"בהתחלה ביטלו לי את כרטיסי האשראי, ואז הבנק הוריד בבת אחת את המסגרת"

כשפרצה הקורונה, לגואל כהן (54) היה עסק של שירות הסעות וטיולים. מהר מאוד השמיים נסגרו, ענף התיירות הושבת וגם העסק שלו קרס. "הייתי בין הראשונים שקיבלו את סטירת הלחי", מספר כהן. "הגעתי למצב של חדלות פירעון". באותה תקופה, ניסה כהן להגיע עם הבנק להסדר – אך זה לא צלח. "בכל פעם הם עשו יותר שרירים והעלו את הריביות, כולל איומים מעורכי דין. ואתה לא יכול כל היום להתעסק רק בטלפונים עם הבנקים ומכתבים מעורכי דין. בן אדם קטן לא יכול להתמודד עם הדבר הזה".

ארבע שנים אחרי, כהן עושה הכל כדי להשתקם. את הניסיון העסקי שצבר הוא הפנה לתחום אחר. גם היום, הוא עדיין משתמש רק במזומן, ומתנהל דרך בנק הדואר. "ניסיתי הכל, כולל הלוואות בערבות המדינה. נקלעתי לסיטואציה. לא רציתי להתחמק מהחוב, אבל תנו לי את האפשרות לשלם אותו".

את הזעם, הוא מפנה אל הבנקים. "אם לא היה את מאגר האשראי, היו נלחמים על הלקוחות", הוא טוען. "יכולתי לעצור את הרכבת הזאת, את מחול השדים הזה. הבנקים רק מתייעלים ומגדילים את הרווחים שלהם על הגב שלנו, והם נותנים הרבה פחות שירות, הרבה פחות דברים ממה שנתנו בעבר".

כהן לא לבד. מאגר נתוני האשראי המרכזי שנכנס לתוקף ב-2019 אוסף נתונים לגבי התחייבויות האשראי של יחידים שהם אזרחי ישראל ותושביה, וכן לגבי אופן פירעונן. מי שמעביר את המידע למאגר הם תאגידים בנקאיים, חברות כרטיסי אשראי ונותני אשראי חוץ-בנקאי, וכן רשויות ציבוריות שונות.

הכוונה המקורית הייתה טובה - לקדם את התחרות בשוק האשראי בישראל ולהיטיב עם הצרכנים. יחד עם זאת, דוח מבקר המדינה שיצא לאחרונה קבע שעלויות ההקמה והתפעול שלו היו יקרות יותר מן ההערכות המוקדמות במאות אחוזים, ובמבחן התוצאה הוא לא הביא לתנועה משמעותית של לקוחות בין בנקים ול"פריקות" של המוצרים הפיננסיים (צריכת מוצרים פיננסיים אחרים מספקים שונים). עוד לפי הדוח, המאגר לא היטיב באופן מובהק גם בצמצום ההפליה במתן שירותי אשראי. כך, ישראלים רבים מצאו את עצמם נופלים בין הכיסאות בתוך מערכת אטומה, מסורבלת ועם כללי משחק לא ברורים.

"פניתי למנכ"ל הבנק עד שהוא חסם אותי"

אייל (השם המלא שמור במערכת), תושב המרכז, הוא שכיר. כשהחלו הסגרים בעקבות התפרצות הקורונה, הגיע להסכם עם הבנק לאחד את כל ההלוואות שלו להלוואה אחת. מכאן זה הלך והידרדר. "בבנק לא אמרו לי, אבל הם דיווחו על הסדר חוב, ועכשיו אני לא יכול לעבור לבנק אחר כי לא רוצים להתעסק איתך", מספר אייל. "בהתחלה ביטלו לי את כרטיסי האשראי, ובבת אחת הבנק הוריד לי את המסגרת. אם הייתי יודע את המשמעות, לא הייתי הולך על זה ונפגע".

על אף שעברו שנים מאז ואייל צפוי לסיים בקרוב את התשלומים לבנק, הוא עדיין "מוכתם" לשלוש שנים נוספות. "ההתנהגות שלי תקינה ואני מכניס משכורת והכל פיקס, ואני מסומן. אפילו פניתי באופן אישי למנכ"ל הבנק, עד שהוא חסם אותי".

"לבנק עצמו יש נתונים מלאים עליי ועלייך, והם לא הציעו לנו דברים יותר טובים, זה כשל. גם הגופים האחרים שקיימים בעצם תלויים בבנקים"

אליסה דברה, מנכ"לית ויזמית של ארגון "בנקים לא מעל לחוק", מסייעת לאנשים כמו אייל – אנשים פרטיים שהולכים לאיבוד בתוך כללי המשחק המסורבלים והלא-ברורים. היא נכחה בדיונים על הקמת מאגר נתוני האשראי, וכבר אז התנגדה לו. "אף אחד לא רצה לשמוע", היא מתארת. "בכל סיטואציה שבה אדם מול בנק – ידו של האדם על התחתונה, כולל אם הוא הולך לערכאות. לבנק עצמו יש נתונים מלאים עליי ועלייך, והם לא הציעו לנו דברים יותר טובים, זה כשל. גם הגופים האחרים שקיימים בעצם תלויים בבנקים פחות או יותר. מבחינתי זה היה תהליך מאוד כאוב".

