אחת מהאטרקציות החביבות ביותר על ישראלים שמגיעים לאירופה היא ביקור בחנות פריימרק (Primark), רשת האופנה המהירה שפועלת במדינות כמו ספרד, גרמניה, צרפת, הולנד ואחרות. קשה לפספס את המראה של ישראלים שמגיעים לחנות עם מזוודה ריקה ומתחילים להעמיס אותה בפיג'מות, בגדי ילדים ועוד. מחיר כל פריט ברשת האופנה הזולה מסתכם לרוב ביורואים אחדים, והישראלים, כמו ישראלים, לוקחים כמעט כל מה שמתחשק, בלי לדפוק חשבון.
לפריימרק, שהוקמה בשנות ה-70 באירלנד, יש בסך הכל כ-450 חנויות, רובן במדינות מערב אירופה. בשנים האחרונות ניכרת ברשת מגמת התרחבות גם למרכז אירופה ולמזרחה, עם הקמת חנויות בבוקרשט, בודפשט, פראג ופולין, אבל המזרח התיכון נשאר בינתיים מחוץ לחגיגה. אם פריימרק היא מוקד עלייה לרגל עבור הישראלים, נשאלת השאלה, מדוע בעצם לא פותחת הרשת סניף על אדמת ארץ הקודש? "פריימרק מתרחבת בעיקר בארה"ב ובאירופה", אומר משה רוזנבלום, לשעבר מנכ"ל קניוני עופר. "יש כעת בעיות ייצור ושינוע בעולם, וישראל זה מקום קטן, כך שאין לה מה לבוא לכאן".
מלבד הלוגיסטיקה, שיקול נוסף שמונע מהרשת להגיע לישראל בעת הזו הוא חרם פוטנציאלי מצד הצרכנים המוסלמים, נתח שוק נכבד באירופה. רק לאחרונה דחקה מקדונלד'ס החוצה את הזכיין המקומי, עמרי פדן, בעקבות לחץ פרו-פלסטיני.
אז את פריימרק לא נראה כאן בקרוב, אבל מה עם המותגים האחרים שהפכו לאהובים על הישראלים? האם אנחנו צפויים לראות בקרוב סניפים של חנויות אופנה וטיפוח כמו יוניקלו וספורה, או בתי קפה כמו פרט א מנג'ה, וכמובן סטארבקס, שכבר ניסתה את מזלה בישראל לפני יותר מ-20 שנה ונסגרה כעבור שנתיים בלבד? בדקנו אילו מותגים כבר היו כאן ועזבו, אילו אפילו לא חושבים על כניסה לכאן, ובעיקר, למה כל כך קשה להצליח כאן.
אופנה וטיפוח: קודם דובאי ואבו דאבי
מגפה עולמית, מחאה נגד הרפורמה המשפטית ומלחמה – האירועים הדרמטיים של השנים האחרונות בהחלט טבעו את חותמם על הכלכלה הישראלית, אבל הרצון של הישראלים לקנות, כך נדמה, נותר יציב כשהיה. לראיה, יותר מ-150 אלף איש ביקרו בסוף השבוע הראשון לפעילותו של מתחם ביג פאשן גלילות, במה שהוכתר כפתיחה המוצלחת ביותר של מתחם קניות בישראל אי-פעם. אלא שגם המתחם המפואר לא הצליח למשוך רשתות זרות חדשות, מלבד אחת, אוישו (OYSHO), מותג הספורט והפנאי מקבוצת אינדיטקס של זארה, שכבר פועלת כאן לא מעט שנים.
