מי שנושא הסביבה קרוב ללבם לא יכולים להישאר אדישים מול ניצחונו של הנשיא הרפובליקני לשעבר, דונלד טראמפ, בבחירות בארצות הברית. "אני רוצה מים נקיים לחלוטין, ללא רבב, ואני רוצה אוויר נקי לחלוטין, וזה מה שהיה לנו. היו לנו מים, היו לנו את המספרים הטובים ביותר. ועשינו זאת – השתמשנו בכל צורות האנרגיה, בכל הצורות, הכול. ועם זאת, במשך 4 השנים שלי, היו לי את המספרים הסביבתיים הטובים ביותר מאז ומעולם," אמר טראמפ בעימות מול ביידן ביוני. אלא שלפי כתב העת הרפואי The Lancet, ב-2019 לבדה היו 22 אלף מקרי מוות שנגרמו עקב המדיניות האנטי-סביבתית שבה נקט. עם בחירתו של טראמפ לקדנציה שנייה, ומינויו של מכחיש האקלים לי זלדין לנהל את ה-EPA (הסוכנות להגנת הסביבה של ארצות הברית), אנשי סביבה רבים מביעים חששות כבדים, ובצדק. אבל האם יש גם מקום לאופטימיות?
שוחחנו עם ד"ר אורי שרון, חוקר משפט ומדיניות סביבתית באוניברסיטת בר-אילן, בוגר תוכנית ממשק וחבר בוועד המנהל של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה, על מה שהתרחש בזירה הסביבתית בארצות הברית בכהונתו הראשונה של טראמפ ועל מה שאולי נראה בכהונתו השנייה.
טראמפ הוא ממכחישי האקלים המפורסמים בעולם. מה המשמעות של הבחירה שלו לקדנציה שנייה?
"מנקודת מבט סביבתית, העובדה שטראמפ נבחר היא אסון. עם זאת, כפי שראינו בסבב הקודם של טראמפ, יש פה גם הזדמנות. זה לא שלא תהיה לזה השפעה שלילית, אבל אף פעם אין ואקום. כשאדם כמו נשיא ארצות הברית לא פועל בתחום מסוים, אז אחרים נכנסים אליו."
לאחר שטראמפ ניצח לראשונה בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2016, הוא נקט בפעולה משמעותית מאוד נגד המאבק במשבר האקלים. כמה חודשים לאחר השבעתו, הוא הודיע על פרישת ארצות הברית מהסכם פריז שנחתם ב-2015, ההסכם הבינלאומי החשוב ביותר כנראה במאבק במשבר האקלים, שבמסגרתו כל מדינה החתומה עליו מתחייבת לפעול לעצירת שינוי האקלים, בין היתר על ידי הפחתה של פליטת גזי חממה.
היציאה של ארצות הברית מהסכם פריז הכתה גלים בעולם. איך היא השפיעה?
"במשך שנים הייתה ארצות הברית שחקנית מרכזית בוועידות האקלים של האו"ם – בוודאי בתקופה של אובמה, לפני טראמפ. ברגע שארצות הברית יצאה מהסכם פריז נוצר חלל, והמאמצים הבינלאומיים ספגו מכה קשה.
"זה נתן מקום למזהמת הכי גדולה בעולם – סין – לאמץ עמדה שונה, פרואקטיבית-אקלימית, כי פתאום ארצות הברית לא הייתה שם. ב-2020 התחייב שי ג'ינפינג שפליטות גזי החממה של סין יתחילו לרדת בשנת 2030, ושעד שנת 2060 סין תאפס את פליטות גזי החממה שלה. אף אחד לא צפה כזו אמירה; זה היה שינוי מדיניות בלתי נתפס. וזה לא רק עניין של הצהרות של פוליטיקאים – סין האיצה את ההשקעות שלה באנרגיה מתחדשת. כיום, ממשלת סין היא המשקיעה הגדולה בעולם בפרויקטים של אנרגיה מתחדשת. לסין יש תוכנית להפוך ליצרנית הרכבים החשמליים הגדולה בעולם וליצרנית מובילה של אנרגיות ירוקות. השינוי בעמדה שלה הוא תוצר ישיר של ההחלטה של טראמפ לנתק את ארצות הברית מהמאבק הגלובלי בשינוי האקלים.
