לא מעט עוולות נעשות מדי יום כלפי צרכנים, מרמת העודף בקופה ועד להונאות בהיקף נרחב. מודעות נכונה עשויה לחסוך לא מעט מהבעיות שעלולות לצוץ בדרכו של הצרכן הממוצע.
"נושא הצרכנות נתפס, מכל מיני סיבות שגויות, כנושא זניח" - אומר צביקה לוין, העומד מאחורי ארגון הצרכנים החברתי "יחד זה כוח" (http://www.yahad-ze-coah.co.il). "הטעות הזו עולה לכולנו ביוקר רב, ממוני ורגשי. העובדה היא שיש מעט מאוד עניינים שיש להם השלכות כה נרחבות על איכות החיים של ציבור כל-כך גדול".
יום הצרכן הבינלאומי שצויין אתמול (א') ברחבי העולם הוא הזדמנות להזכיר לקהל היעד את אותם הבורות בהם נופלים צרכנים שוב ושוב. "גלובס" מרכז את חמש הטעויות הצרכניות הנפוצות ביותר.
1. עצלנות
כמה מאיתנו מקפידים לבדוק בזמן אמת דוחות חודשיים של חברות האשראי והבנקים, חשבוניות המגיעות בדואר, קבלות ביציאה מהחנות או הוראות קבע? הנטייה להשליך את הדואר הצידה עולה, פעמים רבות, בגילוי מאוחר של טעויות, בחיובים מיותרים, בהמשך התקשרות בעסקאות שונות ומשונות בניגוד לרצונך ובאי-עמידה בתנאים שסוכמו איתך מראש.
אותה עצלנות היא זו שגורמת לנו לדלג על קריאת האותיות הקטנות בחוזים שונים, אלו המסתירות בדיוק את אותו מידע שעלול להיות מהותי עבורנו בעת חתימה על עסקה. את ההשלכות, כאמור, אנו עלולים לגלות מעט מדי ומאוחר מדי, אם בכלל.
2. אמון יתר באחרים
למרות שהצרכן הישראלי רחוק מלהיחשב "פראייר", לא מעט פעמים הוא מתברר כבעל נטייה לתת אמון רב מדי בגורמים החפצים בכספו: די לראות את כמות התלונות במועצה לצרכנות, של לקוחות ששילמו סכומי כסף גדולים מראש על עסקאות שלא יצאו לפועל כמתוכנן (במקום 5%-10% כמקובל בעסקאות גדולות), כדי להבין את גודל הטעות. "אחת הטעויות החמורות ביותר בעיניי היא נכונותו של הצרכן הממוצע לקבל את ההבטחות שאיש המכירות נותן לו בעל פה כתורה מסיני", אומר לוין. "כמעט כל חוזה כולל סעיף המציין שעם חתימת החוזה, כל הבטחה והתחייבות שניתנו קודם לחתימה, בעל פה או בכתב, בטלות - והפיתרון הוא לדרוש לקבל את כל ההבטחות בכתב ועל נייר של העסק".
במועצה לצרכנות מזכירים למשל, את כל אותם לקוחות שמזמינים מוצר או שירות דרך האינטרנט, לא מדפיסים את ההצעה ולא מתעדים את תנאי העסקה כדי להשוות את המוצר או השירות שהתקבל. גם כאן, לרוב, הם פשוט סומכים על המוצג בפניהם בעיניים עצומות. חמורים במיוחד, מוסיפים במועצה, הם מקרים בהם מוסרים אנשים את פרטי כרטיס האשראי בטלפון לאנשים לא מוכרים מבלי לוודא שמדובר בגוף הראוי לאמונם.
3. מתפתים בקלות
"האמונה שהפרסום השיווקי אינו משפיע עלינו", טוען לוין, "היא טעות חמורה שמובילה את רובנו לבצע קניות לא נחוצות". כך אנחנו מגיעים פעם אחר פעם לבצע רכישה פשוטה ומתפתים למבצעים שאולי לא לגמרי ברורים לנו (ומגלים בקופה: "זה רק השני בחצי מחיר"?), למוצרים שכלל לא התכוונו לרכוש ("קנה-קבל") ולהצעות של הרגע האחרון, בקופה או בנדיבותו של איש המכירות שמוסיף לנו "צ'ופר" או שניים על הדרך. צרכנים לא מעטים מתפתים לטלפונים המבטיחים "זכית במתנה" ("בדמי משלוח סמליים..."), ובמקרים קשים יותר אף להשתתף בערבי מכירות בהנחה שאותנו לא קונים בקלות.
4. חוסר בקיאות
החקיקה בנושא הגנת הצרכן השתכללה מהותית בשנים האחרונות, אלא שהצרכן הממוצע לא טורח תמיד לעקוב ולברר מה מגיע לו - וגם מה לא. כך הוא לא תמיד מודע ליכולתו לבטל עסקת מכר שנעשתה מרחוק; מבטל עסקאות כאלה בטלפון (במקום בכתב: מייל, פקס או מכתב רשום); סבור בטעות שמגיע לו לקבל את כספו בחזרה בכל מקרה, גם כשמדיניות ההחזרה פורסמה בבירור כנדרש במקום בולט בחנות; לא עומד על זכותו לקבל מחיר שהוצג על המדף כשהוא מופיע אחרת בקופה, או לקבל הוראת שימוש בעברית עם מוצרים שרכש - ועוד ועוד. "הידיעה החלקית מאוד הרווחת בציבור אודות קיומו של חוק הגנת הצרכן בכלל", אומר לוין, "גרועה לעתים מבורות מוחלטת בעניין. כך למשל, הידיעה המעורפלת שניתן לבטל עסקה בתוך 14 יום ממועד הקנייה משרה על הצרכן ביטחון כוזב שניתן לבטל עסקה, בעוד שבפועל, ברוב המכריע של המקרים הדבר אינו אפשרי כלל".
5. חוסר מוטיבציה
גם כאשר אנו מודעים לזכויותינו, לא תמיד אנו מוצאים את הכוח לממש אותן בשטח - אם בגלל שמדובר בסכום "זניח", ואם בגלל המלחמות הגדולות שנדרשות כדי להשיג את שלנו (תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות).
אפשרויות הפעולה, כזכור, נעות בין מאבק עיקש מול הגורם המקפח, פנייה למוסדות רשמיים, לגופים צרכניים וגם לאמצעי התקשורת - וגם נטילת חלק ביוזמות חברתיות-צרכניות בניסיון לשנות משהו. לוין: "חוסר הנכונות של הצרכן להתארגן במסגרות צרכניות, שבאמצעותן הוא יוכל לממש את כוחו כצרכן, מותיר אותו חשוף ופגיע למגוון רחב של מהלכי מכירה פסולים ומעשי הונאה ברורים. הפתרון הוא בהתאגדות שיוצרת כוח".
