זה כנראה לא יכול היה לבוא בזמן טוב יותר: תרומה בגובה מיליארד שקל מעזבונו של יהודי בוגר אוניברסיטת קולומביה בניו יורק, הועברה דווקא לאוניברסיטה ישראלית, אוניברסיטת בר אילן. הכותרות בארה"ב על התרומה לא איחרו להגיע, ובתקשורת תהו האם הפרסום של התרומה לא היה במטרה להתריס או ליצור בהלה בקרב האוניברסיטאות, שכנראה לקחו קצת כמובן מאליו את התורמים שלהן.
נושא התרומה כבר סוכם לפני השבעה באוקטובר, וכמובן לפני שהסטודנטים, המרצים והארגונים הפרו-פלסטינים בקולומביה הפכו למובילי המחאה נגד ישראל. קולומביה ראתה מהפך דרמטי בחודשים האחרונים. לא הרבה אחרי השבעה באוקטובר, כבר החלו שם מהומות, קריאות שנאה ותקיפות של סטודנטים ישראלים ויהודים, ההתבצרות עם אוהלים באמצע הקמפוס, וונדליזם והרס וקריאות אנטישמיות. לאור האירועים הקשים שהתרחשו שם, חוסר התגובה מצד ההנהלה ואובדן המנהיגות באוניברסיטת האייווי ליג הוותיקה, המושג "השמדת ערך" הולך ומתבהר, וניכר כי זה יורגש היטב במאזן התרומות.
תרומה בסדר גודל כזה, מצד בוגר קולומביה לא נראית כמו אירוע מקרי, בטח לא טריוויאלי. "זו חבטה בפרצוף של אוניברסיטת קולומביה", אמר היועץ הפוליטי האמריקאי האנק שיינקופף לניו יורק פוסט. גורמים נוספים הזהירו שזו רק ההתחלה, ושקולומביה יכולה לצפות למשיכת תרומות בסדר גודל כזה גם בעתיד.
מי שזכה בכל הטוב הזה הוא נשיא אוניברסיטת בר אילן, פרופ' אריה צבן. הוא מדגיש שהתרומה יוצאת הדופן בהיקפה ולא נולדה בחלל ריק, אלא היא פרי עבודה מאומצת של שנים, ושל בניית יחסים, כפי שנהוג במקרים כאלה. "אנחנו מכירים היטב את התורם", הוא אומר, "יש לנו עבודה משותפת איתו ויחסים שהולכים אחורה כמה שנים. ועדיין, בהיקפים כאלה, הבנאדם צריך להאמין ולהרגיש שיש לו אמון. מבחינתי זו הבעת אמון בבר אילן ובאנשים שלה".
הוא תרם לכם בעבר?
"היו תרומות קודמות שלו, אבל לא בסדר גודל כזה. במונחים ישראליים זו תרומה מאוד יוצאת דופן, וזה מאפשר לנו לעשות מדע משמעותי בתקופה כזו".
כשצבן מדבר על "תקופה כזו", הוא מתייחס למצב הלא פשוט שהאקדמיה בישראל עומדת בפניו. לצד האירועים האלימים באוניברסיטאות בארה"ב, עולם האקדמיה הישראלי חווה הדרה חסרת תקדים על רקע אירועי השבעה באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותם. חוקרים ישראלים מדווחים כי המימון שלהם נחתך, שהם מקבלים ביטולים על ימין ועל שמאל, שקולגות מסרבים לעבוד איתם, שאוניברסיטאות שונות לא מוכנות לעבוד עם חוקרים מישראל, ושפחות ופחות מקומות מזמינים לכנסים ולהרצאות. לכן התרומה הזו, וההשקעה דווקא במדע, בהחלט באה בזמן טוב ויש לה אמירה מפורשת: למרות החרם, האקדמיה הישראלית פה כדי להישאר.