"זאת דוגמה למה שקרה בזירה הגיאו-אסטרטגית. ראינו את זה קורה גם בתוך ארצות הברית."
אבל טרמאפ עשה לא מעט נזק סביבתי בארצות הברית.
"נכון. בסבב הקודם שלו כנשיא, טראמפ באמת נקט בהרבה מאוד מהלכים אנטי-סביבתיים. הוא הוביל מהלכים של ביטול של יותר מ-100 רגולציות משמעותיות בתחום – וזה המון – אבל המדינות לא פראייריות, ויש הרבה מדינות סביבתיות."
מה הן יכולות לעשות? הרי הנשיא החליט.
"צריך להבין שאומנם אנחנו מסתכלים על ארצות הברית כעל מדינה אחת, אבל היא לא מדינה אלא 50 מדינות, ולכל מדינה בארצות הברית יש את המושל שלה ואת הקונגרס שלה ואת החוקים שלה.
"החוקים הסביבתיים המרכזיים בארצות הברית הם פדרליים, למשל חוק המים הנקיים (Clean Water Act) וחוק אוויר נקי (Clean Air Act). זאת משום שאיכות הסביבה היא בעיה של כולם. נגיד, אי אפשר שיהיה זיהום אוויר בצפון קרוליינה ושדרום קרוליינה לא תסבול, ולכן החוקים הסביבתיים צריכים להיות פדרליים. אבל הם קובעים את קו הבסיס, וכל מדינה, אם היא רוצה, יכולה לקבוע חוקים סביבתיים מחמירים יותר.
"נשיא ארצות הברית הוא האיש החזק בעולם, ואם הוא נוקט באג'נדה סביבתית, אז זה גם מאותת לעולם וגם יכול להניע תהליכים ברמה הגלובלית וכמובן בתוך ארצות הברית. כאשר השלטון המרכזי הוא חזק מאוד ומוביל מהלכים, אז המדינות והמושלים שלהן יכולים להתפנות לעניינים אחרים ולפעול בדרכים אחרות למען האזרחים שלהם. אבל כשהשלטון המרכזי יוצר ואקום, הממשל המקומי נזעק לפעולה. זאת אומרת שטראמפ יכול להקל את המגבלות שברגולציה הסביבתית הפדרלית עד מחר, וזה לא מונע מהמדינות להחמיר בחוקים הסביבתיים שלהן אם הן רוצות."
אז איך הגיבו המדינות בארצות הברית בפעם הקודמת שטראמפ היה בשלטון?
"בסבב הקודם נוצרה ממש פעילות של מדינות שהתאחדו. המדינות שהובילו זאת באותה התקופה היו קליפורניה וניו יורק. בתגובה למהלכים של טראמפ, לדוגמה, המושל של ניו יורק דאז אנדרו קואומו התחייב שעד שנת 2040 מדינת ניו יורק תהיה 100 אחוז על אנרגיה מתחדשת. יש למושל ניו יורק את הסמכות ואת הכוח להחליט מה יקרה במדינה שלו, וטראמפ לא יכול לעשות שום דבר לגבי זה. באופן מסוים, ברגע שטרמאפ לוקח צעד אחורה והשלטון המרכזי נעלם מתחומים מסוימים, אז מושלים ובתי המחוקקים של מדינות עם אג'נדה סביבתית יודעים שהאזרחים במדינות האלה רוצים לראות את הדברים קורים, והם נכנסים לוואקום הזה, ובעצם הופכים להיות קונטרה למה שקורה ברמה הפדרלית.
