים גם כשהם הולכים הביתה בגיל 60.
אבל הסכמי פרישה מרצון שכוללים פנסיות מוקדמות, לעומת זאת, ניתן לראות רק במקומות עבודה המעסיקים עובדים בהסכמים קיבוציים, וסקירה קצרה מלמדת כי מדובר בארגונים הגדולים במשק: בנקים, שופרסל, אסם, שטראוס, תנובה, מפעלי ים המלח, טבע, צים והרשימה עוד ארוכה. גם גופים ציבוריים גדולים כמו קופות החולים עשויים להוביל מהלכי פרישה, כאשר הממשלה תתחיל לקצץ בתקציבם בשל המיתון ובעיקר בשל עלויות התוכניות להאצת המשק.
שוקלים בחיוב פרישה מוקדמת
אבל בעוד שמכתב פיטורים מאוד לא נעים לקבל, פנסיה מוקדמת היא דווקא הצעה שלא מעט מוכנים לשקול בחיוב. "להערכתי, אם יעשו אצלנו מבצע של פרישה מרצון אפילו בין השעה 2 ל-3 בלילה, יהיו לפחות 100 עובדים מבוגרים שיעמדו בתור. הם לא רוצים לפרוש, הם מתחננים", סיפר ל"גלובס" גורם בכיר בוועד העובדים של התעשייה האווירית. גם עו"ד דרור גל, מומחה לדיני עבודה, מכיר את התופעה: "יש הרבה שרוצים לפרוש כי הם פשוט נשחקו", הוא טוען. "חלקם רוצים ללמוד להשכלתם ולהנאתם, אחרים חושבים שיוכלו למצוא עיסוק אחר, במסגרת לא קבועה כמו נהיגה על מונית".
לדברי גל, הדילמה של עובדים הניצבים בפני הבחירה האם להצטרף ל"מבצעי פרישה" היא האם להסתפק בקצבה חודשית של 70% מהשכר שלהם כיום מבלי שהם צריכים לקום בבוקר לעבודה, או להסתכן בכך שהמשבר יחריף - דבר שעלול לשנות לרעה את תנאי הפרישה שלהם בעתיד. כך היה כשעובדים רבים בחרו לפרוש מרצון בתחילת העשור, עם הלאמת קרנות הפנסיה הוותיקות ולאחר רפורמת בכר, שיצרה אי ודאות לגבי עתיד החסכונות. "בדיעבד", טוען גל, "חלקם עשו בשכל".
לטענתו של גל, כבר היו מקרים בעבר שבהם הסכמי פיצויים מוגדלים ופרישה מרצון לא כובדו בסופו של דבר, לאחר שהחברות נקלעו לקשיים פיננסיים. "אפשר לזהות בשנים האחרונות שחיקה בתנאי הפרישה, בעיקר בחברות שנחלשו כלכלית. ההנהלות דרשו לתקן את ההסכמים וגם ההסתדרות נאלצה להסכים. המושג 'רשת ביטחון' שהיה כמו מילת פלא, איבד את הזוהר שלו לאחרונה", הוא אומר.
להמתיק את הגלולה
לדבריו, ישנן מספר דרכים יצירתיות שמעסיק יכול לאמץ כדי להקל על העובד לבחור באופציית הפרישה המוקדמת. למשל, להמתיק את הגלולה באמצעות מענקי הסתגלות חד-פעמיים. דרך אחרת היא להביא להקלה ואף לפטור מלא ממס של כספי הפיצויים, באמצעות העברתם לקופה מיוחדת שמאושרת על ידי רשות המסים.
יש עובדים שיעדיפו קצבה חודשית על פני סכום הוני מיידי, והעדפה כזו בהחלט עשויה לשרת את המעסיק שממילא מתחנן לעתים לפריסת חובות. למעסיק גדול כמו תע"א, למשל, יש אינטרס שהפורשים מרצון יהיו מרוצים. זאת משום שבפעם הבאה שבה יציעו פרישה מרצון בקרב העובדים, יהיו הרבה שיקפצו על ההצעה.
לא כל חברה יכולה להרשות לעצמה להוציא עובדים לפנסיה מוקדמת. העלויות הגבוהות בטווח המיידי, במיוחד בתקופה של מיתון, עלולות לדרדר עוד יותר את מצבה. מנגד, חברות עם מרחב נשימה יכולות לספוג את העלויות בטווח הקצר כדי להביא לחיסכון משמעותי בהוצאות בטווח הארוך. עם זאת, גם הן עשויות להזדקק לקו אשראי מיוחד לצורך ההליך, וקווי האשראי, כידוע, רק הולכים ומצטמקים.