בינתיים, התורם יישאר אנונימי
צבן מעדיף שלא לחרוג למישור הכללי וההצהרתי, אלא להישאר בגבולות האירוע הפרטי, שהוא כמובן מאוד משמח, דרמטי, ובעל משמעות עצומה מעשית מבחינת האוניברסיטה.
בכל זאת, אתה לא חושב שהתרומה קשורה איכשהו למצב שישראל נקלעה אליו?
"תשובה אמיתית ועניינית – זה לא קרה בגלל המצב הנוכחי. זה קרה כי הייתה לתורם משימת חיים. הוא ראה חשיבות אדירה בשימור וחיזוק החוסן הטכנולוגי של ישראל. הוא חשב שזה קריטי למדינת ישראל, אפילו קיומי. הוא דיבר על כלכלה, מצב בינלאומי, גיאופוליטיקה בריאות. הוא דאג למדינה".
באופן כללי, או על רקע האירועים?
"הוא דאג מאירן, מרוסיה, מכל מיני דברים שקרו. הוא דאג שלא נצליח להתמיד ולשמור על חוסן טכנולוגי, והייתה לו הבנה עמוקה לכך שחוסן אמיתי מתחיל באקדמיה".
האם זה היה קשור באיזה אופן להפיכה המשפטית, שהייתה לה ככל הנראה תרומה גדולה להחלשת האקדמיה והחלשת המגזר הציבורי ומוסדות המדינה?
"מבחינתו, הדבר הזה היה יותר גדול מתקופה או אירוע מסויים. זה היה משהו שהוא ראה בצורה עמוקה ולדורות, ולכן הוא השקיע באקדמיה".
מה גרם לו לבחור דווקא בבר אילן?
"הוא ראה פה מדע מאוד טוב, חוקרים מאוד מחוייבים. מעבר לזה, היה משהו בתחושה שלו עם האנשים כאן: אנשים שמחוייבים למדינה, לציונות. ומעל כל אלה, הוא ראה פה גיוון של סטודנטים".
התרומה תנותב לעולמות הדיפ טק, תחומי הטכנולוגיה העמוקה. "הכוונה היא למחקר שעומד מאחורי פתרונות בתחומי בריאות, אנרגיה, וכו'", מסביר צבן. "מדובר בתהליכים עמוקים וממושכים, שבהם חולף זמן רב מהרגע שיש רעיון, ועד למצב שחברה מוכרת. זו לא עוד אפליקציה, אלא משהו הרבה יותר עמוק. העולמות האלה, של הבריאות, ההנדסה, וכו', מחייבים מחקר עמוק וממושך".
אתה חושב שהתרומה הזו תהווה תמריץ לתרומות נוספות, בין אם לכם או לאוניברסיטאות אחרות בישראל?
"אני לא יודע לומר, אם כי אני אברך על כך. יכול להיות שזה יתברר בעתיד כנקודת נפנה. כרגע יש פה עובדה פשוטה – שהוא נתן לנו תרומה דרמטית. וזה יאפשר לנו להעיף את המדע לשחקים. תהיה לזה השפעה על האקדמיה ועל מדינת ישראל. זה מאפשר לנו להבין מה המשימה שלנו פה: שמירה על חוסן טכנולוגי, שנהיה כלכלה משגשגת, ובריאות לשנים קדימה, וכדי להגיע לדברים האלה אנו צריכים מחקר אקדמי מעולה".
האם נדע מי התורם המאוד נדיב ואוהב ישראל?
"אחת הפריווילגיות של תורמים כבדים, היא ששמותיהם יתנוססו על נשוא התרומה – בניין בפקולטה, מרפאה, אגף במוזיאון. במקרה זה, התורם רצה בדיוק ההיפך: לשמור על אנונימיות".
ואולם, האנונימיות לא תישמר לעד: בבר אילן מסבירים ששמו של התורם ייחשף בעתיד, אבל זה יקרה רק כאשר תתרחש פריצת דרך מדעית כלשהי שהיא פרי תרומתו. "אלו היו ההוראות המפורטות שהתורם השאיר כתנאי לתרומתו", מסכם צבן.