"כמה קונטרה? קליפורניה תבעה אותם. היה תיק גדול מאוד בין קליפורניה לארצות הברית בנוגע לתקנים של פליטה מאגזוזים של כלי רכב. קליפורניה היא הדוגמה הקלאסית."
למה דווקא קליפורניה?
"כשנחקק חוק האוויר הנקי הפדרלי בשנות השבעים של המאה הקודמת, אז לקליפורניה כבר היו חוקים על זיהום אוויר ממכוניות, כי היא סבלה מבעיית זיהום גדולה ונקטה ביוזמות כדי להתמודד איתה. מאחר שהכללים של קליפורניה היו מחמירים יותר מאלה שנקבעו בחקיקה, אז חוק האוויר הנקי הפדרלי של ארצות הברית קבע שיש החרגה לקליפורניה, ושקליפורניה יכולה להמשיך ולקבוע את הסטנדרטים שלה. בגלל שקליפורניה היא המדינה הכי גדולה בארצות הברית מבחינת אוכלוסייה, אז בגדול מה שקליפורניה קובעת הוא מה שקובע לכל ארצות הברית. תעשיית הרכב לא תייצר מכוניות מסוג אחד לקליפורניה, ומכוניות אחרות לשאר ארצות הברית.
"לכן, לא משנה מה ה-EPA עושה, מי שקובע בסוף מהם תקני הפליטה מאגזוזים בארצות הברית היא קליפורניה. טראמפ ניסה לבטל את ההחרגה הזאת וקליפורניה לקחה אותו לבית משפט והם נלחמו."
ממש המערב הפרוע, רק לגבי זיהום אוויר. איך זה הסתיים?
"המשפט נמשך עד תקופת ביידן; טראמפ לא הצליח במהלך הזה, וביידן כמובן חזר בו מהמהלך, אז קליפורניה ניצחה והצטרפו אליה מדינות אחרות."
שרון מספר על דוגמאות נוספות מכהונתו הקודמת של טראמפ, שמראות את כוחן של המדינות לפעול נגד משבר האקלים: במדינת וושינגטון עבר חוק שחייב אותה לעבור למשק מבוסס אנרגיה מתחדשת באופן מוחלט עד שנת 2045, המושל של אורגון הוציא צו שחייב את התעשיות במדינה להפחית פליטות גזי חממה, ובמסצ'וסטס העבירו המחוקקים חקיקת אקלים לפיה עד שנת 2050 המדינה תפחית 80 אחוז מפליטות גזי החממה שלה. "כל הפעולות האלה באו בתגובה למהלכים של טראמפ. זה קרה לא רק ברמה של המדינות, אלא גם בערים."
איך הערים בארצות הברית יכולות לעשות משהו מול הנשיא?
"גם ערים כמו ניו יורק סיטי, לוס אנג'לס ושיקגו אימצו מדיניות אקלים עירונית בתגובה לכך שטראמפ פרש מהסכם פריז, והתחייבו להפחית פליטות גזי חממה בלי קשר למה שהשלטון המרכזי יעשה. מייד אחרי הפרישה של טראמפ מהסכם פריז הצטרפו יותר מ-400 ראשי ערים בארצות הברית ליוזמה שנקראה 'אנחנו עדיין בפנים'. במסגרתה התחייבו ראשי הערים האלה להמשיך לקדם את ההתחייבויות מכוח הסכם פריז בעיר שלהם.
"דרך אגב, זה לא קרה רק בארצות הברית. יש רשת גלובלית של ערים שפועלות יחדיו להפחית את פליטות גזי החממה שלהן ולהיערך לשינוי האקלים. הרשת נקראת C40 והיא הוקמה בשנת 2005 על ידי ראש עיריית לונדון דאז, קן ליווינגסטון. בתקופת טראמפ ובתגובה לפרישה שלו מהסכם פריז, צמחה הרשת ל-100 ערים, כולל לא מעט ערים חשובות בארצות הברית שהצטרפו אליה, כמו סיאטל, אוסטין וניו אורלינס. באופן פרדוקסלי, טראמפ הביא להחייאת היוזמה הזו שקצת דשדשה."