מותג אופנה שרבים מייחלים שיעלה לישראל הוא יוניקלו, ענקית אופנת הבייסיק היפנית שכבשה את ארה"ב ואירופה. נראה כי לא היה שחקן בענף הקמעונאות בישראל שלא ניסה להביא לכאן את יוניקלו. רק לאחרונה פורסם שהמיליארדר מוטי בן-משה מנסה לייבא את הרשת באמצעות שגריר יפן בישראל, אם כי הוא מכחיש. רוזנבלום מקניוני עופר חושף שהוא נפגש לאחרונה עם ראשי יוניקלו בעצמו, ואלה לא רואים את ישראל משתלבת בפריסת המותג. "יוניקלו עובדת לפי לוגיסטיקה. הם נכנסו לאנגליה, הייתה להם שם הצלחה, עברו לצרפת, אחר כך לספרד ופורטוגל. בבלגיה ובהולנד הם לא הצליחו, כי להולנדים המוצר המקומי זול יותר. האסטרטגיה שלהם היא לפתוח חנות או שתיים, ורק אז להמשיך. רק כשהלוגיסטיקה שלהם תגיע לדובאי ואבו דאבי, הם יחשבו אם בכלל להיכנס לישראל".
ניסיונות רבים נעשו גם כדי להביא את קמעונאית הטיפוח הצרפתית ספורה. רמי שביט, בעל השליטה במשביר לצרכן, הוא אחד מאלה שניסו. לדבריו, לספורה אין עניין להקים פלטפורמה בישראל, שכן בהנהלת החברה הגיעו לידי מסקנה שהפרסום באמצעות משפיעניות רשת מחו"ל משרת אותם גם כאן.
מותגי אופנה בין-לאומיים אחרים שניסו את מזלם בישראל קיפלו את העניינים בתוך שנים ספורות. כך למשל קרה עם מותגי קבוצת אורבן האמריקאית – אורבן אאוטפיטרס, אנתרופולוג'י ופרי פיפל – שביולי 2022 הודיעה על הפסקת פעילותה בישראל, ארבע שנים בלבד לאחר שנכנסה לשוק המקומי. בעוד שהראל ויזל, יו"ר קבוצת פוקס שהביא את אורבן לארץ, נחשב לבעל מגע זהב, במקרה הספציפי הזה הוא נכשל. מותגי אורבן נחשבים לכאלה שמתומחרים ברמה גבוהה, אך המומחים נוטים לייחס את הכישלון גם לעובדה שלמותג לא הייתה נוכחות מספקת בתל אביב. ארבע חנויות הרשת בישראל מוקמו בקניון עיר ימים בנתניה, במתחם ביג פאשן אשדוד, בשדרות ממילא בירושלים ובטיילת באילת. בתל אביב נפתחו חנויות של פרי פיפל בקניון רמת אביב ושל אנתרופולוג'י בקניון TLV. חנות נוספת הייתה אמורה להיפתח בדיזנגוף סנטר, אך זה לא קרה.
שביט מסביר שהמותגים האירופיים קולעים יותר לטעם הישראלי מאשר אלו האמריקאים, וזו גם הסיבה שזארה ו-H&M כל כך מצליחות כאן. הוא עצמו מייבא למשביר את המותג האמריקאי קנת' קול, אך לדבריו, הקולקציה עברה התאמה לשוק הישראלי טרם כניסתו של המותג לשוק. גם אמריקן איגל, עוד מותג אמריקאי שפועל תחת קבוצת פוקס, לא היה מצליח לדעתו לולא היה עובר לוקליזציה.
מותג נוסף שניסה את מזלו בישראל וכשל הוא בנטון. יצרנית האופנה האיטלקית הגיעה לישראל לראשונה ב-1985 ופתחה 15 סניפים. באמצע שנות ה-90 החלה הידרדרות במחזורי המכירות של הרשת, ולאחר מכן עבר הזיכיון לקבוצת כיתן לתקופה קצרה. ב-1998 סגרה כיתן את הסניפים, וב-2002 נעשה ניסיון נוסף להחיות את המותג, הפעם עם פתיחת חנות בגרנד קניון בחיפה, אך גם היא נסגרה.
