דירה מעוצבת עם תקרת טרפז, פלזמה, ספות, פרקט ועציץ (צילום: Auris, Istock)
לפני 8 שנים נראה היה שהם הפתרון, עכשיו הם הפכו לבעיה. לופטים|צילום: Auris, Istock

זה התחיל לפני שמונה שנים יחד עם האמרת מחירי הדיור בתל אביב; שמועות על חללים תעשייתיים ריקים (לופטים) במחירי דירת שלושים מטרים רבועים במרכז העיר עברו מפה לאוזן, וקהל מגוון, בעיקר צעירים ואמנים, החל לטפטף לאזורי התעשייה הזנוחים.

בשלבים הראשונים כולם עודדו את התופעה: מגזיני לייף סטייל התפעלו מפתרונות העיצוב, מגזיני תרבות בישרו כי מה שטוב לניו יורק מגיע גם לתל אביב, אנשי נדל"ן החלו מזהים פוטנציאל, ויש מי שמעיד שגם בעיריית תל אביב היו שבעי רצון מהתחדשותם של אזורי התעשייה. בשנים שחלפו שופצו ברחבי תל אביב כ-1,500 לופטים.

לפני כחצי שנה השתנתה התמונה. תחילה הגיעו מכתבים מהעירייה, אחר כך פקחים שביקשו לצלם, ואז גם איומים בקנסות ענק, בתביעות ובכתבי אישום על מגורים במבנים המיועדים לתעשייה קלה. לאחר מכן הגיע תורן של משאיות ההובלה, והבניינים החלו מתרוקנים. מי שנשארו החליטו להתאגד למאבק משפטי וציבורי, ולשם כך שכרו משרד יחסי ציבור ולובינג ומשרד עורכי דין. במקביל החל דן להט, נציג הירוקים בעיריית תל אביב, לקדם תוכנית שתסדיר את המגורים בלופטים.

הנה סיפורם של שישה בעלי לופטים ושוכרי לופטים שאינם רוצים לעבור דירה. חלקם אפילו לא הסכימו להיחשף בשמם או בפניהם, בשל החשש מהתנכלויות יקרות לכיסם מצד העירייה.

יובל שאול - אמן, נחלת יצחק

"לפני שלוש שנים חיפשתי דירה, וראיתי במקרה לופט למכירה. המחיר היה אטרקטיבי, אז קניתי אותו", מספר יובל שאול, העוסק באמנות עכשווית. "להרבה אמנים אין דירה משלהם, אז כשקונים סטודיו, משתלם לגור בו. זה פתרון פנטסטי. בתמימותי הלכתי באותה תקופה למחלקת הארנונה ואמרתי שיש לי סטודיו שבו אני גר. לא שיקרתי ולא הסתרתי דבר. נקבעה פגישה, והגיעו ממחלקת הארנונה לראות שאכן אני גר בסטודיו, ושינו את הארנונה".

לפני שמונה חודשים, ממשיך שאול, "יצא פתאום שד שאמר שאנחנו עוברים על החוק, ואוסר עלינו לגור בלופט. התייעצתי עם עורך דין, ובהמלצתו שכרתי דירה נוספת ברחוב אלנבי, ועכשיו הלופט משמש רק לסטודיו".

העירייה, הוא מוסיף, סתם מתעללת בתושבים ומעוררת אנטגוניזם כלפיה. "בטווח הארוך הרווח שלה הוא שיוצרים ואמנים נכנסים לאזורים חלשים. הרי העשירים שקונים היום נכסים ברוטשילד ובנווה צדק מגיעים אחרי שהאמנים היו שם לפניהם והפכו את האזור למה שהוא. דוגמה אחרונה היא גן החשמל. זה מאבק עקרוני. לא קניתי את הלופט כדי לעשות קומבינות נדל"ן, זה מקום העבודה שלי, אני קשור אליו, בו אני יוצר".