לדברי שרון, לא רק הרשויות נקטו בפעולה, אלא גם האזרחים עצמם. "התרומות לארגונים סביבתיים בתקופה הקודמת של טראמפ הרקיעו שחקים, הודות לאנשים מודאגים שראו מה השלטון עשה ורצו למנוע זאת. הרבה מאוד ארגונים לקחו ללא הרף את השלטון הפדרלי לבית המשפט בתביעות סביבתיות, והם גם נחלו הרבה הצלחות משפטיות במאבקים האלה," הוא אומר.
למה אנחנו יכולים לצפות בקדנציה הקרובה של טראמפ?
"צריך לקחת בחשבון שהמציאות לעומת הקדנציה הקודמת שלו היא שונה. אנחנו לא באותו מקום שהיינו בו לפני 8 שנים. ביידן העביר חוק אקלים חזק מאוד, ולטראמפ לא יהיה כזה קל לבטל אותו. למרות השם של החוק – החוק להפחתת האינפלציה (Inflation Reduction Act) – מדובר בחוק אקלימי. הוא מייצר תמריצים בדמות השקעות עצומות של מאות מיליארדים של דולרים באנרגיה מתחדשת ובפרויקטים להפחתת פליטות גזי חממה. 80 אחוז מהכסף הזה, לפחות עד עכשיו, זרם למחוזות ששלחו רפובליקנים לקונגרס. זאת אומרת ש-80 אחוז מהכסף שיוצר חוק האקלים של ביידן הולך ליצירת מקומות עבודה במחוזות רפובליקנים. אם טראמפ יבטל את החוק הזה, הכסף לא יילך לשם. אם חבר קונגרס רפובליקני שמגיע ממחוז שיש בו הרבה מאוד עובדים בתעשיית האנרגיה המתחדשת יצביע נגד חוק האקלים הזה ומפעלים במחוז שלו יסגרו, הוא לא ייבחר שוב.
"הרכבת של האנרגיה המתחדשת כבר יצאה מהתחנה – לא רק בארצות הברית, אלא בכל העולם. זאת תעשייה חזקה מאוד בארצות הברית, ואין קשר להיותה של מדינה דמוקרטית או רפובליקנית. אחת המדינות עם הכי הרבה אנרגיות מתחדשות בארצות הברית היא טקסס, זה עניין של כסף. לכן, לטראמפ לא הולך להיות פשוט לבטל את חוק האקלים או לפגוע בסובסידיות שכבר יצרו מקומות עבודה והובילו להקמה של מפעלים."
מהדברים שלך משתמע שיש מקום לאופטימיות.
"בסיבוב הקודם התגבשה חזית של מדינות, של ערים ושל ארגוני חברה אזרחית שפועלים ביחד, וברגע שהקשרים האלה נוצרים הם לא מתפוגגים. אני לא אתפלא אם זה יקרה גם הפעם. אפשר כבר לראות את זה – כשאזרחי ארצות הברית הלכו להצביע, הם לא בחרו רק את הנשיא ונציגיהם לקונגרס, הם גם הצביעו ליוזמות חקיקה מקומיות. במדינת וושינגטון אימצו הבוחרים חוק שיחייב מפעלים להפחית פליטות של גזי חממה. בקליפורניה היה משאל עם שהוביל להקמה של קרן לפרויקטים אקלימיים וסביבתיים בסך 10 מיליארד דולר.
"כאמור, המציאות היום שונה, ולטראמפ יהיה קשה יותר להילחם במאבק בשינוי האקלים. זה לא אומר שהוא לא יוכל לתמוך בתעשיות מזהמות; הוא יתמוך בפחם, הוא יתמוך בנפט, אבל יהיה לו קשה יותר להילחם את המלחמה האקלימית – וזו הנקודה המעניינת בעיניי. אז אופטימיות? אולי. מסויגת. נצטרך לחכות ולראות."
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה