בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע פסק פיצוי בסך 40 אלף שקל לכל אחת משתי גננות, שפוטרו מעבודתן בשני גנים של "כיף לי", שהופלו כשפוטרו בשל היותן בהריון. נקבע כי רצונם של הורים שהגננת או המורה לא יתחלפו במהלך שנת הלימודים הוא מובן, אולם אין בכך הצדקה לפיטורים.
במקרה זה, הגננות פוטרו מעט לפני שהשלימו 6 חודשי עבודה, כדי להתחמק מהצורך בקבלת אישור לפיטורים מהממונה על חוק עבודת נשים במשרד התמ"ת. לאחת מהן נאמר שפוטרה עקב "צמצומים", אך בית הדין קבע כי היה אז אך מסווה לפיטוריה מחמת הריונה.
לגננת השנייה נאמר כי פוטרה עקב "אי-יושר ואמינות בעבודה" לאחר שלא גילתה להורים על הריונה, אך נקבע כי בעת קבלתה לעבודה לא היתה מוטלת עליה חובה להודיע על הריונה. משכך, הן הוכיחו כי לא היה בהתנהגותן או במעשיהן עילה לפיטוריהן.
אחת האימהות, שכתבה לבעלת הגן מכתב בשם ההורים, בו דרשו לפטר את הגננת השנייה, הסבירה בעדותה כי "אף הורה לא רוצה שעד שהילד מתרגל לגננת, היא תצא לחופשת לידה והוא יצטרך להתרגל לגננת חדשה". בעלת הגנים, שושנה דניאל, אף הועמדה לדין פלילי בשל הפיטורים, ומשפטה טרם הסתיים.
השופט אילן סופר ציין כי "כולנו הורים לילדים... כולם מפקידים את ילדיהם בידי מערכת החינוך - בגן, בבית-הספר, בחינוך הגבוה. לא נכחד ולא נגלגל את עינינו למעלה, היינו מעדיפים כי גננת או מורה או מרצה לא יתחלפו במהלך שנת הלימודים. כל שזה נכון לגבי היעדרויות, הוא נכון שבעתיים לגבי יציאה לחופשת לידה".
ואולם, הוסיף, "זה עדיין אינו מצדיק לקיחת שיקול שכזה בחשבון במסגרת קבלה של עובדת לעבודה או פיטוריה. שים במקום אותה גננת או מורה או מרצה, את בן או בת זוגך, קרובך, שכנך. האם תרצה כי כך ינהגו בהם? כך גם לא נרצה להעדיף גננות שסיימו את הרחבת משפחותיהן על פני אלו שנמצאו רק בתחילת דרכן ההורית. אלה ואלה הן אפליה פסולה. האיסור על האפליה בא למגר ולמדר את הדעות וההשקפות במקום שהוא מחוץ לחוק. זהו גם המחיר שעלינו לשלם כחברה שוחרת שוויון".
הפיצוי נפסק לגננות, שיוצגו על-ידי עו"ד שיר-אל נקדימון, מכוח חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.