המותג האמריקאי האהוב גאפ הגיע לכאן ב-2012 באמצעות חברת אלביט הדמיה, שרכשה את הזיכיון. לימים הוא נרכש על ידי קבוצת זארה, וב-2017, כחלק מהיחלשותו של המותג בעולם, יצא מישראל באופן סופי. מקרה דומה אירע עם המותג פוראבר 21 שנחת בישראל בראשית העשור הקודם. אומנם עמדה מאחוריו אחת מהקבוצות החזקות במשק – קניוני עזריאלי, שפתחה עשרה סניפים ברחבי הארץ – אך גם זה לא עזר. ב-2018 נקלע המותג הבין-לאומי לקשיים והגיש בקשה לבית המשפט האמריקאי להגנה מפני נושים. בכך הגיעה לסיומה גם פעילות המותג בישראל.
נתנאל שדה, דאטה אנליסט בכיר בחברת המידע CofaceBdi, מסביר כי כשבוחנים היתכנות של מותג בין-לאומי בישראל, מחפשים לראות קודם כל בשורה וחידוש בהשוואה למותגים הקיימים. במותגי יוקרה, יש לבחון אם הצרכן הישראלי יסכים לשלם את "פרמיית המותג" אל מול תחליפים זולים יותר. "כדי שמותג יצליח כאן, הוא צריך להציע איזה יתרון. צרכנים צריכים מענה על צרכים בלתי מסופקים, ורק אם זה קורה, אפשר להצליח כאן", אומר שדה.
טכנולוגיה: רחוק מהדבר האמיתי
חובבי גאדג'טים לא מפספסים ביקור בחנויות אפל בחו"ל, שבמקרים מסוימים שוכנים במבנים מרשימים. כזה הוא למשל סניף אפל בשדרה החמישית בניו יורק, ששוכן במבנה זכוכית שהפך לאטרקציה של ממש. בשלהי העשור הקודם ניהלה קבוצת קניוני עזריאלי מגעים עם אפל להקים בישראל חנות רשמית של המותג. ארנון תורן, מנכ"ל הקבוצה לשעבר, חושף כי המיקום המיועד היה במגדל עזריאלי שרונה בתל אביב. "הייתי איתם על סף חתימת הסכם, היה מו"מ מתמשך. כבר היו מיקום וחנות, אבל זה נפל בגלל חוסר כדאיות שלנו. בשיקולי עלות-תועלת, לא הייתה הצדקה לפתיחת החנות".
ארנון תורן, לשעבר מנכ"ל קניוני עזריאלי: "הייתי על סף חתימת הסכם עם אפל. היה מו"מ מתמשך, כבר היו מיקום וחנות, אבל זה נפל"
אפל כיום מוכרת את מוצריה בין היתר באמצעות הנציגה הישראלית, איידיגיטל, וכן באמצעות מפיצים אחרים. זה כנראה מספיק לה. "מדידת ההצלחה של אפל בישראל שונה ממדידת ההצלחה של עסק רגיל שפותח חנות", אומר תורן. "למותג יש ערכים מאוד גדולים, אבל נראה שהשוק פה הוא לא כזה שגורם לה להתאמץ יותר".
ובכל זאת, בשנה שעברה שדרגה אפל את מעמדה של איידיגיטל והפכה אותה ל- APP (Apple Premium Partner), ובמסגרת זאת אפשרה לה לפתוח סניפים שמרגישים בהם הכי קרוב שאפשר לחנויות שלה בארה"ב. שתי חנויות אפל שנפתחו בישראל בקונספט החדש – האחת בקניון רמת אביב והשנייה בדיזנגוף סנטר – מספקות חוויית לקוח מרשימה, אבל רחוקות מלהיות הדבר האמיתי.
