"שוק האשראי החוץ-בנקאי התרחב עוד לפני שפותחה בגופים המוסדיים תשתית מספקת להערכה ולניטור סיכוניו וללא פיתוח מקביל של תשתית רגולטורית והגבלות מוסדיות על אשראי זה הוא צמח במהירות ובצורה לא מאוזנת, וגדלה פגיעותו לזעזועים". כך נכתב במחקר שמתפרסם היום (א') על ידי בנק ישראל אשר כולל ביקורת חריפה על הפיקוח על שוק ההון.
המחקר, שדומה יותר לדו''ח של מבקר המדינה, מטיל חלק מהאשמה על נטילת סיכוני יתר על רפורמת בכר. נזכיר כי הרשות המפקחת על שוק זה הינה האגף שוק ההון והביטוח במשרד האוצר, בראשות ידין ענתבי. אז איפה ענתבי טעה? לדברי כלכלני הבנק "הם (המשקיעים המוסדיים א.פ.) העמידו אשראי ללא ביטחונות, תוך הסתמכות כמעט מוחלטת על חברות הדירוג, ובמרווחים אשר הלכו וירדו עד לרמות נמוכות היסטורית, ולא שיקפו אל נכון את הסיכון הכרוך בהשקעה, שדווקא הלך ועלה" נכתב במחקר. עוד טוענים בבנק ישראל נגד הפיקוח על שוק ההון כי החלה "הגדלה מתמשכת של רכיב הנכסים המסוכנים בתיקיהן בשנים האחרונות, בלי שציבור המשקיעים היה מודע די הצורך לעליית הסיכון של התיק שהן מנהלות עבורו".
כאמור, גם יוסי בכר, מנכ''ל משרד האוצר לשעבר אשר ניהל ויזם את הרפורמה בשוק ההון, לא יצא נקי מהדו''ח של סטנלי פישר וחבריו. לפי הדו''ח, "עולה השאלה עד כמה ... לרפורמת בכר, שהביאה להעברת הבעלות והניהול של קופות הגמל מהבנקים לחברות הביטוח ולברוקרים פרטיים יש תרומה לעלייה בתיאבון של קופות הגמל לסיכון". אם זאת, מציינים בבנק ישראל כי "אין להסיק שמהלכי הרפורמות לא היו בכיוון הרצוי; חשוב מאוד לשמר את עיקרי הרפורמות, אך יש להשלימן, ובעיקר להתאים את הרגולציה למבנה החדש של המערכת הפיננסית לאחר רפורמת בכר".
עוד נכתב כי כתוצאה מהתפתחויות האחרונות "שוק האשראי החוץ בנקאי היה מוקד הסיכון למערכת הפיננסית המקומית ב-2008, לאחר שהתפתח בשנים האחרונות בקצב מואץ ולא מאוזן. על כן הוא הגיב בעוצמה חריפה על גידול הסיכונים ועל התממשות חלק מהם בעקבות המשבר העולמי".
לדברי כלכלני בנק ישראל, הרפורמות מבניות שבוצעו בענף החיסכון המוסדי לטווח ארוך (לרבות רפורמת בכר- א.פ.), צמצום גיוסי ההון של הממשלה, סביבת הריביות הנמוכה וירידת פרמיית הסיכון בעולם כולו, גרמו למשקיעים המוסדיים לטול יותר סיכונים, בניסיון להשיג תשואות גבוהות יותר תוך הגדלת "בתיאבון של קופות הגמל לסיכון" נכתב במחקר.
בבנק ישראל ממליצים: להדק את הפיקוח על הגופים הפיננסיים החוץ-בנקאיים, ובראשם על חברות הביטוח; לפעול להקטנת ניגודי העניינים בפעילותם של המתווכים הפיננסיים כספקי אשראי וכמנהלים של חסכונות הציבור; להחיל את ההגבלות הענפיות המוטלות על המערכת הבנקאית גם על אשראים שמעמידים המשקיעים המוסדיים לכל סוגיהם על מנת למנוע התפתחות חריגה של אשראי לענף מסוים; ולבסוף - להטיל הגבלות חדשות על האופי וההרכב של תיק החיסכון לטווח ארוך כך שככל שגיל החוסכים קרוב יותר לפרישה רמת הסיכונים שהקופה תהיה רשאית לטול עבורם תהיה נמוכה יותר (המודל הצ'יליאני).