יגאל בוכריס - שחקן וצייר, רחוב בן שמן

"לחיות בלופט מאפשר מרחב ליצירה", אומר יגאל בוכריס. "זה לא להיות תקוע בין ארבעה קירות. חוץ מזה גם אפשר להרעיש בשעות מאוחרות, כי כל השכנים יוצרים ויש הבנה, ומובן שהמחיר מאוד אטרקטיבי".

הוא חי בלופט הזה כבר שלוש שנים. "הגעתי לבקר חבר שגר בלופט, וזה נורא הקסים אותי. כשהוא עבר למושב, נכנסתי במקומו עם חוזה שכירות לטווח ארוך, ומאז אני כאן. כשנכנסתי לא עברה אפילו מחשבה על כך שתהיה בעיה עם העירייה; הרי הארנונה היא למגורים, וזה משהו שהעירייה מחליטה. אז מי חשב שהם יעשו בעיות?"

בוכריס מעדיף להדחיק, ולא לחשוב על כך שהוא עלול להידרש לחיפוש דירה בתל אביב. "אם לא אשאר בלופט, האופציה שיש לי בעיר היא דירה קטנה. אני משתדל להאמין שיהיה בסדר. מבחינתי, אני רואה את עצמי נשאר כאן, בלופט, עוד הרבה שנים", הוא אומר.

אסף - מעצב פנים, נחלת יצחק

הלופט שבו מתגוררים אסף ואשתו זה כשמונה שנים שייך למשפחתו. בעבר שימש החלל כמפעל לייצור נרות, אחריו - להדפסת חולצות, ואז עמד ריק במשך שנתיים. "יש בעיה להשכיר חללים בקומות הגבוהות של מבנים תעשייתיים", מסביר אסף. "הגענו למצב אבסורדי, שאנחנו משלמים אלפי שקלים בשנה על ארנונה תעשייתית; אז אמרתי לעצמי, למה לא לגור פה בעצם?"

אסף החל בבירורים. "בדקתי את העניין והעירייה שינתה את הארנונה למגורים. אף אחד לא הזהיר אותי ולא אמר דבר. שיפצתי את הנכס - ריצוף, אינסטלציה, חשמל, מטבח. בהתחלה הסתכלו עליי כאילו נפלתי מהירח, כי באותה תקופה פעלו בבניין בית זונות וקזינו, אבל עכשיו בחצי מהבניין גרים צלמים, ציירים ומוזיקאים. החלפנו את מעלית המשא למעלית נוסעים, תיקנו וצבענו את חדר המדרגות".

כשהשתנתה מדיניות העירייה נסדקה האידיליה. "אחרי שמונה שנים כאן קיבלתי מכתב מהעירייה שבו אומרים שאני עובר על החוק. ביקשו שאתן עדות במחלקת הנדסה. הצהרתי בפה מלא שאני גר פה ולא מתבייש. הפקיד במחלקת הנדסה אמר שגם הוא לא מבין את מהות העניין. חבל לי שכך נוהגת העירייה; מצד אחד בונה מגדלי יוקרה, ומצד שני אני, דור שלישי בתל אביב, לא יכול להתגורר בה. זה עוול לתושבים שעבורם לופט הוא פתרון דיור בר השגה".

א' - אדריכל, שכונת מונטיפיורי

"ב-2004 חזרתי מארצות הברית, שם התוודעתי לנושא הלופטים, והתחלתי לחפש אחד בתל אביב. העירייה הפנתה אותי לשכונת מונטיפיורי, והפקידים אמרו לי ששם יש תוכנית אב. אחרי חיפושים מצאתי מבנה מאוד יפה ומתאים מבחינה עירונית, ורכשתי אותו", מספר א'.

באותה תקופה, לדבריו, העירייה ערכה מפגשים לבעלי לופטים. "באחד המפגשים האלה השתתף המשנה למנכ"ל העירייה, שנתן את ברכתו ואמר, 'איזה יופי שהופכים אזור של קזינו לאזור מטופח'. שאלו אותנו אם חסרה לנו תאורת רחוב או היכן לשתול עצים, ועשו עמנו סיורים כדי לעמוד על הדברים האלה. היה נדמה שהעירייה נאורה, ומבינה את הכדאיות בלופטים בעיר".