גם רשת בסט ביי, קמעונאית האלקטרוניקה המצליחה מארצות הברית, נמנעת נכון לעכשיו מכניסה לישראל. לחברה פעילות בין-לאומית בקנדה, ובעבר היא פעלה גם בסין, במקסיקו ובחלק ממדינות אירופה. הרשת מאופיינת במבצעים והנחות שמתאפשרים הודות לכוח הקנייה העצום שלה. סביר להניח שאם תיכנס לישראל, היא תיאלץ להעלות מחירים באופן משמעותי.
מזון: הכישלון של סטארבקס כסמל
הכישלון המהדהד ביותר של מותג בין-לאומי שניסה לעלות ארצה ונכשל, הוא כנראה של סטארבקס. רשת בתי הקפה האמריקאית שבסיסה בסיאטל היא הגדולה בעולם, וכנראה החביבה ביותר על הישראלים.
בראשית שנות האלפיים החליטה קבוצת דלק להביא את סטארבקס לישראל. באותה עת פעלו בישראל כבר מספר רשתות בתי קפה, ובראשן ארקפה וארומה הישראליות, שהוקמו כמה שנים קודם לכן, וקופי בין האמריקאית, שבימיה הטובים מנתה 12 סניפים וכיום מפעילה סניף אחד בלבד בירושלים.
דלק פתחה כאן שישה סניפי סטארבקס, אך שנתיים אחר כך נאלצה לסגור אותם תוך כדי שהיא מוחקת 7 מיליון שקל בדוחות שלה. בהודעה שפרסמה אז סטארבקס העולמית כתב מארק מקאון, נשיא החברה לפעילות באירופה, במזרח התיכון ובאפריקה: "בתום חודשים שבהם נערכה בחינה מעמיקה של השוק, הוחלט לסגור את שש החנויות שלנו בישראל. ההחלטה לפרק את השותפות עם דלק היא הדדית. המחויבות שלנו לשוק הישראלי ממשיכה להיות חזקה וארוכת טווח, ואנחנו נחזור אליו בבוא העת".
משה רוזנבלום, לשעבר מנכ"ל קניוני עופר: "אם היו פותחים את הסניפים במקומות הנכונים, יש סיכוי גדול שסטארבקס הייתה מצליחה כאן. זו רשת שמצליחה בכל העולם, ואין סיבה שלא תצליח בישראל"
סטארבקס נכנסה לכאן ב-2001, ימי האינתיפאדה השנייה. עם זאת, אלמנטים נוספים מלבד המצב הביטחוני העיבו על פעילותה המקומית, כמו היעדר אסטרטגיה, מיקומים לא נכונים, ואפילו טעמו של הקפה. "ישראל היא אחת משלוש המדינות עם הטעם הכי חזק בקפה, לצד איטליה וספרד. במילים אחרות, הקפה של סטארבקס היה חלש מדי לישראלים", אומר בכיר בענף הקמעונאות.
"לפני שסטארבקס נכנסה לתמונה, ארקפה השתלטה על מיקומים נכונים. סטארבקס פתחה בתי קפה בכל מקום שארקפה הייתה בו, אבל הגישה קפה דלוח, ללא חוויית מותג. צריך להתאים את המוצר ואת חוויית הקנייה לקהל המקומי, ולהביא בשורה, גם ניהולית וגם תפעולית. להערכתי, היה להם סיכוי יותר גדול אם היו יוצאים החוצה מתל אביב, לפריפריה", מוסיף תמיר בן שחר מחברת הייעוץ צ'מנסקי בן שחר ושות'.
כשהנהלת סטארבקס הכריזה על פתיחת סניפים נוספים מחוץ לתל אביב, במקומות כמו חדרה ורחובות, זה כבר היה מאוחר מדי, והיא נאלצה להכריז על סיום ההרפתקה שהסבה לה הפסדים. "זה היה קונספט חדש של שירות עצמי שבישראל לא התחברו אליו", משחזר גבי לסט, שכיהן כמנכ"ל דלק, הקבוצה שהביאה את סטארבקס לישראל. "דווקא המיקומים של הסניפים היו מצוינים, פריים לוקיישן: רוטשילד-אלנבי בתל אביב, הרצליה, אבל זה לא הצליח. באותה תקופה בת מחזור שלי בהארוורד יצאה עם סטארבקס ליפן, ושם זה תפס שם בניגוד לכל התחזיות. אין לי הסבר למה זה לא הצליח כאן".