החובות נפרעו, המחיקה נשארה

אפי (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת), בן 31, עוסק באינסטלציה. היעדר הבנה פיננסית עוד מבית הביאו אותו לפשיטת רגל. את חובותיו הוא כבר פרע לפני יותר משנה, אבל לדבריו, "עדיין הייתי נחשב מחוק לכמה שנים טובות מלקבל אשראי". בייאושו, אפי פנה לשירות בתשלום של אחת מהחברות בשוק שמכירות את האלגוריתם ומציעות סיוע בהעלאת דירוג האשראי, והוא אכן הצליח בתוך כמה חודשים לקבל מסגרת אשראי. "חזרתי לחיים", הוא מספר. "למדתי לחיות במזומן, למדתי לחיות עם יתרת זכות ואני בקושי משתמש באשראי. לומדים לחיות ממה שיש".

"יש דרכים לשפר את הנתונים - לייצר נתונים חיוביים. אחת הדרכים, היא לקבל הלוואה ולהחזיר אותה כסדרה, ואז אתה מקבל רישום חיובי"

החברה שפנה אליה אפי, היא חברה-בת של אחת מהחברות שמשמשות כלשכות אשראי ועוסקות בדירוג הלקוחות על פי הנתונים, והיא מפוקחת על ידי בנק ישראל. אבל לוואקום הזה שבו אנשים רבים מבולבלים ואובדי עצות, נכנסים גם כאלו שמנצלים את המצב הפגיע של אותם אנשים וחוסר ההיכרות שלהם עם הנושא, ומציעים להם "שיפור מידי בדירוג האשראי", לרוב על ידי מחיקת נתונים – תהליך שעלול לגרום להם להיות מסורבים.

"כשאתה לא חלק מהמאגר, אתה לא יכול להציג דוח נתונים והמלווים לא מלווים לך בלי זה", מסבירה אליסה דברה. "החברות האלה מוחקות את האדם מהמאגר ולרוב זו הונאה. יש דרכים לשפר את הנתונים - לייצר נתונים חיוביים. אחת הדרכים, היא לקבל הלוואה ולהחזיר אותה כסדרה, ואז אתה מקבל רישום חיובי".

הקטנים קורסים ראשונים

בהסתכלות על המשברים האחרונים, העסקים הקטנים הם בין הראשונים להיפגע: בקורונה, בעליית הריביות וגם במלחמת חרבות ברזל. לפי רו"ח רויטל סיטון בן ארי, ראש תחום מיסוי בהתאחדות המלאכה והתעשייה, "מפולת השלגים" של העסקים הקטנים התחילה עוד ב-2019, וזורזה עם הקמת מאגר האשראי. "באותה תקופה, הריביות היו נמוכות ואנשים לקחו משכנתאות מטורפות. אנשים לקחו הלוואות בלון, קנו דירות והתחילו לנסוע על רכבים מטורפים ויקרים", מסבירה סיטון בן ארי. "ואז בום, באה הקורונה, וההלוואה המשיכה לרדת אבל התחילו לחזור חיובים".

"היום, אפילו הפרטיים כבר לא נותנים אשראי ללקוחות. העסקים הקטנים המסכנים, שלא לימדו אותם להתנהל פיננסית בחרדה כלכלית קיומית"

חנה (שם בדוי), היא בעלת עסק קטן שגם הוא חטף מהלומה בתקופת הקורונה. כשפרצה המלחמה מצבה רק החריף. היא לקוחה של אותו בנק כבר 30 שנה, אבל כיום נראה שכבר אין לזה משמעות. "יש לי תיק בהוצאה לפועל, וזה מוריד לי את דירוג האשראי מאוד", מספרת חנה. "דחו לי את הבקשה להלוואה בערבויות המדינה, ואפשרו לי להיכנס למינוס. הייתי צריכה לשלם משהו כמו 15% ריבית, אבל לא הייתה לי ברירה, כי לא היו מכבדים את ההתחייבויות שלי עם הירידה בהכנסות בגלל המלחמה. ברגע שקשה לך, הם מקשים עליך יותר".

"התזמון של יישום החוק והצורה, זה מה שהביא למפולת", ממשיכה סיטון בן ארי. "היום, אפילו הפרטיים כבר לא נותנים אשראי ללקוחות. העסקים הקטנים המסכנים, שלא לימדו אותם להתנהל פיננסית ואין להם חשב וסמנכ"ל, הם "one man show" והם לא יודעים איפה לקבור את עצמם. הם בחרדה כלכלית קיומית".