לאחר ששיפץ את הלופט השכיר אותו א'. "היה בעיר מחסור בצורת המגורים הזאת. היום אנשים כבר לא מוכנים לגור בקופסאות גפרורים, ומעדיפים להתפשר על סביבה לטובת יתרונות הלופט".

לפני חודש החלו להגיע גם אליו המכתבים והפקחים. "אני יודע שיש אנשים שקיבלו כתבי אישום, וזה מפחיד. אנחנו לא מרגישים שהסתרנו משהו, להפך - הלכנו יד ביד עם העירייה, כך שאנחנו גם מופתעים וגם מאוכזבים. התחושה היא של ציד מכשפות, ושקיים ניסיון למצות את הדין במהירות האפשרית ולא ברור למה. נקבעה לנו פגישה עם רון חולדאי בסוף החודש ולא ייתכן שעל אף הפגישה, הם ממשיכים את מירוץ הפיקוח. זו פשוט התנהלות לא תקינה, שלא מכבדת את עיריית תל אביב ואת התושבים. בלוס אנג'לס שינו חוקי תקנות בטיחות רק כדי לאפשר מגורים - הם כבר הבינו מזמן את היתרונות במגורי לופטים בדאון טאון".

א' - נחלת יצחק

דירת סטודיו מעוצבת בירוק לבן, פרקט, שולחן, ספות (צילום: vicnt, Istock)
"הלופטים מפריחים אזורי פשע". א'|צילום: vicnt, Istock

"לפני שנה וחצי חיפשתי דירה בתל אביב, והמחירים היו מטורפים", מספר א'. "במהלך החיפושים נתקלתי בלופט למכירה. חייתי שש שנים בניו יורק, ותמיד חלמתי לגור בלופט מדליק, אז אני ושותף קנינו יחד 180 מטרים רבועים, וחילקנו אותו לשניים. השותף כבר גר בחצי ששיפצנו, אבל בגלל הבלגן אנחנו בינתיים לא ממשיכים בשיפוץ".

בעת רכישת הלופט, מוסיף אופיר, אמרו לו בעירייה מפורשות שכל עוד השכנים לא מתלוננים, אין בעיה עם מגורים במקום. "בעקבות זאת התחלנו לשפץ. באפריל קיבלנו דואר רשום מאגף ההנדסה, שהוא למעשה זימון. טוענים שזה לא חוקי לגור שם, ושיכולים להיפתח נגדנו הליכים משפטיים. הופתענו. הסברנו שקיבלנו אישור למגורים, אבל בעירייה אמרו שזה לא תופס. הזכרנו שאמרו לנו שזה בסדר כל עוד השכנים לא מתלוננים, אבל הם לא התייחסו לזה. אנחנו לא רוצים למכור, כי נפסיד המון כסף, אבל אם לא תהיה ברירה ננסה להשכיר את הלופט למשרדים, למרות שאנחנו יודעים שאין דרישה, בטח במצב הכלכלי הנוכחי.

"האנשים שגרים בלופטים הם אנשים צעירים. אין לנו כסף לתשעים מטרים רבועים במרכז העיר. אז במקום שיהיה באזורים האלה פשע, אנחנו מפריחים אותם. כך זה בכל העולם. למה לא בתל אביב?"