בניסיון להתאים את הרשת לקהל הישראלי, טסו לסט והנהלת סטארבקס ישראל למטה הרשת בסיאטל לקבל רשות לעשות שינוי בטעם הקפה, אך קיבלו סירוב מוחלט. "הבעלים אמר לנו, זה ה'ספיריט' של סטארבקס, אין שינוי. כאן זה נגמר", נזכר לסט.
"זה היה עניין של ניהול", אומר רוזנבלום מקניוני עופר. "אם היו פותחים את הסניפים במקומות הנכונים, יש סיכוי גדול שסטארבקס הייתה מצליחה כאן. זו רשת שמצליחה בכל העולם, ואין סיבה שלא תצליח בישראל. כל ישראלי שנמצא בחו"ל נכנס לסטארבקס. הסניפים בניו יורק, סין, יפן הם חוויה של ממש. אם היו מנהלים את זה נכון, שזה כולל בין היתר את בחירת המיקומים והמחיר, זה היה מצליח".
כאמור, אחת מהסיבות המרכזיות לכך שהמותגים הבין-לאומיים מדירים את רגליהם מישראל, היא החשש מחרם צרכנים. כך למשל, רשת המזון בתי הקפה הבריטית פרט א מנג'ה (Pret A Manger) שהייתה אמורה להיכנס לישראל באמצעות קבוצת פוקס, והחליטה לעשות אחורה פנה בעקבות לחצים כבדים והפגנות פרו-פלסטיניות. "ישראל של היום היא חתיכת אירוע רב-סיכונים", אומרת ד"ר גילה אורן, ראש המחלקה לשיווק, פרסום ודיגיטל בפקולטה למנהל עסקים במכללה למנהל. "אנחנו עדיין לא רואים ומרגישים כאן את הנזק הכלכלי של המלחמה כי נשפכות לשוק ערימות של כסף, אבל ברגע שזה ייגמר, אנחנו נחטוף".
סיפור נוסף של כישלון הוא של דאנקן דונאטס (Dunkin' Donuts). רשת הדונאטס האמריקאית הגיעה לישראל בשנת 1996. חמש שנים אחר כך, שבמהלכם פתחה לה תשעה סניפים ברחבי הארץ, סיימה את ההרפתקה בישראל. בענף יש תמימות דעים על כך שעודף המתיקות של הדונאטס הכריע את הכף. "זה טעם אמריקאי", אומר גורם בכיר בענף הקמעונאות, "אנחנו אוכלים סופגניות פעם בשנה, וגם זה יותר מדי. בישראל אדם רעב אוכל שווארמה. בארה"ב הוא אוכל דונאטס, גם בצהריים".
גורם בכיר בענף הקמעונאות: "בישראל אדם רעב אוכל שווארמה. בארה"ב הוא אוכל דונאטס, גם בצהריים. זה טעם אמריקאי"
איתי גנאור, מבעלי חברת דה וויי, העוסקת בפיתוח עסקים ומותגים, חושב שהסיכוי של מותג מזון אמריקאי להצליח בישראל, ללא התאמות לטעם הישראלי, נמוך. "עולם המזון האמריקאי שונה מאוד מהישראלי בהרבה מאוד אספקטים. בישראל כמעט בלתי אפשרי להקים עסק שנשען על מוצר אחד בלבד. בארה"ב יש טראפיק הרבה יותר גדול, כך שעסק יכול לחיות ממכירת מוצר אחד. מעבר לזה, תפיסת העולם בישראל היא נגד פאסט פוד, שמתחרה באופן טבעי בסטריט פוד, בשווארמה ובפלאפל".