מדוע זה אסור

ההיבט המשפטי: עורך הדין של בעלי הלופטים מסביר את קו ההגנה

"הטענה שלנו היא שלא יכול להיות מצב שבו יד ימין בעיריית תל אביב לא יודעת מה יד שמאל עושה", טוען עו"ד ניר בראונשטיין, ממשרד עורכי הדין ברגרזון המייצג את בעלי הלופטים מול העירייה. בראונשטיין מחדד כי ברמה המשפטית ארנונה משולמת בגין אחזקה בנכס, בלי קשר לשאלה אם היא חוקית או לא חוקית, ולתפיסתו, "מזה ברור שאגף הארנונה פעל כמו שצריך ואין לנו טענות אליהם. לעומת זאת, יש בידינו מסמכים שלפיהם אגף ההנדסה, באמצעות צוות התכנון, מהנדס העיר, ואפילו סמנכ"לים של העירייה, ראו במו עיניהם את הלופטים וידעו שהופכים אותם מתעשייה למגורים, אך עודדו זאת, מתוך הבנה שיש למודל הזה גושפנקא בכל העולם. חוץ מזה ישנה גם תוכנית אב שנמצאת בהכנה כמה שנים טובות, ושמעידה על הכוונות של העירייה. היום העירייה טוענת שלתוכנית האב אין מעמד משפטי מחייב".

בראונשטיין מוסיף כי לא סביר שהעירייה מצד אחד תלטף ותעלים עין, ומצד שני תשלח פקחים לאתר לופטים שגרים בהם. "בן לילה העירייה הפכה את עורה. מדובר באנשים שהשקיעו המון כסף ושהפכו את הנכסים לפנינים, ואי-אפשר להתייחס אליהם כך".

עיריית תל אביב בחרה להסתפק בתגובה לקונית: "שטחי תעשיה אינם מיועדים למגורים גם מסיבות של בטיחות. עם זאת, ראש העירייה, רון חולדאי, יפגוש את נציגי בעלי הלופטים מתוך מטרה למצוא פתרון לנושא".

פ' - משקיע, שכונת מונטיפיורי

"אם זאת לא רדיפה, אז אני לא יודע מה כן", אומר פ', שרכש לופט לצורכי השקעה. "לפני חמש שנים יצא לי לראות לופט למכירה, ועלה לי הרעיון לחלק אותו ליחידות ולהשכיר לאמנים צעירים. אהבתי את הרעיון של מגורים בלופט, יש פה נוף פנטסטי, והדיירים עושים ממנו בתים מאוד מיוחדים.

"פגשתי אנשים בעירייה שעודדו אותי. הם כיוונו אותי ונידבו טיפים לגבי מספר המטרים הרבועים המומלץ לכל יחידה. אמרו שהעירייה מעוניינת להפוך את האזור למגורים ולתעשייה. אחרים אמרו שיש תוכנית אב לשכונה, והודו לנו שאנו מסייעים. כשביקשתי אישור כתוב, לא הסכימו לתת. אולי הייתי תמים, אני מצטער על כך שלא התעקשתי".

לאחר ששינה פ' את הארנונה מתעשייה למגורים, ולאחר שיפוץ מסיבי, הוא החל להשכיר את הדירות. הביקוש, לדבריו היה, ועדיין, גדול. אבל השינוי במדיניות העירייה היה קיצוני. "פקחי עירייה מגיעים, לפעמים עם שוטר, דופקים בדלת ודורשים להיכנס. אומרים לדיירים שלי שהם מסתכנים בחצי שנת מאסר. ההוראה שלי לדיירים היא לא להכניס פקחים, אבל חלקם נשברו. הפקחים נכנסו, פתחו את המקרר, וצילמו אותו כדי להוכיח מגורים. אני בן אדם שומר חוק, מעולם לא נתקלתי בכזה מצב. בימים אלה אני מפנה את הדיירים, משום שאם לא אעשה כך אני מסתכן בכתב תביעה בסך 6 מיליון שקל".

פ' לא ממש יודע מה לעשות עם הלופט המחולק. "אני לא חושב שאצליח למכור בסיטואציה העכשווית. אני הולך להפסיד המון כסף. המדיניות הזאת היא בניגוד לכל הצהרה של המפלגות בבחירות האחרונות. לצערי, גם אני בחרתי ברון חולדאי".