מסיבות דומות נכשלו בישראל גם שתי רשתות פופולריות אחרות. רשת הכריכים סאבווי (Subway) נכנסה לכאן בתחילת שנות ה-90, והזכיין המקומי הקים לה 15 סניפים. כעשור לאחר מכן נקלעה הרשת לקשיים וניתן לה צו פירוק. כשש שנים לאחר מכן היא חזרה באמצעות זכיין אחר, שפתח סניפים בתל אביב והרצליה, אך ב-2014 נסגרו כל שמונת הסניפים והרשת יצאה מישראל באופן סופי.
מקרה זכור עוד יותר הוא של סבארו (Sbarro), רשת המזון האמריקאית שהציעה אוכל איטלקי ונכנסה לישראל ב-1995. בשנת 2000 כבר היו לה 16 סניפים, אך הזכיינית, קרדן, לא הצליחה להגיע לרווחיות ומכרה את חלקה בזיכיון. שנה לאחר מכן אירע פיגוע ההתאבדות בסניף סבארו בירושלים שבו נרצחו 16 אנשים, מה שהרע את מצבה עוד יותר. ב-2010 מונה מפרק לחברה הזכיינית בשל חובות, ובהמשך נכנסה גם הרשת העולמית לתהליך של פשיטת רגל.
בתחום המזון, כך מסכימים המומחים, עניין ההתאמה לקהל המקומי מורכב יותר מבענפים אחרים, אם בגלל הכשרות, ואם בגלל התחרות המקומית. מה שברור הוא שמותג מזון שמגיע לכאן לא יצליח בלי לעשות המרה לטעם הישראלי. כך, למשל, מקדונלד'ס, שפתחה סניף ראשון בישראל בראשית שנות ה-90, התחילה להצליח רק לאחר שעברה לצליית המבורגרים על אש פתוחה. ברשת הגיעו לידי מסקנה שצליית הבשר הכשר על לוחות אלומיניום, כפי שנהוג בחלק מזכייני הרשת בחו"ל, מוסיפה לו טעם לוואי שהישראלים לא אוהבים.
ריהוט: לא הצליחו להתחרות באיקאה
הרשת האוסטרית קיקה (kika), שנכנסה לישראל בתחילת העשור הקודם, היתה אמורה להביא מהבשורה האירופית ולהתחרות באיקאה. שילוב של עבודה הכנה לא מספקת, חוסר היכרות עם השוק הישראלי וניהול גרוע, גרם לה לצאת מישראל בתוך שמונה חודשים בלבד, וזאת לאחר שנכנסה לגירעון של עשרות מיליוני שקלים. "לא היה להם מושג בהרגלי הקנייה של הישראלים ובטעם הישראלי", אומר גורם שהיה מעורב בהבאתם. "זה לא קלע לטעם הישראלי, המחירים היו גבוהים, וכל העניין התנהל בבלגן אחד גדול".
"איקאה שינתה את מפת חנויות הריהוט בישראל", אומר בן שחר. "היא הביאה לישראל שילוב של חנויות קונספט גדולות, חוויית מוצר טובה, תמהיל ומחיר הוגן. קיקה ניסתה לשבת על אותה משבצת, ולא הצליחה להתחרות בה".
מותג שניסה לעלות לכאן ממדינה מפתיעה הוא דוטאש (Doğtaş), רשת ריהוט טורקית שמחזיקה בסניפים בלונדון, בפריז ובניו יורק. למותג נפתח סניף אחד ויחיד בישראל בראשון לציון, אך זה נסגר בתחילת המלחמה לאחר שפעל במשך כשנה בלבד.
חנויות נוחות וסופרמרקטים: סיבוב הפרסה של סבן אילבן
בינואר 2023 נפתח ברעש וצלצולים הסניף הישראלי הראשון של רשת חנויות הנוחות האמריקאית סבן אילבן. הגעתו לישראל עוררה התרגשות רבה, ואלפים צבאו על חנות הדגל בדיזנגוף סנטר. אלקטרה צריכה, בעלת הזיכיון, הצהירה כי בכוונתה לפתוח כ-30 סניפים במהלך אותה שנה, אלא שהצהרות לחוד ומעשים לחוד: אחרי שנה וחצי, ולאחר שצברה הפסד של כ-70 מיליון שקל, מכרה החברה את פעילות הסניפים שהקימה תמורת כ-3.4 מיליון שקל בלבד.
רמי שביט, בעל השליטה במשביר לצרכן: "בישראל יש פיצוציות שפתוחות כל הלילה, ולסבן אילבן לא היה יתרון עליהן. המיקומים שלה היו יקרים, והיו גם המון גניבות"
נראה כי אין עוד מקרה שבו המומחים כל כך תמימי דעים לגבי הכישלון הידוע מראש. "סבן אילבן נכשלה כאן כי היא לא הביאה שום בשורה", אומר רמי שביט, שבעצמו הקים לפני כעשור את רשת המזון שנכשלה קוסט 365. "בישראל יש פיצוציות שפתוחות כל הלילה, ולסבן אילבן אין יתרון עליהן. המיקומים שלה היו יקרים, והיו גם המון גניבות. גם העובדה שהם לא התחילו במסה של סניפים פעלה לרעתם".
תורן, מנכ"ל קבוצת קניוני עזריאלי לשעבר, מסכים: "סבן אילבן זו בעצם פיצוצייה, חנות נוחות, ויש כאלה אין-ספור בישראל. אין בזה שום יתרון יחסי, שום בשורה, גם כשחברה גדולה כמו אלקטרה לקחה את זה לידיה. לא היה לה מה להציע".
"זה קונספט שטוב לתחנות דלק", אומר גורם בתחום קמעונאות המזון. "הם הביאו לכאורה פיצוצייה משוכללת, אבל במקום שני עובדים הם העסיקו שישה, מה שייקר להם את העלויות ולא אפשר להם להרוויח. אם דלק או סונול היו לוקחים את זה ופורסים ב-200 נקודות מכירה, זה משהו אחר".
"הקונספט לא התאים", מסכם בן שחר. "הם חשבו שאם הם ימכרו ברד ונקניקיות (אחד מסימני ההיכר של הרשת – ה"מ), הם יביאו בשורה, אבל הציבור הישראלי יותר מתוחכם. לא היה שם משהו שמנצח. בתל אביב יש המון חנויות נוחות ופיצוציות שעובדות 24/7, ואילו סבן אילבן אפילו לא עבדה בלילה".
היינו שמחים גם אם רשת הסופרמרקטים הגרמנית הזולה לידל (lidl), הייתה מגיעה לכאן. לידל נחשבת לאחת מהרשתות הזולות באירופה, וללא ספק היה נחמד לראות אותה בישראל. לצדה רשתות סופרמרקטים נוספות, כמו הסיטונאית האמריקאית קוסטקו (Costco) וטסקו (Tesco) הבריטית. תמיר בן שחר חושב שבתחום הסופרמרקטים אין יתרון לרשת בין-לאומית להיכנס לארץ, גם בגלל אתגר הכשרות, וגם בגלל גודלם של השחקנים הישראליים בשוק.
אז מהו אותו אקס-פקטור שיקבע אם מותג בין-לאומי כלשהו יצליח או ייכשל בישראל, והאם בכלל יש כזה? "מותג שיש לו הצלחה בין-לאומית, אין סיבה שלא יצליח בישראל, ואם זה לא קורה, כנראה הניהול היה לא נכון", מסכם רוזנבלום. ארנון תורן מקניוני עזריאלי, מסכם את העניין במילה אחת – נחשקות. "אם מותג הצליח להיות נחשק או נתפס ככזה, הוא יצליח, וזה נכון לגבי כל מקום בעולם, כולל ישראל".